מאיר פרוש

מאיר פרוש שירת בצבא. ארבעה חודשים. כמש״ק דת. זה כמו להגיד שצללת באוקיינוס אחרי שטבלת רגליים בגיגית. אבל זה מספיק לו כדי להרגיש מוסרי מספיק להטיף נגד כל מי שכן מתגייס.

מאיר פרוש הוא לא סתם פוליטיקאי חרדי. הוא ארכיטיפ. מיתולוגיה מהלכת של עסקנות עטופה ביראת שמיים. האיש שגורם לשחיתות להישמע כמו שליחות קודש, להטפת שנאה להישמע כמו מסירות נפש. הוא באמת מאמין שהמדינה קיימת כדי לממן את הקדושה שלו. מבחינתו, החילונים זה משרד האוצר של האלוהים.

אצל מאיר פרוש, כל פגיעה בקצבאות היא פגיעה בעם ישראל. כל ניסיון לשוויון הוא אנטישמיות וכל חוק הוא רדיפה. אם הוא היה יכול, אז היה מכניס את פסיקת בג״ץ לספר איכה.

מבחינת מאיר פרוש, הצבא הוא אויב, החינוך הממלכתי הוא כפירה, ובג״ץ הוא עמלק. אבל כשהמדינה מעבירה עוד תקציב לחרדים, היא עושה מבחינתו עבודת קודש.

מאיר פרוש מאמין שהמדינה נבראה כדי לממן את האמונה שלו. חילונים נולדו לעבוד, חרדים נולדו להיוולד.

מאיר פרוש מאמין שמדינת ישראל קיימת כדי להוכיח את נבואות הזעם שלו. אם היא תיפול אז הוא יגיד ״אמרתי לכם״. ואם היא תשרוד אז הוא יגיד שזה בזכות התורה. בכל מקרה, הוא מנצח.

מאיר פרוש אולי לא מאמין במדינת ישראל. אבל בכסף שלה הוא מאוד מאמין.

מאיר פרוש אומר כל יום "תודה לבורא עולם" שלא ברא אותו חילוני. ואולי גם מברך על כך שלא ברא את החילונים מספיק אמיצים כדי להפסיק לשלם לו.