אריה דרעי

לדרעי חוקים משלו
עבריין בלי קבלות

דרעי נולד במרוקו, גדל בירושלים והתבגר בחדרי החקירות. 

אריה דרעי הוא הוכחה שהמיחזור עובד. הוא הורשע, ישב בכלא, חזר, הורשע שוב, התפטר, חזר שוב. דרעי הוא לא פוליטיקאי, הוא בקבוק פלסטיק עם פיקדון. לא משנה איפה תזרוק אותו ואיזה נזק סביבתי הוא יעשה בדרך, בסוף הוא תמיד יחזור למדף של הממשלה כדי לגבות את הכסף שלנו.

״חוק הרבנים״ הוא המופת הכלכלי של דרעי. המדינה בגירעון? המילואימניקים קורסים? העסקים נסגרים? הפתרון של דרעי: ״בואו נמציא עוד 500 משרות של רבנים שאף אחד לא צריך״. זה כמו לראות את הטיטאניק טובעת ולהגיד לקברניט: ״עזוב את הקרחון, מה שחסר פה זה עוד משגיח כשרות בסיפון התחתון״.

דרעי הוא ״משקיף״ בקבינט. זה תואר יפה ל״אני מנהל פה את העניינים אבל אין לי אחריות אם משהו מתפקשש״. זה הסידור המושלם כי יש לו את הכוח של ראש ממשלה, את ההשפעה של שר ביטחון, ואת האחריות של תייר שנקלע בטעות לזירת פשע ושואל ״מה קרה פה?״

התרומה הפרלמנטרית של דרעי מרשימה: אפס שאילתות, אפס נאומים, אפס נוכחות בוועדות. הוא מגיע לכנסת רק כדי לוודא שהכיסא שלו עדיין נוח.

יריב לוין רוצה לשנות את השיטה כי הוא שונא שופטים, דרעי רוצה לשנות את השיטה כי השופטים שונאים שוחד.

בשנת 2022 דרעי הודה בעבירות מס כדי לא לשבת בכלא. הוא שילם קנס. אנחנו אגב משלמים את המשכורת שממנה שולם הקנס. זה מעגל קסמים מופלא: הוא גונב מאיתנו, נתפס, ואז אנחנו משלמים לו כדי שיוכל לשלם את הקנס על הגניבה מאיתנו.

הארכיון לא שוכח
אנטי ציוני
״הציונות זו תנועה של כפירה, שרוצה ליצור יהדות חדשה. התנועה הציונית היא הצדוקים של דורנו, שמנסה לחסל את התורה, את יראת השמים ואת התרבות של יהדות ספרד״.
דרעי בעצרת של תנועת ש"ס נגד החקירות, 23 באפריל 1997
אנטי פמיניסטי
"הכנסת זה לא מקום לאישה חרדית להיות בו. אישה שמכבדת את עצמה ואת הבית שלה גם לא תלך לשם. זה לא החינוך שלה. אני לא מכיר אישה אחת מהמיינסטרים החרדי שבכלל מעוניינת להיות חברת כנסת".
מאי 2017
אנטיפת
"זה חוק הסדרת לומדי תורה. זה לא חוק שעומד לגייס, זה חוק שבא להסדיר את מי שלומד תורה. ככה אני קורא לחוק וככה אני מתייחס אליו״.
מעריב, יולי 2025
המושחת והמשחית

אריה דרעי הוא תוצר מובהק של הפוליטיקה הישראלית הרקובה ובמקביל גם אחד מיוצריה המרכזיים: עבריין מורשע, שניצל את מעמדו הרם במשך שנים רבות ללקיחת שוחד ובמקום להרכין ראש מול מערכת המשפט, היה מראשוני המרימים עליה יד כדי להחלישה.

בשנת 1999 הורשע אריה דרעי בלקיחת שוחד ובמרמה והפרת אמונים, נידון בבית המשפט המחוזי ל-4 שנות מאסר והעליון הפחית את עונשו לשלוש שנות מאסר והוטל עליו קלון. השופטים כתבו בפסק הדין:

קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכשלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים... חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות.

ההרשעה החמורה הזו מתייחסת לתיק האישי. לאחר שחרורו מהכלא הורשע דרעי פעם נוספת בהפרת אמונים במה שכונה "התיק הציבורי" ונדון לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 10,000 ש"ח. בסוף 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, חזר להנהגת ש"ס.

בינואר 2022 נאלץ להתפטר מהכנסת במסגרת הסדר טיעון, בגין עבירות מס. העונש שקיבל, שנת מאסר על תנאי וקנס של 180 אלף שקלים, היה ללא קלון. דרעי חזר לכנסת בבחירות לכנסת העשרים וחמש בדצמבר של אותה השנה והתמנה למשנה לראש הממשלה ולשר הפנים והבריאות, אך מינוי זה נפסל על ידי בג"ץ בינואר 2023, ודרעי פוטר בהתאם לפסק הדין.

גם ללא תפקיד רשמי דרעי המשיך למשוך בחוטים ולהשפיע על החלטות מרכזיות בישראל. האיש שהורשע 3 פעמים בפלילים, פרש “סופית” מהפוליטיקה לפחות פעמיים, וחזר בכל פעם חזק יותר, הרסני יותר, ומשפיע הרבה יותר. גם אידיאולוגית הפך ממתון יחסית ומפשר ברוח רבו עובדיה יוסף, לקיצוני בעמדותיו. הוא עצמו שירת שירות מקוצר בצה"ל והיום מוביל התנגדות לגיוס לצה"ל.

ביוגרפיה בתמצית

  • נולד ב־17 בפברואר 1959 בעיר מקנס, מרוקו.
  • עלה לישראל בילדותו וגדל בירושלים, במשפחה חרדית־ספרדית.
  • התחנך במוסדות חרדיים של הציבור הספרדי; כבר בגיל צעיר בלט בכישרון ארגוני וביכולת פוליטית.
  • נחשב לאחד מתלמידיו וקרוביו של הרב עובדיה יוסף, קשר שעתיד להפוך לנכס הפוליטי המרכזי שלו.
  • בתחילת שנות ה־80 היה ממייסדי תנועת ש״ס, המפלגה החרדית־ספרדית.
  • ב־1992 נבחר לראשונה לכנסת – אז אחד הח״כים הצעירים בתולדות הכנסת.
  • מהר מאוד הפך לדמות הדומיננטית בתנועה.
  • כבר בגיל 29 מונה לשר הפנים (1988–1993), והיה לשר הצעיר בתולדות המדינה. התפקיד הפך אותו לשחקן כוח מרכזי בפוליטיקה הישראלית, עם שליטה נרחבת במנגנוני שלטון מקומי, תקציבים ומינויים.
  • במהלך שנות ה־90 נחשב ל"ממליך המלכים": ש״ס בראשותו הייתה לשון מאזניים כמעט קבועה.
  • במקביל לעלייתו הפוליטית – החלו חקירות פליליות נגדו.

בעשור האחרון חזר לפעילות פוליטית מלאה, כיהן שוב כשר הפנים (2016–2021) ולאחר פטירת הרב עובדיה יוסף, ביסס את מעמדו כיו״ר הבלתי מעורער של ש״ס ואחד מבעלי הברית הקרובים של בנימין נתניהו, עם יכולת השפעה עמוקה על קווי מדיניות, מינויים והסכמים קואליציוניים. ואז הסתבך שוב עם החוק.

שנת 2022

בינואר שנת 2022 הורשע אריה דרעי בהעלמת מס (כמה מאות אלפי שקלים). במסגרת עסקת טיעון נגזרו עליו כאמור שנת מאסר על תנאי וקנס של 180 אלף שקלים. עוד לפני השבעת הממשלה ה-37, הכנסת קידמה תיקון לחוק־יסוד: הממשלה בנושא כשירות שרים, כדי לפתוח את הדלת למינוי דרעי לשר אחרי הרשעתו. השינוי המוצע היה הוספת המילה “בפועל” למאסר (כלומר: רק מאסר בפועל יפסול את דרעי אוטומטית). (idi.org.il)

במקביל הוגשו עתירות לבג"ץ נגד מינוי של דרעי: למשל, התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה כבר 25.12.2022 נגד המינוי המסתמן וטענה, בין היתר, שנבחר מסלול של “שינויי חקיקה” במקום פנייה למסלול הקיים (יו״ר ועדת הבחירות/קלון). (ynet)

ינואר 2023: דרעי נכנס לתפקיד - ובג״ץ סוגר את הדלת

1.1.2023 – דרעי נכנס לכהונה כשר הפנים (וטקס חילופי שרים במשרד הפנים מתועד רשמית). (אתר הממשלה)

4.1.2023 – במקביל, שר המשפטים יריב לוין מציג את “השלב הראשון” ברפורמה המשפטית, כולל אמירות מפורשות על ביטול עילת הסבירות. עניין זה מהותי, מפני שעילת הסבירות היא בדיוק הכלי שבג״ץ משתמש בו נגד מינוי דרעי שבועיים אחר כך.

18.1.2023 – פסק הדין: בג״ץ קובע ברוב 10–1 שדרעי פסול מלכהן כשר בשל “חוסר סבירות קיצוני”, בין היתר בגלל “צבר הרשעות” ובגלל המצג בבית המשפט של פרישה מהחיים הפוליטיים. במסמך המלא מופיעות גם שאלות הליבה שבית המשפט הכריע בהן: סבירות המינוי + טענת “מניעה” הנובעת מהצהרותיו בפני בית המשפט. (בג״ץ)

22.1.2023 – נתניהו מפטר את דרעי בישיבת הממשלה (כנדרש בפסק הדין). דיווחים מפרטים שהמהלך לווה בסיכום על ממלאי מקום מתוך שרי ש״ס בשלב הראשון, לצד אמירה/תקווה שדרעי “יוכל לחזור” אחרי חקיקה. (ynet)

פברואר–מרץ 2023: “חוק דרעי 2” - ניסיון לנטרל את בג״ץ על מינוי שרים

30.1.2023 – בתקשורת מתפרסם נוסח/כיוון של הצעת “חוק דרעי 2”: לקבוע שבית המשפט “לא מוסמך לקיים ביקורת שיפוטית” על מינוי שרים/העברתם, למעט בדיקת תנאי הכשירות ה”טכניים” בחוק־היסוד. (ynet)

9-12.2.2023 – המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרסם חוות דעת חריפה: ההצעה מוסיפה לחוק־היסוד סעיף שלפיו “לא תהא ביקורת שיפוטית… לגבי כל עניין הקשור או נובע ממינוי של שר” (למעט תנאי כשירות). לטענתם זה פרסונלי ונועד “לאיין” את פסק הדין של דרעי. (idi)

10.3.2023 – לפי "כלכליסט", גם הייעוץ המשפטי בכנסת הצביע על בעייתיות, לצד טיעון עקרוני שניתן “לטעון” לצמצום ביקורת על מינוי שרים (כלומר: לא רק “כן/לא”, אלא מורכבות שהקואליציה ניסתה לנצל). (כלכליסט)

חוק דרעי 2

בתגובתו הראשונה אמר דרעי: "זו התוצאה הטובה ביותר", כשהוא מתכוון לכך שלראש הממשלה נתניהו אין ברירה אלא לפטר אותו - והתוצאה הזו תהיה המנוף לביצוע המהפכה המשפטית. (ערוץ 13)

ב-24.1.23, אמר דרעי: "אף אחד לא הזהיר את ראש הממשלה שהוא פועל בחוסר סבירות קיצוני כשמינה אותי", ותהה "האם מישהו רצה להכשיל אותו בכוונה?". אלא שנתניהו, או דרעי, כך מתברר, כלל לא פנו טרם הקמת הממשלה ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כדי לקבל את חוות דעתה - או את אזהרתה מפני הקושי הצפוי במינוי דרעי.

דרעי אולי לא מוביל את ההפיכה המשטרית של לוין, אבל הוא בורג מרכזי בה ודמות שאמורה ליהנות מפירותיה.

פעילות פרלמנטרית

למרות שבג״ץ פסל כבר בתחילת 2023 את מינויו של אריה דרעי לשר בשל הרשעותיו והמצג שהציג על פרישתו מהחיים הפוליטיים, בפועל הוא לא חדל מלהשפיע על עבודת הממשלה. דרעי השתתף בדיונים חסויים, ובהם גם בקבינט המלחמה כמשקיף, והמשיך “לבחוש” במשרדי הפנים והבריאות שמהם פוטר – כל זאת ללא תפקיד רשמי וללא אחריות פורמלית. במקביל, תפקידו החוקי היחיד כחבר כנסת הפך כמעט לאות מתה: דרעי נעדר מרוב מוחלט של ישיבות המליאה, כמעט שאינו נואם, לא מגיש שאילתות או יוזמות חקיקה, ואף נמנע מהצבעות גורליות, כך שבפועל אי אפשר אפילו “לספור את האצבע שלו”.

מאז השבעת הכנסת בנובמבר 2022 דרעי שהה במשכן בממוצע של עשרות בודדות של שעות בחודש, הרבה מתחת לסטנדרט המצופה מח״כ מן השורה. שיעור השתתפותו בהצבעות צנח לאורך השנים משיעור של 65% בשבועות הראשונים לכהונה, ל־36% ב־2023, 17% ב־2024, וב־2025 לשפל חסר תקדים של 0.3% בלבד – שש הצבעות מתוך 1,754. גם בהשוואה לחברי כנסת עמוסים במיוחד, כולל ראש הממשלה עצמו ושרים מכהנים, דרעי מדורג בשפל התחתית. חרף זאת, הציבור ממשיך לממן את שכרו, הטבותיו ושלושה עוזרים פרלמנטריים, כאשר פעילותו הפרלמנטרית בפועל שואפת לאפס.

ההתנהלות הזו מקבלת גיבוי שבשתיקה ממנגנוני הכנסת עצמם. ועדת האתיקה, שמורכבת מחברי כנסת, נמנעה במשך כנסים שלמים מלטפל בנתוני ההיעדרות החריגים של דרעי, וכשכבר דנה בהם הסתפקה בעונש סמלי וחריג בקלותו ביחס למקרים קודמים. התוצאה היא מקרה קיצון שממחיש כשל מבני עמוק: פוליטיקאי קואליציוני יכול להשפיע על הרשות המבצעת “מהצללים”, תוך ריקון תפקידו הפרלמנטרי מתוכן וללא דין וחשבון ממשי. לא במקרה מאיימות עמותות אזרחיות לפנות לבג״ץ – לא רק נגד דרעי עצמו, אלא כדי להציף מחדש את השאלה הרחבה על יכולת הפיקוח על נבחרי הציבור ועל מעמדה המידרדר של הכנסת כרשות מחוקקת.

(שקוף, 2025) (שקוף, 2025)

מינוי ראש עיריית טבריה (יוני 2023)

ב-26.6.23 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק של ח״כ עמית הלוי (ליכוד), חרף התנגדות היועצים המשפטיים ובמהלך מזורז, ברוב של 47 מול 41. החוק מבטל איסור קיים משנת 2008 ומאפשר ליו״ר ועדה קרואה – ראש רשות זמני שמונה בידי שר הפנים – להתמודד בבחירות לראשות העיר הסמוכות לכהונתו. בפועל, ההצעה נתפסת כחוק פרסונלי שנועד להכשיר את מועמדותו של בועז יוסף, יו״ר הוועדה הקרואה בטבריה שמונה על ידי שר הפנים לשעבר אריה דרעי. מבקרי החוק, כולל חברי קואליציה, הזהירו מפגיעה בטוהר המידות ברשויות המקומיות ואף מריח של שחיתות, וטענו כי מדובר בתפירת חוק לאדם אחד ולא בהסדרה עקרונית.

הדיון לווה בכאוס מוסדי: למשרד הפנים לא הייתה עמדה רשמית, נציגיו גמגמו תחת לחץ, ויו״ר ועדת הפנים הוביל את ההליך ללא חוות דעת מקצועית סדורה – מהלך חריג כשלעצמו. באופוזיציה קשרו בין החוק לבין המגמה הרחבה לצמצום עילת הסבירות, וטענו כי מדובר בדוגמה מובהקת לחקיקה שחורגת ממתחם הסבירות ומבקשת לחסן מינויים מפיקוח. למרות מחאה חריפה, כולל מצד מתמודדים לראשות העיר טבריה ופעילי ליכוד, הקואליציה התיישרה והעבירה את ההצעה, תוך חיזוק הטענה שמדובר בשימוש בכוח חקיקתי לצרכים פרסונליים על חשבון כללי המשחק והאמון הציבורי. (שקוף)

מפרשת בר־און–חברון ועד גלי בהרב-מיארה

החשד היה כי דרעי יזם קנוניה שבמסגרתה ימונה רוני בר־און לתפקיד היועמ״ש כחלק מעסקת־חליפין פוליטית עם בנימין נתניהו, במטרה לחלץ את דרעי מתיקיו הפליליים. הפרשה הובילה להקמת ועדת שמגר ולבסוף להחלטת ממשלה 2274 לגבי הדרך בה ימונה היועץ המשפטי לממשלה באמצעות הוועדה לאיתור מועמדים ההחלטה נועדה לפחות על הנייר, לחסום אפשרות להשתלטות פוליטית על מוסד היועמ״ש – בדיוק אותו תרחיש שיוחס לדרעי בפרשה. פרשת בר־און–חברון אינה חריגה היסטורית אלא נקודת מוצא להבנת מאבקו המתמשך של דרעי להשפיע, לעקוף ולהשתלט על מערכת אכיפת החוק – לא רק מבחוץ, אלא מבפנים.

(העין השביעית) (העין השביעית)

הדפוס שנחשף כבר בפרשת בר־און–חברון ממשיך כיום בעימות החזיתי של הממשלה עם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. כמו אז, גם היום מדובר לא בביקורת נקודתית על ייעוץ משפטי מסוים, אלא בניסיון שיטתי לצמצם את כוחו של מוסד היועמ״ש באמצעות חקיקה, שינוי כללי המשחק, והכשרת הקרקע להדחה או לעקיפה של סמכותה.

חוק הרבנים – מה זה, למה עכשיו, ואיפה דרעי?

“חוק הרבנים” הוא שם כולל לסט מהלכי חקיקה ותקנות שמטרתם לשנות מן היסוד את מנגנון מינוי רבני הערים, רבני שכונות ובעלי תפקידים במועצות הדתיות. בפועל, החוק:

  • מרחיב משמעותית את מספר התקנים,
  • מחזק את שליטת השר לשירותי דת (דה־פקטו ש״ס),
  • ומצמצם את השפעת הרשויות המקומיות והציבור על הבחירה.

מדובר לא במהלך אדמיניסטרטיבי, אלא בהעמקת שליטה פוליטית־ארגונית ארוכת טווח.

(idi), (ynet), (מקור ראשון)

חוק הרבנים קודם כבר ב־2023, עוד לפני 7 באוקטובר, כחלק בלתי נפרד ממהלכי החקיקה של ההפיכה המשטרית. ביוני אותה שנה אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק של ח״כ שמחה רוטמן וח״כ ארז מלול (ש״ס), שהעניקה לשר לשירותי דת סמכות לכפות מינוי רב בכל עיר, יישוב ומועצה אזורית – ואף שני רבנים בערים הגדולות – ולשנות מן היסוד את שיטת הבחירה כך שתעניק רוב מובהק לנציגי הממסד הדתי ולש״ס בגופים הבוחרים. המשמעות המעשית הייתה יצירת עשרות ואף מאות משרות חדשות לרבנים, חידוש מינוי רבני שכונות שבוטל לפני כשני עשורים, והחלשה דרמטית של השלטון המקומי ושל השפעת התושבים על זהות הרבנים. מבקרי החוק הגדירו אותו כבר אז כ“חוק ג’ובים”, שנועד למנות מקורבים פוליטיים ולא רבנים המותאמים לצורכי הקהילה.

בספטמבר 2023 חידדה חוות דעת של אגף התקציבים באוצר את היקף המהלך והמחיר הצפוי: יותר מ־500 תקנים חדשים לרבנים מסוגים שונים, בעלות שנתית של לפחות 67 מיליון שקל מתקציב המדינה - סכום שאינו כולל את הנטל שיוטל על המועצות הדתיות עצמן. האוצר הזהיר כי תוספת התקנים תכביד משמעותית על תקציבי המועצות, שכבר כיום כ־60% מהן מופנה לשכר, ותפגע ביכולתן לספק שירותי דת אחרים. אף שלא הוצגו נתונים המעידים על מחסור אמיתי ברבנים, החוק קודם במהירות, גם במהלך פגרת הכנסת, תוך התעלמות מההשלכות התקציביות והציבוריות. כך התבסס חוק הרבנים כבר ב־2023 כמהלך ריכוזי, יקר ובעל אופי פוליטי מובהק - מהלך שנבלם זמנית בשל הביקורת והסיכון המשפטי, אך שב לאחר המלחמה בגרסה מצומצמת יותר, חוק הרבנים 2, שהשיגה בפועל את אותן מטרות דרך מסלול תקציבי ושקט יותר.

(כלכליסט) (דה מרקר)

רב לכל ישוב - כלכליסט

בעקבות המלחמה, ירד החוק מסדר היום וחוזר בנוסח חדש בנובמבר 2024. חוק הרבנים 2 נולד לאחר שחוק הרבנים המקורי - זה שקודם ב־2023 כחלק ממהלכי ההפיכה המשטרית - נבלם בשל ביקורת ציבורית חריפה, חוות דעת כלכליות חריפות של אגף התקציבים, וקשיים משפטיים שנבעו מהיקף ההתערבות שלו במינוי רבנים ומהעלות התקציבית הגבוהה שלו. החוק הראשון ביקש לשנות מן היסוד את שיטת מינוי רבני הערים, השכונות והיישובים, לחייב מינוי רב בכל רשות מקומית, להחזיר מאות תקני רבני שכונות, ולהעניק רוב כמעט מוחלט לממסד הדתי ולש״ס בגופים הבוחרים - מהלך שנתפס כריכוז כוח חריג וכיצירת מאות ג’ובים פוליטיים בעלות של לפחות 67 מיליון שקל בשנה.

משנבלם החוק המקורי, בחרה ש״ס לעקוף אותו באמצעות מסלול חלופי ושקט יותר: חוק הרבנים 2. במקום רפורמה כוללת בשיטת המינויים, החוק החדש מתמקד ביצירת תקנים ותקציבים, ומעניק לשר לשירותי דת סמכות רחבה להוסיף משרות לעובדי שירותי הדת - רבנים, בלניות ותפקידים נוספים - ללא הגבלה מספרית, ובמימון ציבורי מלא. כך הושגו בפועל אותן מטרות: הרחבת מערך המינויים, חיזוק השליטה המפלגתית במועצות הדתיות, ויכולת למנות מקורבים - אך בלי לשנות פורמלית את מנגנוני הבחירה עצמם. המבקרים הגדירו זאת כמהלך ציני ומכוון: במקום חוק “גדול” שנבלם, עבר “חוק קטן” שמאפשר את אותו שוד תקציבי ואותו ריכוז כוח - דרך הדלת האחורית. (דה מרקר)

בינואר 2025 חוק הרבנים 2 מאושר בקריאה שנייה ושלישית. החוק מעניק לשר לשירותי דת סמכות רחבה:

  • ליצור תקנים חדשים ללא מגבלה מספרית,
  • לקבוע שכר,
  • ולהזרים תקציבים בהיקף של לפחות 40 מיליון ש״ח בשנה, בהתייעצות לא מחייבת בלבד עם שר האוצר.

בפועל, החוק משיג את מטרות חוק הרבנים הראשון - שליטה פוליטית בשירותי הדת והמינויים - אך ללא הרפורמה המבנית הגלויה

למרות שאריה דרעי עצמו אינו שר, החוק נושא בבירור את ה-DNA הפוליטי שלו:

  • ש״ס מחזיקה במשרד לשירותי דת.
  • הרבנות המקומית היא אחד ממוקדי הכוח ההיסטוריים של ש״ס:
    מינויים → נאמנויות → שליטה בשטח → השפעה פוליטית.
  • דרעי הוא האסטרטג, גם כשהוא “לא בתמונה”.

בדיוק כמו:

  • חוק דרעי 1 (כשירות שרים),
  • חוק דרעי 2 (ניסיון לנטרל ביקורת שיפוטית),
  • והשתתפותו בקבינט כמשקיף -

גם כאן מדובר בכוח בלי אחריות פורמלית.

חוק הגיוס

דרעי הוא שחקן מפתח בניסיונות למנוע גיוס שוויוני לצה"ל. באפריל 2025 אמר: "ברגע שבו, חלילה וחס, תקרה אפילו תקרית אחת שבה תיכנס המשטרה הצבאית לתוך ישיבה או בית ותעצור אפילו בחור ישיבה אחד, באותו רגע, לא משנה הנסיבות, לא משנה אם זה החלטת בג"ץ או התעקשות של היועצת המשפטית – באותו רגע ש"ס לא תוכל להישאר בממשלה" (כאן)

יולי 2025 – ״זה חוק הסדרת לומדי תורה. זה לא חוק שעומד לגייס, זה חוק שבא להסדיר את מי שלומד תורה. ככה אני קורא לחוק וככה אני מתייחס אליו״. (מעריב)

רוב החרדים לא קנו את האמירה של דרעי:

באוקטובר 2025, כדי לרצות את מצביעיה, פרשו שרי ש״ס מתפקידיהם בקואליציה, אך לא פרשו מהקואליציה. המפלגה הודיעה: "ש"ס תמשיך לפעול בכל כוחה למען הסדרת מעמדם של בני הישיבות ולומדי התורה, שהם סוד קיומו הרוחני וההיסטורי של עם ישראל. התנועה תמשיך להוביל את המאבק נגד מסע הרדיפה הפוליטי והאכזרי שמנוהל נגד תלמידי הישיבות הקדושות, ההוגים בתורה יומם ולילה למען עם ישראל כולו ולהצלחת החיילים". (i24

דרעי מייצג עמדה ברורה: מטרתו היא להסדיר פטור גורף לחרדים מגיוס לצה"ל. בשלהי כהונתה של הכנסת ובלחצו של דרעי חוקק גם חוק להקפאה של צעדי אכיפה נגד תלמידי ישיבות הנמנעים מגיוס, ואולם בג"ץ הקפיא את החקיקה.