אביגדור ליברמן

ליברמן הקים מפלגה משלו, ״ישראל ביתנו״: מותג גאוני. השם מרמז על בית, אבל הניהול מזכיר יותר פדרציה רוסית קטנה שבה יש רק דעה אחת-זו של הבוס.

ליברמן הוא אלוף העולם בשיטת ״הפרד ומשול״. הוא בנה קריירה שלמה על שנאת ערבים, ואז, כשזה הפסיק להשתלם פוליטית, הוא עבר לשנאת חרדים.

במפלגת ״ישראל ביתנו״ אין פריימריז, אין מוסדות, אין ויכוחים. יש בוס ויש את כל השאר שמחכים לראות אם הם יהיו ברשימה לכנסת או ברשימת העדים בתיק הבא.

לליברמן יש כריזמה של דוב קוטב: הוא שקט, הוא מסיבי, ואתה אף פעם לא יודע אם הוא עומד לחבק אותך או לטרוף אותך.

כשליברמן אומר ״בלי נאמנות אין אזרחות״, זה נשמע כמו הוראות הפעלה למכונת כביסה, אבל עם סאבטקסט של ״אני יודע איפה הילדים שלך לומדים״.

ההישג הגדול ביותר של ליברמן הוא לא שר האוצר או הביטחון, אלא היותו האדם היחיד בהיסטוריה המודרנית שיכול ללכת בין טיפות של חקירות פליליות מבלי להירטב, אפילו כשיש מבול של תיקי שוחד, הלבנת הון וחברות קש.