אריה דרעי

דרעי נולד במרוקו, גדל בירושלים והתבגר בחדרי החקירות. 

אריה דרעי הוא הוכחה שהמיחזור עובד. הוא הורשע, ישב בכלא, חזר, הורשע שוב, התפטר, חזר שוב. דרעי הוא לא פוליטיקאי, הוא בקבוק פלסטיק עם פיקדון. לא משנה איפה תזרוק אותו ואיזה נזק סביבתי הוא יעשה בדרך, בסוף הוא תמיד יחזור למדף של הממשלה כדי לגבות את הכסף שלנו.

״חוק הרבנים״ הוא המופת הכלכלי של דרעי. המדינה בגירעון? המילואימניקים קורסים? העסקים נסגרים? הפתרון של דרעי: ״בואו נמציא עוד 500 משרות של רבנים שאף אחד לא צריך״. זה כמו לראות את הטיטאניק טובעת ולהגיד לקברניט: ״עזוב את הקרחון, מה שחסר פה זה עוד משגיח כשרות בסיפון התחתון״.

דרעי הוא ״משקיף״ בקבינט. זה תואר יפה ל״אני מנהל פה את העניינים אבל אין לי אחריות אם משהו מתפקשש״. זה הסידור המושלם כי יש לו את הכוח של ראש ממשלה, את ההשפעה של שר ביטחון, ואת האחריות של תייר שנקלע בטעות לזירת פשע ושואל ״מה קרה פה?״

התרומה הפרלמנטרית של דרעי מרשימה: אפס שאילתות, אפס נאומים, אפס נוכחות בוועדות. הוא מגיע לכנסת רק כדי לוודא שהכיסא שלו עדיין נוח.

יריב לוין רוצה לשנות את השיטה כי הוא שונא שופטים, דרעי רוצה לשנות את השיטה כי השופטים שונאים שוחד.

בשנת 2022 דרעי הודה בעבירות מס כדי לא לשבת בכלא. הוא שילם קנס. אנחנו אגב משלמים את המשכורת שממנה שולם הקנס. זה מעגל קסמים מופלא: הוא גונב מאיתנו, נתפס, ואז אנחנו משלמים לו כדי שיוכל לשלם את הקנס על הגניבה מאיתנו.