מירי רגב

מרים סיבוני (רגב) נולדה בקריית גת לאב שהיגר ממרוקו ולאם שעלתה מספרד, וטיפסה מן הפריפריה הדרומית אל צמרת המערכת הצבאית והפוליטית. בצה״ל מילאה שורת תפקידים, בהם דוברת פיקוד מרכז ודוברת צה״ל, ובסיום שירותה נשאה את דרגת תא״ל (במיל׳). תפקידה כדוברת צה״ל בתקופות משמעותיות כמו תוכנית ההתנתקות (2005) ומלחמת לבנון השנייה (2006) הפך אותה לדמות מוכרת ונתן לה סיפתח לחיים הציבוריים.

כינתה את התנהגות המתנחלים בהתנתקות ״ברברית עבריינית של בני נוער שהם חושבים שהם נמצאים באיזו קייטנת אתגר ואת אותה אלימות מילולית וסחיטה רגשית שהפעילו על החיילים עם התינוקות, עם האמירות ,אמא ואבא קוראים לכם להפעיל את הלב היהודי שלכם״ (ציוץ).

ועדת החקירה הממלכתית למלחמת לבנון השנייה עמדה על כשלים בחטיבת דובר צה״ל, וקבעה כי ״נתגלו כשלים משמעותיים בחטיבת דובר צה״ל, שהשפיעו על תוצאות המלחמה״. למרות שהוועדה לא התמקדה אישית ברגב, זה הייתה כתם משמעותי על החטיבה ועל התקופה שבה עמדה בראשה (דו״ח מבקר המדינה).

בשנת 2008 פרשה מצה״ל. לפי פרסומים שונים, ובהם דבריו של אמנון אברמוביץ׳ (N12 18.2.2019) ושל דניאל בן סימון (חשבון הטוויטר של ערוץ הכנסת 7.12.2021), רגב בחנה הצטרפות למפלגת העבודה, אך לבסוף בחרה בליכוד. הבחירה בין מפלגות יריבות, ללא הצגת עמדה אידאולוגית מגובשת, מחזקת ההתרשמות כי כבר בראשית דרכה הפוליטית הונעה רגב בעיקר משיקולים של קידום אישי ולא ממחויבות לרעיון או לקו אידאולוגי מסוים.

שנים ראשונות בפוליטיקה

את טיפוס המדרגות בליכוד עד בחירתה למקום החמישי ברשימת המפלגה בבחירות לכנסת ה־20 (2015) אפשר לזקוף במידה רבה לאסטרטגיה תקשורתית ישירה ובוטה, ולזיהוי מדויק של הלך הרוח בבייס הליכודי. רגב אימצה סגנון דיבור ״וולגרי״, הנמנע מתקינות פוליטית ונתפס כ״מייצג את העם״ בעיני תומכיה. ביקורה באוהלי המחאה החברתית ב־2011 נגמרו בגירוש מהמאהל ברוטשילד, לאחר שהשתייכה לממשלה שנחשבה אחראית ליוקר המחיה. בתגובה כינתה את פעילי המחאה ״שמאל קיצוני״ (הארץ, 27.6.2012). כזכור, המחאה התמקדה ביוקר המחייה ולא נבעה משיקולים בטחוניים או לאומיים כך שלא היה צורך להשתמש ברטוריקה הזו.

רגב המשיכה בהתבטאויות מסיתות ושיח אלים כשבהפגנת תמיכה בתושבי דרום תל־אביב, בשיא המאבק סביב מבקשי המקלט, אמרה רגב: ״הסודנים הם סרטן בגוף שלנו״ (ווינט, 24.5.2012).

בראיון לחנוך דאום ניסתה למסגר את הדברים כך: ״רבין אמר שההתנחלויות הן סרטן ולא קרה לו כלום… לא הרגו אותו בתקשורת״ (המתנחל 27.2.2014).

רגב המשיכה עם אותו קו של אמירות חסרות כל רסן, מבלי לחשוב על ההשלכות. בישיבת ועדה בכנסת על הערכות עליית יהודים להר הבית אמרה חברת הכנסת ״אם יאיימו עלינו באינתיפאדה כל הזמן, אז פעם אחת שתהיה אינתיפאדה ונראה מה זה אינתיפאדה״ (כנסת פתוחה 16.9.2013).

כשרת תרבות 

רגב הקפיאה תקציבים של תיאטרון אל-מידאן בחיפה בגלל מחזה שלא ראתה. בשיחה עם נציגי מוסדות התרבות בארץ אמרה, לפי פרסום בערוץ 10: ״אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם קיבלתם בסך הכל 20. אנחנו יודעים שהשמאל מנכס לעצמו את התרבות, אנחנו לא צריכים להתבלבל מי זה הציבור ובמי הוא בחר. אני קובעת את הקריטריונים, אני יכולה להחליט שהמוסדות לא מקבלים כסף, שכל הכסף עובר רק לפריפריה וליהודה ושומרון" (הארץ 11.6.2015).

התנגדה להקמתו של תאגיד השידור הציבורי, במקום רשות השידור שנסגרה. תוך כדי החקיקה טבעה את הביטוי: ״מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו״ (כלכליסט 31.7.2016).

איימה לקצץ תקציבים של פסטיבל ישראל בגלל מופע אמנות בעירום. כתבה שמופעים בעירום מלא הם "פגיעה בערכים הבסיסיים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (הארץ 30.5.2017).

באחד מהמשחקים של בית״ר נראתה רגב מחייכת ושמחה בזמן שאוהדי לה פמיליה שרו לידה שיישרף לכם הכפר״ (מחזקים 23.1.2018).

כשהייתה שרת התרבות היא הגדילה לעשות וזעקה למיקרופון ״קאט דה בולשיט״ כדי להצהיר שהיא מבטלת את חוק הספרים שנועד לחזק את מעמד הספרות והסופר (דה מרקר 6.3.2018).

היא המשיכה באותו קו וקידמה רפורמה בחלוקת תקציבי התרבות, בחוק שזכה להגדרה ״חוק הנאמנות בתרבות״, שחייב מוסדות תרבות בהצהרות נאמנות למדינה (המכון הישראלי לדמוקרטיה התנגד לחוק 11.10.2018).

לרגב זה לא הספיק והיא החליטה להעניש מוסדות תרבות ותיאטראות שסירבו להופיע בהתנחלויות ואפילו איימה לגרוע מהם תקציבים. במקביל המשיכה לתמרץ מוסדות שיגיעו להופיע מעבר לקו הירוק אך בג״ץ ביטל את ההחלטה בטענה שהתיקונים פוגעים בחופש הביטוי ובחופש המצפון של יוצרים, אמנים ושחקנים, ומפלים את חלקם בשל השקפותיהם הפוליטיות (ווינט, 13.5.2020).

ב-2019 בראיון ל ynet רגב הסבירה שחמאס מורתע ו״אז מה אם הם ירו על אשקלון״ (ווינט, 27.3.2019), דבר שהוכיח את עצמו כמובן שנים אחר כך.

בזמן ממשלת השינוי רגב נשמעה אומרת בקולה: ״החלטנו שרוצים להפיל את הממשלה, אז אין כאבי בטן. לא עם אונס, לא עם נשים מוכות ולא עם חיילים״ (כאן 23.5.2022).

אמירה זו יוצרת תחושה חזקה שאצל השרה רגב פוליטיקה קודמת לרצון וצרכי הציבור. 

כשרת התחבורה

תקופת כהונתה של רגב כשרת התחבורה לוותה בביקורת מקצועית וציבורית רחבה.

רגב התנגדה לתוכנית המטרו בגוש דן, מומחי תחבורה הגדירו אותה כתשתית קריטית להקלה על עומסי התנועה לטווח הארוך (ווינט, 26.10.2020). במקביל, ביטלה אכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית בכביש החוף ובכביש 1 (כלכליסט 10.1.2023). החלטות אלו, יחד עם היעדר מדיניות עקבית לטובת תחבורה ציבורית, נתפסו כתרומה להחרפת הפקקים ולהפיכת ישראל ל״פקק תנועה אחד גדול״.

עם כניסתה לתפקיד מירי רגב העזיבה עשרות גורמים מקצועיים ומינתה במקומם מקורבים. הבכיר שבניהם הוא משה בן זקן, מנכ״ל משרד התחבורה, למרות חוסר ניסיונו המקצועי. התוצאה בלתי נמנעת: המשרד מאבד מיכולותיו לנהל ולתכנן את התחבורה.

״למדנו מההיסטוריה שבכל מקום שיש רכבת יש חיים״ (אינסטגרם)

במאי 2024 התפרסם תחקיר המקור בערוץ 13 ובו נחשפה ״שיטת הרמזור״. התחקיר חשף לכאורה מנגנון פוליטי בתוך משרד התחבורה: לפי הפרסום, לשכת השרה רגב השתמשה ב״שיטת הרמזור״ כדי לקבוע את סדר העדיפויות התקציבי לרשויות מקומיות בהתאם למידת הנכונות של ראשי הרשויות לסייע לה בפריימריז. ראשי רשויות שהוגדרו ״יהלומים״ קיבלו עדיפות גבוהה יותר, בעוד שאחרים נדחקו לאחור. עולה מכאן, לכאורה, שימוש במשאבים ציבוריים לצורך קידום אינטרס פוליטי־אישי ולא לצורך שיפור תשתיות התחבורה על פי צורך מקצועי.

בשנת 2022, תחת ממשלת השינוי (מרב מיכאלי), נרשם שיא בהשבחת כבישים - 1,340 ק"מ, אך ירידה קלה בסלילת כבישים חדשים - 157 ק"מ. בשנת 2023, תחת אחריותה של רגב, חלה צניחה משמעותית בסלילת והשבחת כבישים: נסללו רק 60 ק"מ של כבישים חדשים והושבחו 219 ק"מ בלבד (ישראל היום).

בסוף 2023, בנאום שנשא נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, הוא הציג נתונים ולפיהם קצב ההשקעה בתשתיות כבישים אינו עומד בקצב העלייה במספר כלי הרכב (ישראל היום).

10.3.24 - לקראת חתונתו של הנכד של האדמו״ר מגור, מוטי בבצ׳יק, עוזרו של השר גולדקנופף, נפגש עם מנכ"ל משרד התחבורה וביקש ממנו לתגבר את האוטובוסים מערים חרדיות שבהן יש ריכוז של אוכלוסיה חרדית, כמו ערד ואשדוד ומשרד התחבורה נעתר (מאקו, 10.3.2024). עוד דיל שנחתם על חשבון הציבור. הביקורת לא מנעה מרגב בהמשך לתגבר את התחבורה הציבורית ל"עצרת המיליון" של החרדים נגד גיוס (ישראל היום, 29.10.2025).

בתקופת מירי רגב היו עשרות תקלות חוזרות ברכבת ישראל, כולל אירוע ב־14 באוגוסט 2025 שבו פגיעה ברכבת משא גרמה לעיכובים של עשרות דקות, לקריסת האתר והאפליקציה, התקלה גרמה לעיכובים של עשרות אלפי נוסעים בתחנות (ווינט, 21.8.2025). באותו זמן עסקה רגב בדיון על הסעת מתפללים לאומן בראש השנה. הנזק באירוע זה הוערך בעשרות מיליוני שקלים (כלכליסט 18.5.2025).

עליית מחירי התחבורה הציבורית בזמן מלחמה ומשבר כלכלי, לצד קיצוצים ושינויים בקווים, פגעו במיוחד בשכבות החלשות ובפריפריה שתומכות בליכוד. כך למשל בירושלים, הרפורמה שאמורה לחזק לפי רגב את השכבות החלשות, תספק הנחה בין היתר דווקא לתושבי שכונות בית וגן והר נוף, שמאופיינות באוכלוסייה אמידה, וחרדית. זאת בעוד אזורים מסוימים הנחשבים לחלשים יותר, כמו שכונת פת ורחוב אורוגוואי, לא יזכו את תושביהם בהנחה (מעריב 25.4.2025).

100 ימים בחו״ל 

לאורך כהונתה דווח כי טסה 14 פעמים לחו״ל ובילתה כ־100 ימים מחוץ לישראל, נתון שמעורר שאלות על סדרי העדיפויות שלה בתקופה שבה מערכת התחבורה הציבורית מצויה במשבר (דה מרקר).

בעת שהותה בהונגריה, ניסתה לארגן לעצמה ביקור פרטי באוסטריה תוך עימות עם מאבטחיה (ערוץ 12, 21.10.2024).

אם המעשה עצמו לא היה מנותק מספיק, רגב ממשיכה להתרברב בעובדה שהיא מסתובבת בעולם -

5.6.25, סרטון שורטס שהיא הפיקה: ״אני דוגמה טובה לכך שיש טיסות״.

בזמן המלחמה באיראן אלפי ישראלים נתקעו בחו״ל ומה שהיה לשרת התחבורה לומר להם הוא: ״אין מה להילחץ אתם נמצאים בחו״ל, תהנו״ (כאן 16.6.2025).

עסקים מפוקפקים

ב-2023, הגיעה רגב לאירוע תמיכה בקדושים כראש רשימת הליכוד בבחירות לרשויות המקומיות בהרצליה. קדושים ריצה בעבר ארבעה עונשי מאסר בגין אלימות, חטיפה וסחיטה (ווינט, 12.9.2023).

ב-2025, השתתפה בהילולה לרבי נחמן מברסלב שערך רפי קדושים (הארץ 8.10.2025).

ביולי 2018 פשטה המשטרה על מחסן במושב אחוזם שנמצא בבעלותו של פליקס סיבוני, אביה של מירי רגב, ושל אדם נוסף, והחרימה מתוכו 1,500 בקבוקי אלכוהול. בבדיקה שנערכה במשרד הבריאות נמצא בבקבוקים ריכוז גבוה מאוד של מתנול. נפתחו תיקים פליליים נגד סיבוני ונגד כמה בעלי מכולות שהפיצו את הבקבוקים המזויפים, בחשד לעבירות של חבלה ברשלנות, שימוש בחומר רעיל ומסוכן וגרימת מוות ברשלנות. סיבוני טען שהוא לא ידע מה מכילים המשקאות שמכר (ויקיפדיה).

הפיכה משטרית והמחאות נגד הממשלה

עוד לפני קידום המהלכים שנודעו לימים כ״ההפיכה המשטרית״, הבהירה מירי רגב את סדרי העדיפויות הערכיים שלה כאשר הצהירה: ״אני קודם כל יהודייה ורק אז דמוקרטית״.

לאורך התקופה שבה קודמו מהלכים שפגעו בעקרונות הדמוקרטיים ובאיזונים המוסדיים, רגב התיישרה עם מסרי הקואליציה ולא הביעה דאגה פומבית מהשלכותיהם על מעמדה של ישראל כמדינה דמוקרטית בזירה הפנימית והבינלאומית (ישראל היום).

אחרי שהתעמתה עם מאבטח שב״כ של שר הביטחון יואב גלנט, דירבנה את הנהג שלה לנסוע למרות שהוא אמר לה שהוא ידרוס אנשים שעמדו ליד המכונית. מהשב"כ נמסר: "בעת הגעת שרת התחבורה לאירוע בהשתתפות אישים מאובטחים, נהג השרה סירב להישמע להנחיות גורמי האבטחה שפעלו במקום, והמשיך בנסיעתו תוך שפגע ברגלו של אחד המאבטחים. (ווינט, 5.9.2023).

רגב המשיכה להפיץ את ההסתה, ובמהלך חודשי ההפגנות של ההפיכה המשטרי המשיכה לקרוא למפגינים: "אנרכיסטים פריבילגים שחושבים שהכל שלהם. מפגינים סוגרים על בעלי עסקים כאילו מדובר בקסבה של טרור" (וואלה 5.3.2023).

קראה להעמיד לדין טייסים שקוראים לסרבנות, הפיצה את הקונספירציה שמשלמים למפגינים (ווינט, 23.3.2023).

על ההפגנות - ״נמצאים שם אנשים עם לפידים כדי לרצוח ולהרוג את ראש הממשלה״ (דמוקרט tv 6.4.2024)

22.10.2024, בדיון בקבינט על שיגור הכטב״מ לבית רה״מ: ״אתמול הגיעו קפלניסטים כדי לסיים את מה שחזבאללה לא הצליחו״.

28.10.2024, בישיבת הליכוד: "כוס אמא של המפגינים" (כאן).

הדימויים שבהם משתמשת רגב באופן עקבי מחזקים את תדמיתה כמי שמטפחת שיח מקטב ומסית, גם מול אזרחים שמחאתם חוקית ולגיטימית.

מחדל שבעה באוקטובר

במהלך מתקפת חמאס בדרום, נזקקו עשרות אלפי אנשי מילואים ואזרחים לתחבורה ציבורית וחירום: לפי עדויות רבות, משרד התחבורה לא סיפק אוטובוסים מספקים להסעת אנשי מילואים לבסיסים ולדרום (ווינט, 2.10.2024).

במקביל, לא הופעלה באופן מלא היכולת של חברות תעופה ישראליות, ובראשן ״אל־על״, להטיס חיילים ואזרחים בחזרה לארץ, בין השאר בשל שיקולים פוליטיים ודתיים סביב טיסות בשבת (ווינט, 14.10.2023).

במהלך המלחמה, לא הופעלה תחבורה ציבורית בשבת למרות שמילואימניקים רבים היו זקוקים לה. משרד התחבורה האשים את משרד הביטחון, שהאשים את משרד התחבורה, שהציג בתגובה שני מכתבים סותרים שנכתבו מטעמו (ווינט, 4.10.2024).

לאחר מספר חודשים של הלחימה, בזמן שהמדינה עוד מלקקת את פצעיה, בזמן שתושבי הדרום והצפון עוד שוכנו במלונות כי בתיהם נחרבו מירי רגב התבטאה באופן מנותק והזוי ולא תואם את המצב במדינה:

״הממשלה הזאת עושה דברים מדהימים. כל כך הרבה אנשים נמצאים במלונות...״ (ציוץ, 4.6.2024).

בזמן שעוד חטופים נמצאים במנהרות חמאס מירי רגב לא זזה מדפי המסרים המפלגים והמשיכה להתעלם מהביקורת על ארגון טקס הזיכרון של שבעה באוקטובר. במקום לנקוט מנהיגות וצעד לפיוס ואנושיות היא קראה למבקרי הטקס הממלכתי, משפחות של קורבנות הטבח, ״רעשי רקע״ (הארץ 22.8.2024), היא השוותה את טקס הזיכרון הלאומי לטקס הזיכרון הישראלי פלסטיני (הארץ 22.8.2024).

מירי רגב טענה שזה פייק שיאיר גולן הציל אנשים ב-7 באוקטובר ואז חזרה בה (רוני קובן, 29.3.2025).

היא האשימה את אהרון ברק שקרא למלחמת אחים ואז הבינה שהיא אינה אומרת אמת (רוני קובן, 29.3.2025).

יחסה לשרה ולביבי נתניהו

לאורך השנים הפגינה מירי רגב נאמנות אישית ופומבית עקבית לשרה נתניהו, תוך חנופה חוזרת ונשנית וגיבוי מלא גם נוכח ביקורת ציבורית חריפה. בראיונות, באירועים פומביים וברשתות החברתיות, שיבחה רגב את שרה נתניהו, הציגה אותה כדמות פועלת ונרדפת, ואף הצדיקה אמירות שנויות במחלוקת שיוחסו לה. כך, בין היתר, הודתה בראיון לידיעות אחרונות (13.8.2021) לנתניהו ולרעייתו על ״הזכות להיות בקרבתם״, שיבחה את פועלה של שרה נתניהו, והגנה על האמירה הגזענית שלה כלפי מזרחים. גם בשנים קודמות העניקה רגב גיבוי פומבי דומה, בין השאר בראיון לאופירה וברקו (1.2.2019), בשידור משותף עם שרה נתניהו עצמה בדרכים (הארץ, 27.8.2019), ובציוץ תמיכה שבו טענה ל״רדיפה״ ו״הכפשות״ נגד רעיית ראש הממשלה (1.6.2020). אלו דוגמאות בודדות וניתן לראות בהן כדפוס חוזר של רגב.

במקביל לחנופה האישית לנתניהו, רגב משמשת לאורך השנים כדוברת בולטת בקמפיין הדה־לגיטימציה נגד מערכת המשפט, לעיתים תוך שימוש בשפה קיצונית ובוטה כלפי שופטים, פרקליטים וגופי אכיפה. בהתבטאויות פומביות חזרה והדהדה את טענותיו של נתניהו על ״תיקים תפורים״ ו״רדיפה״, ולעיתים אף החריפה אותן: בדצמבר 2024 כינתה בערוץ 14 את הגורמים שהעמידו את ראש הממשלה לדין ״כנופיית צלאח־א־דין״ (מקור), ובאותה שנה טענה בערוץ 7 כי מי שצריך לעמוד לדין הם אלה ש״תפרו״ את התיקים (מקור). בדצמבר 2025 הגדירה ב־ynet את מערכת המשפט כ״מאפיה בחסות החוק״ וטענה כי נתניהו הוא זה ש״מציל אותה״ (מקור). רצף ההתבטאויות מצביע על אימוץ מלא של קו ההתקפה של נתניהו על מערכת המשפט, תוך נכונות לפגוע באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים כדי להגן עליו פוליטית ואישית.