שמחה רוטמן

שמחה רוטמן נולד בשנת 1980 וגדל בבני ברק, עיר חרדית מובהקת, אך במשפחה דתית־לאומית "סרוגה". הוא חי במה שהגדיר לימים כ"מובלעת", ילד שחבש כיפה סרוגה בתוך ים של מגבעות שחורות (972+ Magazine, מרץ 2023).

חווית הזרות הזו עיצבה אצלו תודעה כפולה: מצד אחד, תחושת מיעוט נרדף וצודק העומד מול הזרם; מצד שני, יכולת נדירה של "דו־לשוניות תרבותית". רוטמן למד בתלמוד תורה חרדי ("רזי לי") אך המשיך למוסדות הציונות הדתית. היכולת הזו "לדבר חרדית" ולתמרן בין העולמות תהפוך לימים לנכס הפוליטי הגדול ביותר שלו - הגשר האולטימטיבי בין החרדים לבין הציונות הדתית בקואליציית הימין (כיפה, 22.03.2023) | (ice, 02.12.2024) | (ערוץ 7, 9.08.13).

"הפצע" המניע: דם על קו 18

האירוע המכונן שסימן את המעבר מילד סקרן לפעיל פוליטי התרחש בחורף 1996. כנער בישיבה, רוטמן נסע בקביעות בקו 18 מירושלים לגוש עציון. הפיגועים הרצחניים בקו זה, שגבו את חייהם של 45 בני אדם, לא היו עבורו כותרת בעיתון אלא איום קיומי מיידי. "אין לך את הפריבילגיה לא להיות מעורב בפוליטיקה כשהפוליטיקה מפוצצת את האוטובוס שבו אתה נוסע", אמר בעבר. הטראומה הזו צרבה בו את התובנה כי המערכת המשפטית והפוליטית, שאפשרה את הסכמי אוסלו, מנותקת מהמציאות המדממת ומפקירה את ביטחון האזרח הקטן (+972 Magazine, מרץ 2023).

השבר השני הגיע ב־2005, עם תוכנית ההתנתקות. רוטמן, אז כבר פעיל במחאות, ראה כיצד מערכת המשפט מכשירה את מה שתפס כפגיעה אנושה בזכויות האדם של המתיישבים. שם, בין הצמיגים הבוערים והדחפורים, נפלה ההחלטה: את המערכת הזו לא מנצחים בהפגנות, אלא מבפנים - באמצעות ספר החוקים (972 Magazine, מרץ 2023) | (ynet, 12.07.25).

רוטמן הוא בוגר ישיבת ההסדר "כרם ביבנה", המתונה יחסית (גלובס, 18.1.2020), אולם במהלך שנים אלו, הוא כבר התחיל לפתח רשת קשרים עם חוגים אידיאולוגיים רחבים יותר.

רוטמן סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. והמשיך לתואר שני, אותו השלים בשנת 2012, במשפט ציבורי, בתוכנית משותפת של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו (ערוץ כנסת/שמחה רוטמן).

המעבדה: "התנועה למשילות ודמוקרטיה"

בשנת 2013, יחד עם יהודה עמרני, הקים רוטמן את "התנועה למשילות ודמוקרטיה". על הנייר, זו הייתה עוד עמותת ימין. בפועל, זה היה ה־Think Tank שבו פותח "וירוס" השינוי המשטרי, במטרה לקדם רפורמות במערכת המשפט בישראל, כגון חיזוק סמכויות הרשות המבצעת והמחוקקת מול בג"ץ ו״החזרת״ איזונים בין הרשויות​ (moment magazine, 2021) | (אתר הציונות הדתית) | (שומרים, 30.8.23). רוטמן שימש כיועץ המשפטי של התנועה עד 2021, אז נבחר לכנסת מטעם הציונות הדתית. התנועה ממשיכה לפעול כיום תחת ראש התנועה יסכה בינה, ומפרסמת ניירות עמדה ומקדמת חקיקה נגד "התערבות יתר" של מערכת המשפט בענייני מדיניות.

ניתוח של מסמכי העמותה, ניירות העמדה והפרסומים השונים מהשנים 2013 ועד 2022, השנים בהן פעל בה רוטמן, חושף תמונה מדהימה: רוטמן שרטט את מתווה ההפיכה המשטרית לפרטי פרטים שנים רבות לפני שנכנס בשערי הכנסת כנבחר ציבור (שומרים, 30.8.23).

הדוקטרינה המשפטית: משילות ללא מצרים

מסמכים עליהם חתום רוטמן כיועץ משפטי של "התנועה למשילות ודמוקרטיה" מגלים עקביות דוקטרינרית מרשימה, המתמקדת בשלושה צירים מרכזיים (ynet, 08.3.2018):

1. דה-לגיטימציה של הייעוץ המשפטי: רוטמן פיתח את התזה לפיה יועצים משפטיים אינם "שומרי סף" כפי שמקובל לחשוב, אלא "פקידים המכשילים מדיניות". בנייר עמדה שעסק במינוי יועמ"שים, טען כי המצב שבו יועץ משפטי כפוף מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה ולא לשר הממנה אותו, יוצר "נאמנות כפולה" ופוגע אנושות במשילות (התנועה למשילות ודמוקרטיה – נייר עמדה, 15.1.2023).

2. פוליטיזציה של הליך מינוי השופטים: בנייר עמדה שהוגש לוועדת החוקה, תקף רוטמן בחריפות את שיטת הסניוריטי ואת הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוא טען כי השיטה הנוכחית משמרת אליטה הומוגנית וסגורה, וכי יש להעביר את כובד המשקל בהליך המינוי לנבחרי הציבור, שכן הם, ורק הם, המשקפים את "רצון העם" (התנועה למשילות ודמוקרטיה, 30.9.2024).

3. מחיקת עילת הסבירות: עוד בטרם הפכה למוקד המחאה הציבורית של שנת 2023, רוטמן סימן את עילת הסבירות ככלי שבאמצעותו בית המשפט מחליף את שיקול הדעת של הממשלה בשיקול הדעת הסובייקטיבי של השופט. בניירות העמדה שלו הוא כינה תופעה זו "שלטון המשפטנים" (פודקאסט ״על המשמעות״, 24.11.2020).

גולת הכותרת הייתה ספרו "מפלגת בג"ץ - איך כבשו המשפטנים את השלטון בישראל" (2019), ששימש כמניפסט פוליטי והפך תיאוריות משפטיות יבשות לכתב אישום נגיש ופופולרי נגד מערכת המשפט (ביקורת על הספר) | (מידה, 15.1.2020). הספר לא היה מסמך משפטי יבש, אלא מניפסט פוליטי שתרגם את הטרמינולוגיה האקדמית של "פורום קהלת" לסיסמאות קליטות של "גניבת שלטון".

האקו־סיסטם: רשת ההשפעה והמימון

פעילותו של רוטמן ב"תנועה למשילות ודמוקרטיה" לא התבצעה בחלל ריק. רוטמן היה חלק מאריג צפוף, מאורגן ומממומן היטב של ארגוני ימין חוץ־פרלמנטריים. ארגונים אלו נהנים ממימון זר משמעותי ומתמיכה לוגיסטית רחבה. בלב הרשת הזו, כמרכז העצבים הרעיוני, עומד "פורום קהלת" (שומרים, 30.8.2023) | (העין השביעית, 8.4.2024).

בחינה של רשימות המשתתפים בכנסים שונים ופרסומים משותפים מצביעה על קשר הדוק, מתמשך ופורה בין רוטמן לבין דמויות המפתח בפורום קהלת. בראשם עומדים פרופ' משה קופל (יו"ר ומייסד הפורום) ומאיר רובין. בכנסים שונים לאורך השנים, רוטמן הופיע בקביעות לצד דמויות משפיעות כגון עמיעד כהן (מנכ"ל קרן תקווה ישראל), גיל ברינגר, וארז תדמור. (מקור ראשון, 16.3.2023) | (העין השביעית, 8.4.2024)

הקשר לפורום קהלת אינו מסתכם רק בשיתוף פעולה רעיוני כללי. ניירות העמדה של "התנועה למשילות ודמוקרטיה", ובראשם המסמך המפורט בנושא "פסקת ההתגברות", שאבו השראה ישירה וברורה מהתשתית המחקרית שסיפק פורום קהלת (ynet, 13.3.2023). רוטמן קידם בנחישות את התפיסה כי ביטול "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (ובפרט סעיף שמירת הדינים) או לחלופין חקיקת פסקת התגברות, הם צעדים הכרחיים למה שהוא כינה "השבת האיזון" בין הרשויות.

בחינה של הצעות החוק שהגיש רוטמן – משינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ועד פסקת ההתגברות – מגלה דמיון מפתיע, ולעיתים זהות כמעט מוחלטת, לניירות העמדה שנוסחו במשרדי הפורום בגבעת שאול (העין השביעית, 8.4.2024). רוטמן שימש בפועל כ"צינור ההזנה" המרכזי שדרכו הוזרמו רעיונותיו של פרופ' משה קופל לתוך ספר החוקים של מדינת ישראל.

האיש שטען כי הוא מחזיר את הכוח ל"נציגי העם", הפך למעשה לקבלן הביצוע של גוף לא־נבחר, הממומן ברובו על ידי מיליארדרים אמריקאים (דוגמת ארתור דנצ'יק, עד להפסקת תרומתו), ושמטרותיו המוצהרות כוללות החלשה דרמטית של הרגולציה והעבודה המאורגנת בישראל (ynet, 25.3.2023) | (שקוף, 3.7.2023) | (שומרים, 30.8.2023) | (העין השביעית, 8.4.2024) | (שלום עכשיו, 12.2015).

השוחות: משרד עו"ד רוטמן־לב־בינה

במקביל לפעילות ב״תנועה למשילות״, ניהל רוטמן משרד עורכי דין פרטי (יחד עם שותפיו זאב לב ויסכה בינה), ששימש כזרוע המבצעת בשטח. המשרד התמחה בייצוג אוכלוסיות קצה: "נוער הגבעות", תושבי מאחזים, ועצורים מנהליים יהודים (+972 Magazine, מרץ 2023) | (שומרים, 30.8.2023).

כאן נחשף הפרדוקס הגדול בדמותו: כסנגור פרטי, רוטמן היה לכאורה ״אביר זכויות האדם״. הוא נלחם נגד השב"כ, תקף את השימוש בראיות חסויות וייצג חשודים בטרור יהודי. הוא ראה מקרוב את הכוח הדורסני של המדינה ופיתח שנאה עמוקה ל"דיפ־סטייט" הביטחוני והמשפטי. שנאה זו לא נבעה מתיאוריה, אלא מהמפגש עם הלקוח המובל באזיקים ללא משפט (זמן ישראל, 24.2.23).

במשך שנים הוא פעל כסנגור פרטי המייצג עצורים מנהליים, קטינים שפונו ממאחזים ופעילים המזוהים עם "נוער הגבעות". במפגשים אלו בבתי המעצר ובחדרי החקירות, רוטמן לא פגש את המערכת כתיאורטיקן, אלא כיריב מר. הטינה העמוקה שהוא רוחש למוסד היועמ"ש ולשב"כ אינה נובעת רק מניתוח חוקתי, אלא ממשקעים של עורך דין שראה במערכת אכיפת החוק גוף דורסני המתעמר בלקוחותיו האידיאולוגיים. שם, בשוחות של יהודה ושומרון, התגבשה תפיסתו לגבי ה"דיפ־סטייט" הישראלי שיש לפרק (ynet, 21.12.2025) | (קול ברמה, 18.3.2025 ​​- רוטמן: "אם ראש השב"כ לא מציית לדרג המדיני הוא מורד במלכות").

תקופה זו שימשה עבור רוטמן כ"טירונות קרבית" בזירה המשפטית־ציבורית. הוא הגיע לכנסת כשהוא מוכן, חמוש בקלסרים מלאים בהצעות חוק מנוסחות בקפידה, טיעונים משפטיים מוכנים מראש, ורשת תמיכה חזקה של מכוני מחקר ועמותות ימין (שקוף, 14.7.2021) | (שומרים, 30.8.2023).

המניע התיאולוגי: משיחיות בחליפה ועניבה

הכניסה לכנסת (תחילה ב-2021, וביתר שאת ב-2023 כיו"ר ועדת החוקה) הייתה הרגע שבו התיאוריה הפכה לפרקטיקה אלימה.

הטעות האופטית הגדולה ביותר של המחנה הליברלי היא הסיווג של שמחה רוטמן כ"שמרן אמריקאי" או כטכנוקרט משפטי. בעוד רוטמן מצטט את המילטון ואת השופט סקאליה, ושולט ברזי המשפט החוקתי, מערכת ההפעלה שלו היא משיחית־גאולית לחלוטין. רוטמן פיתח זן חדש ומסוכן של פונדמנטליזם: "משיחיות פרוצדורלית". בניגוד לנערי הגבעות, הוא מבין שהדרך לבית המקדש השלישי עוברת דרך הסעיפים הקטנים של ועדת החוקה (תלם 28.2.2023) | (דמוקרט TV 13.5.2025, פרשנות).

הוא משתמש בכלי העבודה של הדמוקרטיה המערבית כדי להכשיר את הקרקע למדינת הלכה. טענה זו אינה ספקולציה, אלא עולה בבירור מתוך "תיק הראיות" של פעילותו: (מקור ראשון, 7.1.2024).

1. ״עקרונות המשפט העברי״

בדצמבר 2023, בשיאה של המלחמה, קידם רוטמן את התיקון ל"חוק יסודות המשפט". התיקון קובע כי במקרים של לקונה משפטית, השופטים יפנו ל"עקרונות המשפט העברי". לא מדובר במחווה תרבותית, אלא בהנחת תשתית חוקית שתאפשר, בטווח הארוך, להחליף עקרונות אוניברסליים של זכויות אדם בפסיקה הלכתית דתית כמקור מחייב (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 27.7.2023) | (מקור ראשון 08.01.23).

2. בניית מערכת משפט אלטרנטיבית

במקביל להחלשת בג"ץ, רוטמן נלחם בוועדה בעקביות להרחבת סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים, כולל הניסיון לאפשר להם לדון בדיני ממונות (בוררות אזרחית). המטרה הסופית ברורה: יצירת מערכת משפט מקבילה, הלכתית, שתתחרה במערכת האזרחית "הגויית" ותייתר אותה בהדרגה (ynet, 1.12.2025) | (ynet, 26.3.2025).

3. המנוע האידיאולוגי: הגרעין המשפחתי והברית עם "נעם"

הניסיון לתייג את רוטמן כטכנוקרט משפטי בלבד מחמיץ את ההקשר הסביבתי והמשפחתי בו הוא פועל. רוטמן אינו "זאב בודד", אלא נטוע בתוך אקו־סיסטם של אקטיביזם דתי אינטנסיבי. דוגמה לכך ניתן למצוא בפעילותו של אחיו, הרב נתן רוטמן (המכלול, ״הרב נתן רוטמן״) | (כל רגע 10.4.23) | (ירחון ״האוצר״, 7.7.2025) | (ynet, 2.11.25). אף שהרב נתן משתייך סוציולוגית לעולם החרדי־ליטאי (משמש כר"מ בישיבת "נתיבות חכמה"), הוא דמות מפתח באקטיביזם הימני־אמוני ומן המובילים הבולטים של עמותת "סיבוב שערים", המארגנת צעדות תפילה המוניות סביב שערי הר הבית (כיכר השבת, 23.10.24). פעילות זו מחברת בין הקהל החרדי לקהל הלאומי סביב סוגיות של ריבונות ומקדש.

במישור הפוליטי, הקשר לפונדמנטליזם הדתי מתבטא בברית האסטרטגית ההדוקה בין מפלגתו של רוטמן ("הציונות הדתית") לבין מפלגת "נעם", הזרוע הפוליטית של ישיבת "הר המור" בהנהגת הרב צבי טאו (ynet, 3.2.2021) | (מעריב, 2.2.2021). אף ששמחה רוטמן עצמו הוא בוגר ישיבת ההסדר המתונה יחסית "כרם ביבנה" (גלובס, 18.1.2020), פעילותו הפרלמנטרית מקדמת דה־פקטו את חזון "מלחמת התרבות" של הרב טאו.

שיתוף הפעולה הקואליציוני והחקיקתי בין רוטמן לנציגי "נעם" (כדוגמת אבי מעוז) אינו מקרי, רוטמן מספק את הכלים המשפטיים ("פסקת ההתגברות", "צמצום עילת הסבירות") המאפשרים להסיר את החסמים הליברליים העומדים בפני מה שנתפס בחוגים אלו כתיקון רוחני של המדינה. כשרוטמן מדבר על "הכרעת הרוב", הוא בפועל סולל את הדרך המשפטית ליישום תפיסות עולם המבקשות להכפיף את המרחב הציבורי לערכים שמרניים־דתיים. (תומר פרסיקו, ״הר המור״ 13.8.2013) | (כיכר השבת 18.4.2025) | (על הקשרים המשפחתיים).

אחד הממצאים המטרידים ביותר הוא ניגוד העניינים המובנה לכאורה בו מצוי רוטמן. המציאות היא שבעודו מכהן כיו"ר ועדת החוקה ומוביל שינויים דרמטיים במערכת המשפט ובסמכויות המנהל האזרחי, רוטמן מתגורר בנכס שמעמדו החוקי היה תלוי על בלימה במשך עשורים.

רוטמן מתגורר במאחז פני קדם שבגוש עציון. המאחז הוקם בשנת 2000 בסיוע תנועת "אמנה", ללא תב"ע מאושרת וללא היתרי בניה כדין. ביתו של רוטמן עצמו נבנה באופן בלתי חוקי והיה נתון תחת צו הריסה פעיל במשך שנים ארוכות. חשיפה של "זמן ישראל" וארגון "כרם נבות" אישרה כי גם בשנת 2023, בעת שרוטמן ניהל את דיוני הרפורמה הסוערים, ביתו היה מוגדר כבינוי בלתי חוקי על פי דיני התכנון והבניה ביהודה ושומרון (ערוץ 7, 19.08.13) | (גלובס, 18.1.2020) | (OCHA, 12.12.2016).

המאבק על הבית בפני קדם אינו סוגיה נדל"נית גרידא, אלא פרויקט משפחתי־אידיאולוגי. אשתו של רוטמן, חנה, אינה דמות פסיבית בסיפור אלא שותפה מלאה לאקטיביזם. היא מתבטאת תדיר בנושאים פוליטיים ומקדמת את תפיסת העולם של ההתיישבות הבלתי־מוסדרת. השותפות הזוגית הזו מחזקת את המוטיבציה של רוטמן: הוא אינו נלחם רק עבור "בוחריו" האבסטרקטיים, אלא עבור התא המשפחתי הגרעיני שלו, כשהוא נהנה מגיבוי מוחלט בבית לצעדים הקיצוניים ביותר בכנסת. הסימביוזה הזו הופכת את הפוליטי לאישי בצורה המובהקת ביותר (זמן ישראל, 20.3.2023) | (מקור ראשון, 14.8.2021).

יתרה מכך, חנה רוטמן מספקת לבעלה גב אידיאולוגי גם בסוגיות נפיצות יותר. היא מזוהה עם חוגי "תנועות המקדש" ותומכת בשינוי הסטטוס־קוו ובעלייה להר הבית. הרוח הגבית הזו בתוך הבית פנימה הופכת את המאבק של רוטמן למאבק דתי־גאולי רחב: לא רק על הבית הפרטי ביישוב פני קדם, אלא על "בית המקדש", תחום שבו רוטמן פועל בשקט אך בנחישות לשינוי הסטטוס־קוו. זהו רובד נוסף שמסביר מדוע פשרות פרגמטיות נתפסות אצל הזוג רוטמן כבגידה בערכים מוחלטים (העין השביעית, 23.3.23).

הכרוניקה של ההלבנה: פברואר 2023

ניתוח לוחות הזמנים חושף קורלציה הדוקה ומובהקת בין התקדמות הליכי החקיקה של ההפיכה המשטרית לבין הסדרת מעמדו האישי של רוטמן. הנה סדר הדברים כפי שהתרחש:

ינואר 2023: יריב לוין ושמחה רוטמן משיקים את הרפורמה המשפטית בקול תרועה רמה. רוטמן משתלט על ועדת החוקה ומתחיל ב"בליץ" חקיקה חסר תקדים (זמן ישראל, 22.3.2023) | (שלום עכשיו, 7.6.2025) | (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 26.7.2023).

12 בפברואר 2023: הקבינט המדיני־ביטחוני, בהובלת בצלאל סמוטריץ' (שותפו למפלגה של רוטמן) וראש הממשלה נתניהו, מקבל החלטה דרמטית להכשיר תשעה מאחזים ולהתחיל הליכי הסדרה לעשרות מאחזים נוספים, בהם היישוב פני קדם (ynet,13.2.2023).

23 בפברואר 2023: ועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה (מת"ע) מתכנסת ומאשרת להפקדה את תוכנית המתאר של פני קדם (מס' 413/5). תוכנית זו מגדירה את המאחז כ"שכונה" של ההתנחלות מיצד (אספר) וכוללת אישור רטרואקטיבי ל־120 יחידות דיור קיימות, כולל ביתו הפרטי של רוטמן (סרוגים, 24.2.2023) | (ערוץ 7, 15.10.2020).

במקביל לאישור התכנוני, שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' הוציא הנחיה חסרת תקדים למנהל האזרחי. הנחיה זו הורתה לחבר את המאחזים הנמצאים בהליכי הסדרה ("אתרים בהסדרה") לתשתיות חשמל ומים ולבנות בהם מבני ציבור, עוד בטרם הושלמו הליכי התכנון הפורמליים (שומרים, 3.12.2024) | (שלום עכשיו, 7.6.2025). משמעות המהלך עבור רוטמן היא עצומה: הפיכת נכס שהיה "מת" מבחינה חוקית וכלכלית, לנכס נדל"ן לגיטימי וסחיר, המחובר לרשת החשמל המדינתית, ושוויו מוערך במיליוני שקלים (זמן ישראל, 22.3.2023).

המשמעות המוסדית: הסרת חסמים

הסוגיה של פני קדם אינה מסתכמת רק ברווח הכלכלי הישיר. היא מסבירה את המוטיבציה העמוקה של רוטמן לנטרול בג"ץ ולביטול עילת הסבירות. במשך שנים, בית המשפט העליון היה הגורם היחיד שבלם (או לכל הפחות עיכב) את הכשרת המאחזים הבלתי חוקיים שנבנו על קרקעות שנויות במחלוקת או ללא תכנון מסודר (כפי שקרה במאחז עמונה או נתיב האבות) (וואלה, 4.9.2016) | (בצלם, 5.9.2010). על ידי ביטול עילת הסבירות וקידום פסקת ההתגברות, רוטמן ביקש למעשה להסיר את "חרב הפינוי" המונפת מעל ראשו ומעל ראשם של בוחריו (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 26.7.2023) | (שלום עכשיו, ״שומרים״, 3.12.2024). ארגוני שמאל כמו "שלום עכשיו" זיהו את הקשר הישיר וקיימו הפגנות מול ביתו תחת הסיסמה המדויקת: "הוא מפרק את הדמוקרטיה, הגיע הזמן לפרק לו את המאחז" (זמן ישראל, 22.3.2023).

אדריכל "המהפכה החוקתית" (2023)

ועדת החוקה כזירת קרב טוטאלית

עם כניסתו לתפקיד יו"ר ועדת החוקה בינואר 2023, רוטמן הפך את הוועדה מפורום מקצועי־משפטי מכובד לזירת התגוששות פוליטית אלימה. הפרוטוקולים של הוועדה מתקופה זו מתעדים סגנון ניהול דורסני, שכלל השתקת יועצים משפטיים, הוצאת חברי כנסת מהאופוזיציה בסיטונות מחדר הדיונים, וזלזול מופגן בנהלים פרלמנטריים מקובלים (גלובס, 14.6.2023).

רוטמן הצליח לממש את "דוקטרינת המשילות" שפיתח שנים קודם לכן. הוא קידם במהירות מסחררת שורה של חוקים שנועדו להחליש את מערכת המשפט ולהגביר את שליטת הקואליציה: ביטול עילת הסבירות, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ופסקת ההתגברות.

בדיונים על ביטול עילת הסבירות (תיקון מס' 3 לחוק יסוד: השפיטה), רוטמן התעמת חזיתית עם המשנה ליועמ"ש, גיל לימון. כאשר לימון הזהיר כי ביטול הסבירות יפתח "חור שחור" של חוסר ביקורת ויאפשר שחיתות שלטונית, רוטמן ביטל את דבריו בבוז. הוא טען כי היועצים המשפטיים "גנבו את קולו של הציבור" וכי הוא מייצג את "רצון העם" כנגד "האליטה המשפטית" (סרוגים, 23.1.2023) | (תלם, 27.8.2023) | (103FM, 3.1.2026).

הפרוטוקולים של הוועדה חושפים דפוס קבוע: ככל שהזעם של נציגי האופוזיציה והייעוץ המשפטי גובר, כך נחישותו מתחזקת (שקוף, 12.1.2023). השימוש הציני בנהלים (השתקת מיקרופונים, הוצאה סיטונאית של ח"כים, הערות עוקצניות) ככל הנראה אינו "תקלה" בהתנהלותו אלא נראה כאסטרטגיה מחושבת (סרוגים, 11.1.2023). הוא משמש כ"שכפ"ץ" של בצלאל סמוטריץ', סופג את האש הציבורית ומאפשר לשר האוצר לשמור על ארשת ממלכתית, בעוד הוא מבצע את העבודה המלוכלכת בוועדה (שקוף, 22.1.2023).

רוטמן הפך את ועדת החוקה ל"מפעל חקיקה" הפועל 24/7. הנתונים מציבים אותו בעקביות בראש טבלת הנוכחות במשכן – פרלמנטר חרוץ, בקיא בפרטים, ואובססיבי (שקוף, הפרלמטר) | (מעריב, המבריזים והטוחנים).

המאבק במתווה הנשיא

רוטמן סירב לקבל את מתווה הפשרה שהציע הנשיא יצחק הרצוג במרץ 2023, במסגרת מאמציו למנוע משבר חוקתי סביב הרפורמה המשפטית. המתווה, שכונה "מתווה העם", כלל עקרונות מאוזנים כמו צמצום עילת הסבירות (רק לאי-סבירות קיצונית), שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ללא רוב מוחלט לקואליציה, הגבלת פסילת חוקי יסוד על ידי בג"ץ (ברוב של 8 מתוך 11 שופטים לפסילת חוקים רגילים), ודרישה לרוב מיוחס לחקיקת חוקי יסוד הקשורים לבחירות (מאקו, 15.03.23) | (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 16.3.23). ארגון "התנועה למשילות ודמוקרטיה", שרוטמן נותר מזוהה עמו רעיונית, פרסם הודעה לפיה מתווה הנשיא "רק מחמיר את המצב הקיים" ואינו מעניק לקואליציה שליטה מלאה במינוי שופטים (ynet, 15.3.2023).

‏"אתה שואל אם אני מזלזל בפחדים שלך? כן, אני מזלזל בפחדים שלך" ארבע דקות בן רייס

מעבר לסירוב הפומבי, רוטמן מילא תפקיד אקטיבי בטרפוד שיחות ההידברות שהתקיימו בחסות בית הנשיא. בעוד שיריב לוין נחשב לאדריכל העל, רוטמן תפקד בחדרי המו"מ כ"קצין המבצעים" הנוקשה, זה שמוודא כי הקואליציה לא תמצמץ. גורמים שנכחו בשיחות תיארו אותו כגורם הדוגמטי ביותר בחדר, שהתעקש על דקויות משפטיות ומנע כל התקדמות לפתרון ביניים. הוא שימש כ"בלם הזעזועים" של הימין הקיצוני, כזה שנוכחותו בחדר הבטיחה כי שום פשרה פרגמטית לא תוכל להבשיל לכדי הסכם, ובכך החזיק את הממשלה כולה כבת־ערובה של טהרתנות אידיאולוגית (גלובס, 28.4.2023). בוועדה עצמה, רוטמן הצהיר את כוונתו בגלוי: "המטרה שלי היא לשכנע את השופטים שהדיון הזה לא צריך להתקיים בכלל" (נאום רוטמן בפני 15 שופטי בג"ץ, 11.9.2023).

העימות עם הרחוב: "אירוע המגפון"

ההפיכה המשטרית הוציאה מיליונים לרחובות, ורוטמן הפך לסדין האדום של המחאה. העימותים גלשו לפסים אישיים ופיזיים. אירוע מכונן התרחש ביוני 2023 בעיר ניו יורק, כאשר רוטמן צעד ברחוב ומפגינים צעקו לעברו. ברגע של איבוד עשתונות, רוטמן חטף בכוח מגפון מידי מפגינה שצעדה מאחוריו. האירוע תועד בווידאו והפך ויראלי במהירות, מה שהוביל להגשת תלונה במשטרה ולגינויים נרחבים (ynet, 3.6.2023). תקרית זו, לצד ניסיונו הכושל להוציא צווי הרחקה נגד פעילים שמחו נגדו בזמן חופשתו ברמת הגולן (בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט בטענה לחופש הביטוי), המחישה את הפער העצום בין תפיסתו העצמית של רוטמן כנבחר ציבור הזכאי לכבוד, לבין תפיסת חלקים נרחבים בציבור שראו בו סכנה מוחשית ומיידית לעתיד המדינה (רשת 13, 23.8.2023).

המבחן המוסרי: התנהלותו לאחר 7/10

ההוכחה החותכת ביותר להיותו "אידיאולוג של קצה" המנותק מהאתוס הישראלי המאחד, סופקה לאחר ה־7 באוקטובר 2023. בעוד החברה הישראלית דיממה והתגייסה למאמץ מלחמתי, רוטמן המשיך לסייע בקידום העברות כספים קואליציוניים למוסדות סקטוריאליים ונלחם בחירוף נפש על שליטה במינוי דיינים לבתי הדין הרבניים (אתר הכנסת, 27.10.2025) | (972mag, 2023) | (המכון הישראלי לדמוקרטיה 8.4.2024).

החקיקה: מייצוג של "נוער הגבעות" לספר החוקים

רוטמן גם השתמש בכוחו הפרלמנטרי כדי לממש את האג'נדות של משרד עורכי הדין הפרטי שלו לשעבר:

חוק איסור מעצרים מנהליים לאזרחים (2024־2025): חוק שנועד למנוע מהשב"כ לעצור מנהלית פעילים יהודים (אלא אם הם חברים בארגון טרור מוכרז, רשימה שאינה כוללת קבוצות ימין קיצוני). השב"כ הזהיר מפני פגיעה בביטחון, אך רוטמן, הסנגור לשעבר של העצורים הללו, דחף את החוק בכל הכוח (Times of Israel, 30.06.24) | (N12, 30.06.24).

המאבק בשי ניצן ובמערכת האכיפה: רוטמן יזם חקיקה שתאפשר למנות תובע חיצוני לחקירת היועמ"ש ופרקליט המדינה, מהלך שנועד לנטרל את כוחם של מי שנתפסים בעיניו כרודפי הימין (אתר הכנסת, 16.12.2025).

הגושפנקה המוסדית: סנקציות ועדת האתיקה

הטענה בדבר סגנון הניהול האלים והכוחני של רוטמן קיבלה אישוש רשמי ממוסדות הכנסת עצמם. בנובמבר 2023, ועדת האתיקה של הכנסת דנה בעניינו של רוטמן, כולל נזיפה חמורה. הדיון קרה בעקבות שורת תלונות על התבטאויות משפילות ובוטות כלפי חברי כנסת אחרים. רוטמן הואשם כי ניהל את ישיבות ועדת חוקה חוק ומשפט בצורה לא ראויה (מנע זכות דיבור מחברי כנסת ומוזמנים, קרא לסדר באופן חוזר ונשנה את חברי האופוזיציה, הרחיק חברי כנסת מהדיונים בצורה מוגזמת, תקף וקטע את דבריהם של בעלי תפקידים וקבע דיונים בלוחות זמנים צפופים), הוחלט שלא להטיל שום סנקציה משום שהוועדה לא מצאה לנכון לקבוע שהוא ביצע הפרה אתית. עם זאת, הוועדה מצאה טעם לפגם בהתנהלותו והודיעה כי אם יוגשו נגדו קובלנות נוספות בעניין זה שיתבררו כנכונות, היא תידרש לנושא שנית ותתייחס לכך בכובד ראש (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 12.11.2023) | (N12, 19.9.2023).

מלחמות היועמ"ש – ההסתערות של 2025

הצעת חוק הפיצול: תכנית חיסול ממוקדת

לאחר ש"טיפל" במערכת המשפט ב־2023, שנת 2025 סימנה את השלב הבא בתוכנית הסדורה של רוטמן: ריסוק מוסד היועץ המשפטי לממשלה. באוקטובר 2025, רוטמן הניח על שולחן הכנסת את "חוק פיצול תפקיד היועמ"ש". ההצעה עברה בקריאה טרומית ברוב של 59 מול 44 (ynet, 12.7.2025). על הנייר, ההצעה הוצגה כרפורמה מנהלית תמימה לפיצול הסמכויות הריכוזיות של היועמ"ש לשלושה גופים נפרדים ועצמאיים (מעריב, 1.12.2025):

● יועץ משפטי לממשלה.

● תובע כללי (ראש התביעה).

● מייצג המדינה בערכאות.

רוטמן נימק זאת בצורך למנוע "ניגוד עניינים אינהרנטי" שבו האדם המייעץ לממשלה הוא גם זה שמחליט על העמדת שריה לדין.

"סעיף 100 הימים" והפוליטיזציה המוחלטת

אולם, כפי שקורה לעיתים קרובות, השטן נמצא בפרטים הקטנים. סעיף קריטי בהצעת החוק, שנחשף במהלך הדיונים הסוערים בוועדה, גילה את המניע האמיתי של המהלך. רוטמן הציע לשנות את שיטת הכהונה של היועמ"ש באופן דרמטי: במקום כהונה קצובה של שש שנים המנותקת מלוח הזמנים הפוליטי, ממשלה חדשה תוכל להחליף את היועמ"ש בתוך 100 הימים הראשונים לכהונתה, ללא צורך בנימוק מקצועי או בהוכחת אי־התאמה (זמן ישראל, 12.2.2024) | (N12, 4.1.2026) | (ynet, 4.1.2026). משמעות הסעיף היא הרסנית לעצמאות שומרי הסף. יועץ משפטי שיודע כי חרב הפיטורים מונחת על צווארו עם כל חילופי שלטון, יהפוך בהכרח ל"עורך דין מטעם", החושש להביע עמדה מקצועית המנוגדת לרצון השר הממונה. חברת הכנסת אפרת רייטן הטיחה ברוטמן בדיון את הדברים הבאים: "הפכתם את הייעוץ המשפטי לחוק לג'ובים... הסרתם את המסכה. אתם רוצים עורך דין פוליטי לממשלה" (Knesset.gov.il, 4.1.2026). במהלך הדיונים, רוטמן אף סילק את המשנה ליועמ"ש, גיל לימון, מהוועדה, אקט שסימל את השבירה המוחלטת של כללי המשחק (אתר הכנסת, 20.1.2026).

הקשר למשפט נתניהו

אי אפשר לנתק את הצעת החוק מהקשר המשפטי־פוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. פיצול תפקיד היועמ"ש והכפפת ראש התביעה הכללית למינוי פוליטי ישיר של הממשלה (בהמלצת שר המשפטים) מעניקים לקואליציה שליטה דה־פקטו על ההליכים הפליליים המתנהלים נגד ראש הממשלה. רוטמן, בציניות אופיינית, הצהיר כי "אין שום כוונה להשפיע על תיקי נתניהו", ואף הבטיח כי "אם תזהו משהו שמשפיע... ניתן לזה מענה", אך הניתוח המשפטי של נוסח החוק מעיד אחרת לחלוטין (מעריב, 30.11.2025).

בידוד בינלאומי – פרשת אוסטרליה (2025)

באוגוסט 2025, מדיניות הפנים של רוטמן חצתה את הגבולות וגרמה לתקרית דיפלומטית חסרת תקדים. רוטמן הוזמן לאוסטרליה על ידי "האיגוד היהודי האוסטרלי" (AJA) לסדרת הרצאות ומפגשים. אולם, שעות ספורות לפני שהיה אמור להמריא, הודיע שר הפנים האוסטרלי, טוני בורק, על ביטול ויזת הכניסה שלו. הנימוק הרשמי שניתן היה חריג בחריפותו. השר בורק הצהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "אם אתה מגיע לאוסטרליה כדי להפיץ מסר של שנאה ופילוג, אנחנו לא רוצים אותך כאן".

מסמכים פנימיים של משרד הפנים האוסטרלי חשפו כי ההחלטה התבססה על התבטאויות עבר של רוטמן, שנתפסו ככאלו העלולות להסית לאלימות נגד הקהילה המוסלמית באוסטרליה, ועל החשש הממשי כי נוכחותו תפר את הסדר הציבורי במדינה (The Guardian) | (ynet, 17.8.2025).

"עין תחת עין": התגובה הישראלית

העלבון הדיפלומטי גרר תגובה ישראלית נזעמת ובלתי מידתית, שהוכיחה עד כמה הממשלה מוכנה להרחיק לכת כדי להגן על כבודו של רוטמן. שר החוץ, גדעון סער, הורה על שלילת אשרות השהייה של נציגי אוסטרליה לרשות הפלסטינית כצעד תגמול מיידי (ynet, 17.8.2025).

במקביל, ראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר מכתב חריף לראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי, בו האשים אותו ב"כניעה לטרור" ובכישלון במאבק באנטישמיות הגואה בארצו. רוטמן עצמו הגיב בראיונות לכלי תקשורת ואמר: "ממשלת אוסטרליה נכנעה לטרור... הוויזה שלי בוטלה בגלל התבטאויות על כך שמדינה פלסטינית מסוכנת לישראל" (ynet, 18.8.2025).

פרשה זו הדגימה את "אפקט הבומרנג": המדיניות הרדיקלית שרוטמן מוביל בירושלים אינה נשארת בגבולות ישראל. היא ממתגת את נציגי הממשלה כ"אישיות בלתי רצויה" במדינות מערביות ליברליות, וגוררת את ישראל למשברים דיפלומטיים הפוגעים באינטרסים אסטרטגיים רחבים יותר (N12, 18.8.2025).

"שיטת רוטמן"

ניתוח כולל של העשייה מעלה תמונה ברורה וחדה של "שיטת רוטמן" להנדסה פוליטית. השיטה אינה מקרית, אלא פועלת במעגלים שלובים ומתוכננים היטב:

1. הכשרת הקרקע: שימוש במכוני מחקר וארגוני חברה אזרחית ("התנועה למשילות ודמוקרטיה", "קהלת") לייצור לגיטימציה אינטלקטואלית למהלכים רדיקליים.

2. ניצול כוח פרלמנטרי: שימוש דורסני בסמכויות יו"ר ועדה כדי להעביר חקיקה במהירות, תוך נטרול ביקורת מקצועית ומשפטית.

3. חקיקה באמצעות הטרלה: הפרוטוקולים של ועדת החוקה חושפים דפוס קבוע: ככל שהזעם של נציגי האופוזיציה והייעוץ המשפטי גובר, כך נחישותו מתחזקת. השימוש הציני בנהלים (השתקת מיקרופונים, הוצאה סיטונאית של ח"כים, הערות עוקצניות) אינו "תקלה" בהתנהלותו אלא אסטרטגיה מחושבת.

4. מימוש אינטרסים אישיים: קידום מהלכים המשרתים באופן ישיר את האינטרס הנדל"ני והאישי של המחוקק (הכשרת פני קדם) תחת מעטה של אידיאולוגיה לאומית.

5. התבצרות: יצירת מנגנונים שיבטיחו את הנצחת השלטון (פיצול יועמ"ש, פוליטיזציה של שומרי סף) ומניעת אפשרות לתיקון המצב בעתיד.