יואב קיש

יואב קיש הגיע לפוליטיקה לאחר קריירה בטחונית ואזרחית מרשימה: טייס קרב במגמת F-16 בחיל האוויר, דרגת סגן־אלוף במילואים, ועבודה כטייס בואינג 777 באל־על. זה היה כרטיס הביקור שלו: ״טייס קרב, ״ליברלי מתל אביב״, שנלחם על שוויון בנטל״.

עוד לפני שנבחר לכנסת, קיש הוביל את מחאת המילואימניקים לשוויון בנטל. בשנת 2014, הוא אף איים בגלוי שלא ימשיך לעשות מילואים אם אי־השוויון יימשך. הדברים מתועדים בנאומים ובהופעות טלוויזיוניות מאותה תקופה (פריאל פלג).

כבר בראשית דרכו הפוליטית, חבר יואב קיש לקמפיין שנודע כ״חוק השתולים״ או ״חוק V15״ יוזמה שביקשה להגביל ולהטיל דרישות שקיפות חמורות על עמותות וארגונים אזרחיים המקבלים תרומות מ״ישות מדינית זרה״. החוק, אותו הגיש קיש בעצמו, כוון בעיקר נגד ארגוני שמאל כמו V15. קיש נימק את תמיכתו בכך: ״אם ישנן הוצאות חריגות למטרות פוליטיות, ראוי שהציבור יידע מהן״. בעודו מכהן כיו״ר ועדת הכנסת, קיש אף תקף את היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, שקבע כי להצעת החוק ״פגמים חוקתיים חמורים״ וכי תכליתה היא ״תיוג בוגדים״. באמצעות חקיקה זו, קיש מיצב את עצמו במהירות כחלק מהאגף האידיאולוגי הימני בליכוד, אשר שם לו למטרה את מאבק בארגוני החברה האזרחית שנתפסו כאופוזיציה פוליטית (הארץ 15.12.15).

״האשכנזיות היא חיסרון בליכוד. אני צריך להיאבק יותר כאשכנזי״ (הארץ 19.9.2017).

בראיון לתכנית ״אנשים״ נשאל קיש אם ראש הממשלה צריך להתפטר במידה ויוגש כתב אישום. קיש ענה כי הוא ״מחכה לתוצאות החקירה, זה הדבר שהוא צריך לעשות. אם זה משהו לא סביר, את זה צריך לבדוק״. ״אם זה כתב אישום חמור המצב לא ימשיך״. עוד קצת סבלנות, אני בטוח שנראה את תוצאות החקירה לא עוד הרבה זמן (אנשים 6.3.17).

קיש הביע תמיכה ציבורית ואוהדת בגדעון סער בפריימריז לראשות הליכוד בדצמבר 2019. הוא לא הסתפק בתמיכה שקטה, אלא הצהיר באופן פומבי ״הרכבת שועטת לתהום, רק סער יציל את שלטון הימין״ (ווינט 23.12.19).

קיש העריך ששלטונו של נתניהו עומד בפני סיום, וניסה לתפוס מקום בצמרת האלטרנטיבה. כשלון ההימור, והתבוסה של סער, הותירו את קיש מסומן כ״בוגד״ ומוכתם פוליטית בקרב נאמני נתניהו (זמן ישראל 16.12.19). במקום לבחון הצטרפות למחנה סער לאחר פרישתו המאוחרת מהליכוד, הוא חזר לצפיפות השורות מאחורי נתניהו.

בזמן ממשלת השינוי קיש התבטא ואמר ש״זה שהטרור מרים את ראשו רק מעיד על רפיסותה של ממשלת השינוי״ (ווינט 8.12.21). קיש החריף את קו הנאמנות: הוא איים פומבית על היועצת המשפטית לממשלה, באומרו כי אם תאשר את מינוי הרמטכ״ל ״נחליף אותה מיד כשנחזור לשלטון״. בעקבות הסערה, גורמים בסביבת נתניהו מיהרו להתנער מהאיום והבהירו כי ״הדברים לא נאמרו על דעתו״ של ראש האופוזיציה דאז (ווינט 3.7.22).

בהמשך בחר קיש להעצים את מתקפותיו על מערכת המשפט ולהתייצב בנאמנות פומבית לצדו של ראש הממשלה, גם בזירה המשפטית עצמה, כאשר תועד באולם הדיונים מנופף לעברו באופן שנתפס כחנפני ותומך (ווינט 13.12.24).

כשר חינוך

משרד החינוך תחת קיש שימש לא אחת ככלי לקידום אג׳נדה קואליציונית ושימור בריתות פוליטיות, לעיתים על חשבון שיקולים פדגוגיים ומקצועיים. במצטבר, עוד לפני המלחמה, כהונתו של קיש סימנה מעבר ברור: ממשרד שאמור לעסוק בשיפור ההוראה, צמצום פערים וחיזוק חשיבה ביקורתית למשרד שמופעל כאמצעי משילות אידאולוגי, תוך שימוש בהטעיות, עימותים מוסדיים ושיח פוליטי קוטבי (דה מרקר 29.8.2025).

מחסור במורים, מורים לא מוסמכים ונטישה מהכיתות

מערכת החינוך הישראלית הגיעה לקיש כשהיא כבר במשבר: מחסור במורים, תנאי עבודה שחוקים, ושחיקה במעמד המקצוע. אבל בתקופתו הנתונים החריפו עוד יותר.

לפי נתונים שפורסמו בדוחות מרכז טאוב, בעשורים האחרונים גדל מאוד שיעור המורים שאינם מלמדים את המקצוע שבו הוכשרו, בפברואר 2025 דווח שרבע מהמורים לאנגלית ו-27% מהמורים למתמטיקה בתיכונים לא הוכשרו כלל ללמד את המקצוע שבו הם מלמדים. בסך הכול, יש כ-12 אלף מורים ״מוחרגים״, ללא תעודת הוראה או הכשרה מתאימה ויש מנהלים שמעריכים שהמספר האמיתי מתקרב ל-20 אלף (שומרים).

במקביל, ישראל צנחה במבחני TIMSS: במתמטיקה לכיתות ח' ממקום 9 ב-2019 למקום 23 ב-2024, ובמדעים ממקום 16 למקום 25. כתבות ניתוח בכלכליסט ואחרים מדגישות שקיש ירש מערכת חלשה, אך גם מציינות שבמקום טיפול עומק בהוראה, המשאבים מופנים יותר למאבקים אידאולוגיים ולפרויקטי זהות (כלכליסט 31.8.25).

מאז כניסתו של קיש למשרד החינוך, מתרחשת תופעה חריגה: עזיבה המונית של בכירים. לפחות 23 סמנכ"לים וראשי אגפים בכירים עזבו בתוך פחות משלוש שנים כולל מנכ״ל, משנה למנכ״ל, דובר, חשב, מנהלי מחוזות ובעלי תפקידים מרכזיים נוספים (כאן 26.8.25).

חלק מהפורשים מדברים בפומבי על ״מעורבות פוליטית עמוקה בתהליכים מקצועיים״, על ״פער עצום בין הרצון להוביל מדיניות חינוכית מקצועית לבין הלחצים הפוליטיים מלשכת השר״, ועל אווירה שבה מי שמתנגד לקו של השר מוצא עצמו מחוץ למערכת (דה מרקר 30.11.25).

משרד החינוך ושר החינוך מכחישים. בתגובה לתחקיר ״המבקר״ נאמר שמדובר בטענות ״שקריות״, שרוב הבכירים פרשו בשל גיל פרישה או סיום קדנציה, ושקיש ״מעולם לא התערב במכרזים״ (מאקו).

כך או כך, התוצאה בפועל היא משרד חינוך עם תחלופה חריגה בצמרת, ובכירים חדשים, חלקם מזוהים פוליטית, שתופסים את מקומם.

קיש הציג את עצמו כמי ש״מחזיר את התנ״ך למרכז״ ואף רמז שוב ושוב כי לימודי תנ״ך לא היו מקצוע חובה, טענה שאינה נכונה עובדתית, שכן תנ״ך הוא מקצוע ליבה במערכת החינוך הממלכתית מאז קום המדינה (בודקים). בפועל, המהלך של קיש לא עסק בהחזרת חובה שלא בוטלה, אלא בהעמקת פיקוח, הגדלת היקף הבחינות והטענת התוכן במשמעויות זהותיות־דתיות במסגרת תוכנית ״שורשים״ (ווינט 27.5.25).

״שורשים״, ״התוכנית הלאומית לזהות יהודית וציונית״ היא תוכנית כוללת מבחן מיצ״ב חובה בתנ״ך, הגדלת תקציבים ל״זהות יהודית״, חובת עלייה לירושלים, ושעת תנ״ך שבועית בכל שכבות הגיל (הארץ).

מתוך התקציבים הגמישים (סל גפ״ן) ניתן דגש גדול מאוד לפרויקטים של מורשת, דת וזהות יהודית על חשבון תוכניות אזרחות פלורליסטיות וארגוני חברה אזרחית. מנהלי בתי ספר מחויבים לבחור כמעט רק מתוכניות מאושרות פנימיות של המשרד, מה שמצמצם משמעותית את כניסת העמותות הליברליות והביקורתיות למערכת.

מבקרי התוכנית בהם אנשי אקדמיה, מנהלים וארגוני חינוך אזרחי טוענים שמדובר ב״מחזור חומרים ישנים באריזה מסוכנת״ שמרדדת את ההיסטוריה, מדירה זרמים לא־אורתודוקסיים ופוגעת בסובלנות ובפלורליזם (שיחה מקומית 27.11.25).

לצד הדגשת התנ״ך והמורשת, קיש גם הוביל שינוי במקצוע האזרחות. השנה, קבע משרד החינוך כי בבחינות הבגרות באזרחות לא יישאלו תלמידים על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, זכויות חברתיות־כלכליות, חשיבות החוקה להגבלת השלטון והמעמד המשפטי של מגילת העצמאות בעוד שחוק הלאום והפרק על לאומיות ומדינת הלאום נותרו כלולים (דה מרקר 31.8.25).

במקביל, קיש מצהיר שהוא בעד ״דעות מגוונות״ ודיון ביקורתי, אבל בפועל מורים ומנהלים מוזהרים, מזומנים לשימועים ולעתים מודחים כאשר הם מביאים לכיתה עמדות ביקורתיות על הממשלה, יוצאים נגד המלחמה, או משתתפים בקריאות לשחרור החטופים (הארץ 24.11.25).

תפילין בבתי הספר ואיסור על ״אחים לנשק״

ב-2025 הודיע קיש שיגובש חוזר מנכ״ל להסדרת הנחת תפילין בבתי הספר. לדבריו, ״הנחת תפילין היא זכות בסיסית וערך יסוד במדינה יהודית״ (ווינט 9.6.25).

בהמשך הודיע שלא יאפשר לארגון ״אחים לנשק״, שעמד בחזית המחאה נגד ההפיכה המשטרית והוביל קמפיין סרבנות מילואים, להיכנס לבתי ספר. מנכ״ל המשרד אימץ לאחרונה את המדיניות בהחלטה רשמית (הארץ 9.12.25).

בתחקיר שפורסם ב־5.3.25 ב־כאן 11 נטען כי יואב קיש מתגמל ראשי רשויות המזוהים עם הליכוד ובפרט כאלה שמגדילים משמעותית את מספר המתפקדים בסניף המקומי, באמצעות הקצאות נדיבות של כיתות, מבני חינוך ופרסי משרד החינוך. מנגד, לפי התחקיר, ראשי ערים שאינם מזוהים פוליטית עם קיש ״מתייבשים״: ערים ערביות ורשויות שאינן ליכודיות דיווחו על קשיים בקבלת תקציבי בנייה ותוספת כיתות, בעוד ערים כמו ערד, קריית גת ונוף הגליל, שבראשן עומדים שותפים פוליטיים של קיש, נהנו מהקצאות נרחבות. קיש דחה את הטענות מכל וכל וטען כי חלוקת התקציבים נעשית על פי קריטריונים מקצועיים בלבד (הסודות של קיש).

כשר החינוך, קיש משמש גם יו״ר המועצה להשכלה גבוהה. זוהי זירה שבה הוא פועל באינטנסיביות לא פחות מאשר בבתי הספר וגורם להתנגשות חזיתית עם האוניברסיטאות, גופי המחקר ומובילי האקדמיה.

קיש ניסה למנות את דניאלה חיון־יחזקאלי למנכ״לית המל״ג, חרף ביקורת חריפה מצד חברי סגל בכיר באקדמיה שטענו שאינה עומדת בתנאי הסף. ועדת המינויים של רשות החברות פסלה את המינוי, דחתה גם את הערעור של קיש, ובג״ץ נדרש לנושא (כלכליסט 22.7.24).

במקביל, קיש הוביל מינוי של פרופ' דודי שוורץ, איש מכללה פרטית, לסגן יו״ר המל״ג, תפקיד שממלא בפועל את תפקיד יו״ר המל"״ג. נשיא האקדמיה הלאומית למדעים כינה את המינוי ״חלק מתהליך רחב יותר של השתלטות על המועצה להשכלה גבוהה והכפפתה לשיקולים פוליטיים צרים״ (דה מרקר 30.9.25).

פרס ישראל מממלכתיות למבחן נאמנות

בהמשך כהונתו כשר החינוך, המשיך יואב קיש לעצב מחדש את גבולות ההתערבות של הדרג הפוליטי בפרס ישראל, והפך אותו לזירה ציבורית ופוליטית טעונה. במרץ 2024 הודיע קיש על ביטול זמני של הענקת פרסי ישראל ברוב התחומים ובראשם מדע, יצירה וחדשנות בטענה שהמלחמה מחייבת שינוי סדרי עדיפויות, ובמקביל הכריז על הענקת פרס ייעודי חדש, ״תקומה וגבורה אזרחית״. ההחלטה עוררה סערה ציבורית רחבה, מחאה מצד אנשי אקדמיה ותרבות ועתירות לבג״ץ של ארגוני חברה אזרחית, שטענו לפגיעה עמוקה בערכי המדינה, התרבות והמצוינות. לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה סירבה להגן על עמדתו, ולאור הלחץ הציבורי, חזר בו קיש מהמהלך, וטקס פרס ישראל תשפ״ד נערך לבסוף במתכונתו המקובלת.

הביקורת על אופן ניהול הפרס נמשכה, בין היתר סביב מיעוט נשים בין הזוכים והרכב ועדות השיפוט. בתוך אותו רצף, בשנת 2024 הוחלט להעניק את פרס ישראל לרב יצחק יוסף, הרב הראשי הספרדי, החלטה שעוררה ביקורת חריפה בשל התבטאויות עבר שלו נגד נשים, חילונים, ערבים ולהט״ב. מבקריו טענו כי מדובר בהעדפה אידאולוגית ופוליטית ולא רק בהוקרה ממלכתית, בעוד קיש דחה את הטענות והציג את הבחירה כהוקרה ל״מנהיג תורני מרכזי״. בהמשך התפרץ עימות נוסף סביב מועמדותו של איל ולדמן, מייסד מלאנוקס, לפרס ישראל בתחום היזמות והטכנולוגיה: אף שנבחר בידי ועדת הפרס, קיש סירב לאשר את ההענקה, בין היתר על רקע ביקורת פומבית שהשמיע ולדמן נגד הממשלה לאחר 7 באוקטובר.

הפרשה עוררה מחאה מצד בכירי ההייטק והאקדמיה, שטענו לפסילה פוליטית, ובסופה ולדמן קיבל את הפרס. במצטבר, רצף ההחלטות והעימותים סימן את פרס ישראל כפרס שמעמדו השתנה מהוקרה מקצועית־ממלכתית הנשענת על עצמאות ועדות, לזירה שבה שאלות של ערכים, נאמנות והתערבות פוליטית עומדות במרכז.

בשנת 2025 סירב קיש לאשר את הענקת פרס ישראל בסוציולוגיה לפרופ׳ אווה אילוז, שנבחרה פה אחד על ידי ועדת הפרס. נימוקו: מעורבותה בפנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ישראל. לאחר שוועדת הפרס סירבה לחזור בה ולא נמצא מועמד חלופי מוסכם, הפרס בקטגוריה זו לא חולק כלל (כאן 11 24.3.25).

בעקבות הסערות פרסם קיש תיקון לתקנון פרס ישראל, הקובע כי אדם שפעל ביוזמתו בזירה הבינלאומית נגד חיילי צה״ל או מדינת ישראל לא יהיה זכאי לפרס, אלא אם חדל מפעילות זו או הביע חרטה פומבית. המהלך תואר כהפיכת פרס ישראל ל״מבחן נאמנות פוליטי״, בעוד קיש טען כי מדובר ב״קו מוסרי ברור״ (הארץ 22.7.25).

יחסו לחטופים

במהלך המאבק הציבורי סביב החזרת החטופים, קיש העביר מסרים תקיפים ומתריסים כלפי משפחות חטופים ומובילי מחאה. באוגוסט 2025, לאחר שיאיר לפיד קרא להשבתת המשק כמחאה למען החטופים, תקף קיש וטען כי לפיד ״משרת את חמאס״, וכי קריאה להשבתה היא ״מתנה לאויב, לא לחטופים״, תוך האשמה שהלחץ הציבורי ״מחליש את החזית מבפנים״ ופוגע בישראל ולא בחמאס (סרוגים 12.8.25).

חודשים קודם לכן, בעימות עם משפחות חטופים הפגין קיש חוסר היכרות בסיסי עם נתוני החטיפה, כששאל אם ״נשארו כמעט רק חיילים״ וגם אם ״כולם מהנובה״, ונאלץ לשמוע מבני המשפחות פירוט שמות חטופים אזרחיים בהם מתן אנגרסט, עידן אלכסנדר, נמרוד כהן ותמיר נמרודי. קיש אף הופתע לשמוע כי רוב החטופים אינם חיילים. כאשר אחד מבני המשפחות טען כי מרבית המשפחות השכולות לא קיבלו כל פנייה מהממשלה, האשים קיש את המשפחות בניסיון ״לייצר קמפיין״ והגדיר זאת כ״הדבר הכי מגעיל והכי מכוער שיכול להיות״ (חדשות 12 22.4.25). קיש המשיך לטעון כי מחאת החטופים אינה אותנטית, ושיתף סרטון ברשת X שבו אמר כי מפגינים מקללים את אשתו וילדיו במשך יותר משנה, וכי ״כל מטרתם היא הפלת הממשלה, לא שחרור חטופים״ (15.8.25 ice). ימים לאחר מכן דווח כי במהלך מחאה מול ביתו בהוד השרון, בזמן שסיגל מנצורי, אם לשתי נרצחות מהנובה, נשאה דברים, הושמעה מוזיקה חזקה מבית השר כדי להחריש את קולות המפגינים. אירוע שעורר ביקורת ציבורית חריפה, בעוד קיש חזר וטען כי מדובר במפגינים שמטרתם הפלת הממשלה ולא דאגה לחטופים (ווינט 18.8.25).