אורית סטרוק

יש אנשים שמסתכלים על חורבן ואומרים ״איזה אסון״, ויש אנשים שמסתכלים על חורבן ואומרים ״איזה נס״. אורית סטרוק אוהבת את הנס שלה עם הרבה הרוגים, מפונים, חטופים וכפית שטוחה של סוכר.

על פי האמירות וההצבעות של אורית סטרוק עלה שהחטופים בעזה היו מטרד וכאב ראש רציניים, היא גם אמרה שצריך לכבוש את עזה ואם יהרגו חטופים אז זה מחיר שצריך לשלם. זה כמו: אם הרמטכ"ל אמר לה שמבצע "מרכבות גדעון" יכול לעלות בחיי 20 החטופים החיים וחתול, היא תשאל "למה חתול?"

אצל אורית סטרוק החיים הם לא המציאות, הם מבצע. תפילה היא פעולה, כיבוש הוא יעד, מלחמה היא תכנית עבודה. ואם תישארו בסוף בחיים אז מבחינתה זה בונוס.

עבור אורית סטרוק הארץ קדושה והאדם חד פעמי. המלחמה היא נס, החטופים הם מכשול, השכול רעש רקע והחמלה היא הוצאה לא מוכרת. זו אידיאולוגיה שלא אוהבת את ישראל, רק את האדמה שלה. וכשמאמינים שמלחמה היא נס אז הסבל הוא מצווה. אם זה נס, אז עדיף אסון כי אותו לפחות מנסים לעצור.