הכוורת של ביבי

הכוורת של נתניהו
גיליון ציונים

ביהדות יש מושג שנקרא 'צניעות'. בכוורת יש מושג שנקרא 'זווית צילום'. וכשחושבים על זה, זו אותה יהדות שיודעת בדיוק מתי לעצום עיניים. כי אם אתה מצלם מלמטה, אתה לפחות לא רואה את הריקבון שמלמעלה.

אשל אמר שהשנאה מאחדת אותנו. תראו איזה קסם, איש שמסתכל מתחת לחצאיות הצליח לראות למדינה שלמה את התחתונים. והתחתונים, רבותיי, די מלוכלכים ודורשים כביסה דחופה.

״אין כלום בפנים", אמרה שטיינמץ על המעון בבלפור. משפט יפה, פואטי אפילו, פוסט-מודרני. אפשר לחרוט אותו על המצבה של השירות הציבורי. אין כלום בפנים, חוץ מחשבונית פתוחה על חשבון הברון.

מנדלבליט אמר שאין לשטיינמץ כישורים. הנציבות המליצה לנזוף בה. אז איך היא הפכה למנכ"לית בפועל? פשוט מאוד, בישראל של היום "הערת אזהרה בתיק האישי" זה כרטיס המועדון הכי אקסקלוסיבי שיש.

״אני יכול לכבות את זה״ אמר ברוורמן לפלדשטיין לפי החשד. איזה משפט. זה לא מזכיר ממשלה, זה טוני סופרנו יושב בפיצוציה בנס ציונה.

יש אנשים שמזיזים הרים. צחי מזיז דקות. מ-06:40 ל-06:29. 11 דקות שיכולות להציל קריירה פוליטית של אדם אחד, ולא להציל אף ילד מבארי. עניין של סדרי עדיפויות בחיים.

טופז לוק טוען ש״אין מכונת רעל, הכל אורגני״. זה בדיוק כמו שרונאלד מקדונלד יגיד שההמבורגר שלו נקטף הבוקר מהעץ. הכל אורגני לחלוטין, אם אתה מגדיר "אורגני" כצבא בוטים עם תמונות של חתולים.

צלמים בטלפון, עורכי שעות, קנייני רהיטים יקרים ומפיצי שנאה מקצועיים. זו לא הנהגה של אומת סטארט-אפ, זו הפקה של ריאליטי טראש, שבה המודח השבועי הוא תמיד שומר סף, והפרס הראשון הוא חסינות.

אז מה למדנו מהכוורת? שאין באמת דבר כזה 'אורגני' במכונה, ששיפוץ בקיסריה תמיד ינצח שיקום בעוטף, ושביום שהכל יקרוס עלינו סופית, הם כבר ידאגו לתקן את הפרוטוקול כדי להוכיח שזה קרה במשמרת של מישהו אחר.

הארכיון לא שוכח
ראש הסגל שחשוד↙
צחי ברוורמן, לשעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו, זומן לשימוע בחשד למרמה, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט. לפי החשד, הוא חשף בפני אלי פלדשטיין חקירה סמויה בפרשת הדלפת המסמך ל"בילד" ואמר: "אני יכול לכבות את זה". ברוורמן מכחיש.
מאקו
יועץ הסתרים שהורשע↙
נתן אשל הורשע בעבירת משמעת והתחייב שלא לשוב לשירות המדינה בעקבות "צילום לא מקובל" של עובדת. למרות זאת, נתניהו המשיך להיעזר בו כאיש אמון ובמשאים ומתנים קואליציוניים.
Ynet
יועץ המסרים שמנקה את הבוס↙
טופז לוק, יועצו הבכיר של נתניהו, הכריז: "נתניהו הפוליטיקאי הכי פחות מושחת בישראל", והוסיף שבעולם אוטופי היו מבטלים את משפטו.
מאקו
הכוורת של ביבי

הכוורת של נתניהו מורכבת ממי שמקורב לשרה נתניהו - שם אפשר למצוא את נתן אשל, איש סודם, המביא והמוציא.

ממי שמאפשר לזוג נתניהו ליהנות מתקציבים מופלגים לתחזוקה, שיפוץ ונהנתנות - שם נמצאת דרורית שטיינמץ, מ״מ מקום מנכ״לית המשרד.

ממי שמוכן לעשות הכול למען הבוס - הלא הוא צחי ברוורמן, שמינויו כשגריר בלונדון הוקפא בשל החשד למעורבותו בפרשת קטארגייט

ומטופז לוק, איש הסושיאל האפור, אך היעיל והפעיל.

  • בכוורת של נתניהו אין עומק אינטלקטואלי.
  • לכוורת של נתניהו ייכנס מי שלא מרגיז את הגברת השנייה, רעייתו שרה, ועדיף מי שיכול להיות איש אמונה.
  • הכוורת של נתניהו נאמנה רק לנתניהו. כן, וגם לאשתו.
  • הכוורת של נתניהו מאפשרת ומאשרת תקציבים מופלגים למעונות, לביגוד, להנעלה, והסעדה ואיפור.

ואלה שמותיהם:

נתן אשל - האיש והחצאית

"השנאה הזאת היא מה שמאחד"

נתן אשל צמוד לנתניהו כבר שנים. פעם כראש הלישכה, כראש הסגל, ואחרי פרשת הצילום מתחת לחצאית, אשל הוא יועץ סתרים, שלא במסגרת תפקיד רשמי.

כוחו של אשל, בין השאר, הוא קרבתו הגדולה לשרה נתניהו. הקרבה הזאת נראית לעיתים קרובות כתנאי הכרחי לקבלת תפקיד בלישכה החשובה במדינה.

  • נתן אשל היה מנכ״ל ביטאון המפד״ל, הצופה, אחרי סגירתו עבר לניהול ״ישראל היום״ ומשם צנח בלישכת ראש הממשלה.
  • נתן אשל נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לשרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, והאיש שלה בלישכה.
  • אשל הודה בעבירת משמעת בבית הדין של נציבות שירות המדינה, במסגרת הסדר טיעון, ב״צילום לא מקובל״ של עובדת בלשכת ראש הממשלה, בכניסה למחשב שלה ללא רשות ובמסירת מידע אישי עליה. למעשה: צילם אותה מתחת לחצאית.
  • במסגרת הסדר הטיעון התחייב שלא לשוב לשירות המדינה, אבל ההתחייבות לא הפריעה לנתניהו להמשיך להעסיק אותו כיועץ קרוב.
  • אשל אמר בהקלטה שהשינאה היא שמאחדת את מחנה הימין.
  • על מירי רגב אמר אשל: היא בהמה, אבל עושה עבודה מצוינת.
  • נתניהו מינה אותו לא פעם לנהל עבורו משא ומתן קואליציוני, והוא נחשב איש סודה של משפחת נתניהו.

ב־11 במרץ 2012 אישר בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה הסדר טיעון שבו נתן אשל הודה והורשע ב"צילום לא מקובל" של עובדת בלשכת ראש הממשלה, בכניסה למחשבה ללא רשות ובמסירת מידע אישי עליה לגורמים בלשכה.

כך נראה רגע האמת של האיש שהיה אמור להיות “המבוגר האחראי” בלשכת נתניהו. לא נאום. לא חזון. לא הישג מדיני. הסדר טיעון. נזיפה חמורה. התחייבות שלא לשוב לשירות המדינה. זה לא פרט ביוגרפי צדדי. זה הציר. המדינה אמרה לו: עד כאן. הפוליטיקה אמרה לו: חכה רגע בחוץ, ואז תחזור מהדלת האחורית. את פרטי ההסדר אפשר לקרוא בדיווח בזמן אמת של כלכליסט/ynet, וגם בדו"ח אגף המשמעת לשנת 2012 של נציבות שירות המדינה.

אשל לא צנח משום מקום אל בלפור. הוא בא מהימין הישן, המפלגתי, הדתי־לאומי. איש שניהל את “הצופה” הביטאון של המפד״ל, אחר כך היה סמנכ״ל “ישראל היום”, ומשם עבר ללשכת ראש הממשלה. לא כרוז בכיכר. לא ח"כ צעקן. איש חדרים. איש מסדרונות. איש אמון. וכשמדברים על נתן אשל, זו המילה שחוזרת כמו פטיש: אמון. לא אמון ציבורי. אמון משפחתי.

כבר בינואר 2010 תיאר אותו גלובס כמי ש"מקורב לנתניהו ולבני משפחתו זה שנים ארוכות" וכ"איש אמונה וסודה הקרוב ביותר של שרה נתניהו" - ניסוח שמסביר יותר מאלף הודעות דוברות את מבנה הכוח האמיתי סביב ראש הממשלה. לא רק ראש לשכה. לא רק פקיד בכיר. אדם של הבית גלובס, 20.01.2010.

שנתיים אחר כך כבר צוטט דני דנון ב־N12 באמירה קולעת: "הוא השכפ״ץ שלו". שכפ״ץ הוא דבר שימושי. הוא סופג. הוא מסתיר. הוא נשחק במקום הלובש N12, 27.01.2012.

המערכת, מצדה, התרגלה. בדצמבר 2010 דווח כי אשל יעבור מתפקיד ראש הלשכה לתפקיד ראש הסגל, וב־ynet נכתב שהמהלך "מחזק את אחיזתה של שרה נתניהו בלשכה". זה משפט קטן עם משמעות גדולה. במדינה מתוקנת, לשכת ראש ממשלה היא מוסד. כאן היא תוארה שוב ושוב כמרחב שבו משפחה, פוליטיקה ושירות ציבורי נוגעים זה בזה בלי כפפות ynet, 28.12.2010.

ואז באה פרשת ר'. בינואר 2012 החלו להתפרסם החשדות. במרץ הגיע ההסדר. ב־2017, כשפורסמו עדויות מתוך התיק, נחשפו פרטים קשים יותר לעיכול: עדויות על צילומים של חלקי גוף, על אייפון שמכוון מטה, על “קשר אבהי” שאשל טען לו, ועל האיש עצמו שאמר שהיה “צמוד למשפחת נתניהו 17 שנה”. שלושה אחראים לחשיפה הזו של אשל: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אז, יוחנן לוקר, ויועז הנדל שעבד בלישכה, וצבי האוזר, אז מזכיר הממשלה. השלושה עזבו את הלישכה. האוזר והנדל הקימו מפלגה, התאדו אחרי כמה גלגולים, והנדל מנסה עכשיו לחזור לזירה.

אשל דחה אז את הפרסום כמיחזור מגמתי של עניין שמוצה. אבל השאלה נותרה תלויה באוויר: איך מקרה כזה נגמר בהרחקה משירות המדינה - ולא בהרחקה ממוקדי הכוח? ynet, 20.12.2017.

התשובה פשוטה ומכוערת. מה שאסור בשירות המדינה, מותר בפוליטיקה. ב־2019 קבע משרד המשפטים כי השתתפות אשל בצוות המו"מ הקואליציוני של הליכוד אינה סותרת את פסק הדין, משום שאין מדובר בשירות המדינה. משפטית - ייתכן. ציבורית - זו בדיחה חמוצה. אדם שהתחייב לא לשוב לשירות המדינה שב לעבוד ליד השיבר שמחליט מי יחזיק בשירות המדינה. הנה הפירצה, חתומה וממוסמכת: משרד המשפטים, 18.04.2019. בגלובס כבר קראו לו אז, בצדק צורב, “ראש לשכת הצללים”. גלובס, 24.04.2019.

אשל עצמו לא ניסה להישמע ממלכתי. זו אף פעם לא הייתה הסחורה שלו. ב־2016, במאמר שפורסם ב"הארץ" ותוכנו הובא בערוץ 7, הוא כתב: "רק הימין ורק בנימין נתניהו מסוגלים לקדם את התהליך המדיני... אבל המטרה - המלחמה בבנימין נתניהו ובמשפחתו - חשובה לו יותר." הנה כל התורה: נתניהו והמשפחה במרכז, היריבים כמחנה שנלחם לא בעמדה אלא בבית. ערוץ 7, 3.6.2016. באותה תקופה גלובס שאל אם הוא שליח למשימות רגישות או מקורב מטעם עצמו. שאלה יפה. התשובה השתנתה לפי הצורך. גלובס, 2016.

ואז באו הקלטות 2020. שם כבר לא היה צורך בפרשנות. אשל נשמע מסביר את המנוע. לא אידיאולוגיה. לא ביטחון. לא כלכלה. שנאה. "הם שונאים הכול. הצלחנו להטריף את ה... השנאה הזאת היא מה שמאחד... את המחנה שלנו." אחר כך באה האמירה על "הציבור הלא־אשכנזי", ואז הפנינה הבוטה: "אם אתה לא גנבת, מי אתה? בשביל מה באת?... הלכת לפוליטיקה כי הלכת לגנוב ואתה צריך להיות גבר."

ועל מירי רגב אמר: "זה שהיא בהמה בכלל... אבל היא עושה עבודה מצוינת." לא מתנגדיו אמרו זאת עליו. הוא נשמע אומר זאת בעצמו. כיפה, 29.2.2020. אחר כך נטען שהדברים הוצאו מהקשרם; אשל אף כתב שהוא "סבא גאה לנכדים מרוקאים", ונתניהו מסר שהבהיר לו כי הדברים אינם ראויים. N12, 01.03.2020. יפה. רק שההקשר לא הציל את הטקסט. הוא רק האיר אותו.

במבט רחב יותר, אשל הוא לא תקלה במכונה. הוא אחד ממדריכי ההפעלה שלה. הוא יודע איפה ללחוץ. עדה. עלבון. משפחה. תקשורת. אליטות. כל מילה מנוף. כל יריב אויב. כל ביקורת מזימה. זה לא סגנון; זו אסטרטגיה.

לכן לא מפתיע שבאוגוסט 2024, סביב טקס המשפחות לציון שנה ל־7 באוקטובר שנועד להתקיים בנפרד מהטקס הממשלתי, אשל כתב: "זה לא הטקס האלטרנטיבי, שונאי נתניהו והימין רוצים מדינה אלטרנטיבית." ובהמשך: "פרפורים אחרונים שלהם לקראת שקיעה. מיד בסיום המלחמה נקיים טקס חילופי אליטות." גם אבל לאומי הפך אצלו לשדה קרב שבטי. וואלה, 29.8.2024. את ההקשר סביב הטקס הממשלתי והטקס של המשפחות אפשר למצוא גם ב־ynet.

בינואר 2025, מול שמועות על יחסי בני הזוג נתניהו ושהותה של שרה בארצות הברית, אשל שוב התייצב ליד הבית: "תסבלו אותו אי״ה עוד הרבה שנים", כתב למתנגדי נתניהו, והוסיף תקווה שהקב"ה ישמור "על משפחת נתניהו בפרט". כיכר השבת, 14.1.2025. זה כבר לא ייעוץ פוליטי. זו משמרת.

ואחרי 7 באוקטובר, גם האחריות קיבלה אצלו טיפול. ביוני 2025 אמר: "המחדל והאסון של ה-7 באוקטובר לא יעלו כלל בבחירות הבאות"; "לכולם ברור שהצבא ושב״כ פישלו. נתניהו הוא אולי אחראי מיניסטריאלי למה שקרה, אבל הוא לא אשם"; וגם: "הסרת האיום האיראני הוא פי-מאה יותר משמעותי מאסון אוקטובר." זמן ישראל, 27.6.2025. הדברים צוטטו גם ב־N12. הנה התבנית: אחריות פורמלית כן, אשמה לא. אסון כן, אבל יש הישג גדול יותר. זיכרון לאומי? תלוי בלוח הבחירות.

ב־2026 הוא כבר כתב על רונן בר והרצי הלוי: "הם האשמים, והם כבר לא פה." ועל התקשורת: "אתם משרתים של הציבור ולא בעלי הבית... חלקכם גיס חמישי." זמן ישראל, 26.4.2026.

כך סוגרים מעגל: מי שהורחק משירות המדינה מטיף עכשיו למוסדות המדינה, לתקשורת ולציבור מי שייך ומי לא.

הסיפור של נתן אשל עוד לא נגמר, כי הוא מעולם לא היה רק סיפורו. הוא מבחן חי למה שמותר בסביבה של ראש ממשלה גם כשהוא אסור במשרד ממשלתי. בבחירות הבאות, אם וכאשר יבואו, כדאי להקשיב לא רק למה שנתניהו אומר על הבמה, אלא גם למה שאנשי הצל שלו לוחשים מאחור. שם, בדרך כלל, נשמעת השיטה לפני שהיא עולה לקמפיין.

"כל ה-120 הם מושחתים, כל ה-120 הם צבועים וכל ה-120 משקרים אתכם" מאקו.

 

דרורית שטיינמץ - המאשרת והמאפשרת

דרורית שטיימנץ, מנכ״לית בפועל של משרד ראש הממשלה, הגיעה לתפקיד הרם הזה בעיקר משום שאיפשרה ואישרה הוצאות מפליגות למשפחת נתניהו, בשלל המעונות שלהם, כולל המעון הפרטי בקיסריה, תחזוקה שוטפת, שיפוצים ושפצורים. וגם אישור להגדיל את תקציב הביגוד באחוזים רבים. בכך הפכה שטיינמץ לחביבה במיוחד על רעיית ראש הממשלה, שרה.

  • דרורית שטיינמץ הפכה מעוד פקידה בכירה במשרד האוצר לממנכ״לית בפועל של משרד ראש הממשלה, משום שאישרה ואיפשרה שיפוצים נרחבים בבית ראש הממשלה, לשביעות רצונה של הרעייה.
  • שטיינמץ נחשבת מקורבת לגברת שרה נתניהו, בעיקר משום שידה קלה על אישורים תקציביים בכל הנוגע למעונות ראש הממשלה, לתקציבי ביגוד, הנעלה ועוד. דברים החביבים על הרעייה הפסיכולוגית.
  • היועץ המשפטי לממשלה, אז, אביחי מנדלבליט, התנגד למינוייה לתפקיד בכיר במשרד ראש הממשלה, בשל ״כישורים לא מתאימים״.
  • מאז הגיעה ללשכה, הקידום שלה היה מטאורי מאחראית על פרויקטים מיוחדים, למשנה למנכ״ל המשרד ועד למנהל בפועל של המשרד - הכול בתוך שנה וחצי.
  • היא ננזפה על ידי הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, בשל הטעיית מכרזים בנוגע לשיפוץ בית ראש הממשלה.
  • הואשמה בכך שהזמינה פרטי ריהוט למעון ראש הממשלה בסכום של 118,000 שקלים.
  • בתפקידה כממלאת מקום מנכ״לית משרד ראש הממשלה, אחראית שטיינמץ על אישור תקציבים לתחזוקה ושיפוץ מעונות ראש הממשלה, בסכומים של מאות אלפי שקלים ואף יותר.

"מכיוון שאי אפשר להשתמש בבלפור, ואין כלום בפנים, הליך השיפוץ ייקח תקופה די ארוכה, לערך שנתיים, עד שנמגן אותו ונתאים את כל הצרכים", אמרה דרורית שטיינמץ בוועדת הכספים בפברואר 2023, כנציגת משרד ראש הממשלה, בדיון על מימון מעונות נתניהו ynet, 22.2.2023.

אין כלום בפנים. משפט נהדר. כמעט שירה מינהלית. רק שבסיפור של שטיינמץ יש הרבה מאוד בפנים. מעונות. שיפוצים. ועדות מכרזים. רהיטים. תקציבים. קרבה למשפחה. קידומים. נזיפות. ועוד קידומים.

דרורית שטיינמץ אינה דמות של נאומים. היא דמות של מסדרונות. של חתימות. של סעיפים. של “אישורים”. בדיוק המקומות שבהם מדינה רצינית אמורה להיות קרה, קפדנית וחסרת חברים. אבל סביב שטיינמץ, פעם אחר פעם, מופיע אותו ציר: בית ראש הממשלה. משפחת נתניהו. והכסף הציבורי שמגיע עד לסף הדלת.

תאריך ההתחלה המדויק של עבודתה לצד נתניהו לא נמצא בפרסומים הפומביים. זה כשלעצמו מעניין, אבל לא דרמטי. העוגן ברור מספיק. ביוני 2017 דיווח “כלכליסט” כי שטיינמץ, אז מנהלת אגף התקציבים והפרויקטים במשרד ראש הממשלה, “קפצה לקדמת הבמה אחרי הרחקתו של עזרא סיידוף... בסוף 2015”. מעמדה, לפי אותו דיווח, התחזק סביב שיפוץ מעון ראש הממשלה לקראת ביקור דונלד טראמפ במאי 2017 כלכליסט, 1.6.2017.

כלומר, לא דמות שולית. לא פקידה מאחור. גורם ניהולי בכיר במנגנון שמשרת את לשכת ראש הממשלה. וכבר אז, ב-2017, נתניהו רצה להקפיץ אותה גבוה מאוד: ממלאת מקום נציב שירות המדינה. אחר כך הוא נסוג. “כלכליסט” דיווח שנתניהו חזר בו ומינה את אודי פראוור במקומה כלכליסט, 4.6.2017. ימים אחר כך דווח כי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מנע את המינוי בשל “כישורים לא מתאימים” ובשל מעורבותה בשיפוץ המעון כלכליסט, 8.6.2017.

במערכת תקינה, זה אמור היה להיות רגע של עצירה. אולי של מחשבה. אולי של מרחק. כאן זה היה רק עיקול בכביש.

באוקטובר 2023, בזמן מלחמת חרבות ברזל, מונתה שטיינמץ לסמנכ”לית פרויקטים מיוחדים במשרד ראש הממשלה כלכליסט, 23.10.2023.

במאי 2024 היא כבר מונתה למשנה למנכ”ל משרד ראש הממשלה כלכליסט, 22.5.2024.

בפברואר 2025 הודיעה לשכת ראש הממשלה על מינויה לממלאת מקום מנכ”ל משרד ראש הממשלה זמן ישראל, 18.2.2025.

נתניהו בירך. הוא יודע לברך. “שטיינמץ היא אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, שמשלבת ידע מעמיק וניסיון ניהולי רחב. היא תסייע למשרד ראש הממשלה לעמוד באתגרים המרכזיים שלפנינו”, צוטט ב”כיפה” כיפה, 18.2.2025.

השאלה היא אילו אתגרים. כי התיק הציבורי של שטיינמץ אינו רק “ידע מעמיק”. הוא גם תיעוד עקבי של עיסוק בהוצאות המעונות. “ישראל היום” דיווח בנובמבר 2024 כי שטיינמץ, “שהייתה אחראית על הוצאות המעונות”, נחשבת “למקורבת מאוד לרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו” ישראל היום, 14.11.2024. “כלכליסט” כתב במאי 2024 כי היא “נחשבת מקורבת לשרה נתניהו”, וכי מינויה למשנה למנכ”ל ייתן לה סמכויות נוספות, ובהן אישור דרישות כספיות של משפחת נתניהו כלכליסט, 22.5.2024.

קרבה אינה עבירה. גם אמון אינו עבירה. אבל כאשר הקרבה יושבת בדיוק על המקום שבו מאשרים כסף ציבורי למשפחה הפרטית של ראש הממשלה, אין צורך בדמיון מפותח. מספיק לקרוא את הדיווחים.

“בחדרי חרדים”, בהתבסס על “כאן חדשות”, דיווח במרץ 2024 על שטיינמץ כ”מקורבת לשרה נתניהו”, והדגיש את הרגישות:

מי שננזפה על הטעיית ועדת המכרזים עשויה להגיע לתפקיד שבו תוכל להחליף את מנכ”ל המשרד ולנהל את ועדת המכרזים בהיעדרו בחדרי חרדים, 14.3.2024. אתר ice כתב באוקטובר 2023 כי היא “המקורבת למשפחת נתניהו” וכי היא “מתווכת בין דרישות המשפחה לבין משרד ראש הממשלה” ice, 23.10.2023.

הנה לב הסיפור. לא רכילות. לא “אווירה”. מנגנון.

בינואר 2025 דיווחו ynet ו”כלכליסט” כי הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה המליץ לנזוף בשטיינמץ בטענה שהטעתה את ועדת המכרזים בעניינים הקשורים למעון ראש הממשלה בבלפור. מנציבות שירות המדינה נמסר: “לאור ממצאים שעלו בעניינה של העובדת, הנחה אגף המשמעת בנציבות את מנכ”ל משרד רה”מ לקיים לעובדת הליך משמעתי ולשקול נזיפה” ynet/כלכליסט, 26.1.2025.

זה לא ניסוח של יריב פוליטי. זו לא עקיצה באולפן. זו נציבות שירות המדינה.

לפי “כלכליסט”, כבר ב-2019 פתחה הנציבות בחקירה משמעתית נגד שטיינמץ בחשד לביצוע התקשרויות ורכישות בחריגה מסמכות. לקראת ביקור טראמפ ב-2017, כך פורסם, הוזמנו למעון ראש הממשלה פריטי ריהוט ב-118 אלף שקל שלא לפי הנהלים ובחריגה מסמכות. דוח מבקר הפנים של משרד ראש הממשלה מיוני 2018 העלה חשדות למעשים פליליים. ב-2022 נרשם בתיקה האישי מכתב התראה בידי מנכ”ל משרד ראש הממשלה דאז יאיר פינס כלכליסט, 22.5.2024.

אתר ice דיווח כי ב-2021 נשלחה שטיינמץ להליך משמעתי פנימי וננזפה בעקבות מעורבותה בפרשת הטעיית ועדת המכרזים וועדות נוספות בנושא רכש ריהוט ושיפוץ לקראת ביקור טראמפ. באותו פרסום נכתב גם כי הממונה על המשמעת דרש לנזוף בה על תקרית נוספת שבה “הטעתה לכאורה שוב את הוועדה” ice, 23.10.2023.

ושוב: אחרי זה לא באה בלימה. בא קידום.

הכסף, בינתיים, המשיך לדבר. בפברואר 2023, באותו דיון בוועדת הכספים, אמרה שטיינמץ לפי “כלכליסט”: “החלטת ועדת שרים מ-1982 כבר קובעת שאוצר המדינה יממן מעון בירושלים ומעון מחוצה לה”. היא הוסיפה כי אין כוונה לבצע שיפוצים מסיביים או להשביח את הנכס הפרטי של ראש הממשלה כלכליסט, 22.2.2023.

המדינה תממן. כך נאמר. בנחת. כאילו אין פה שאלה ציבורית. כאילו מעונות פרטיים הם מזג אוויר. באים והולכים. משלמים.

בינואר 2025 דיווח “כלכליסט” כי עם כניסתה הצפויה לתפקיד ממלאת מקום מנכ”ל משרד ראש הממשלה, תופקד בידי שטיינמץ הסמכות לאשר את היקף וייעוד התקציב הממשלתי למעונות נתניהו: הדופלקס ברחוב עזה בירושלים והווילה בקיסריה. באותה כתבה נכתב כי בפברואר 2023 שטיינמץ, יוסי שלי וצחי ברוורמן הצדיקו בוועדת הכספים מימון ממשלתי בלתי מוגבל למעונות הפרטיים של נתניהו והגדלת הוצאות הביגוד של בני הזוג מ-45 ל-80 אלף שקל בשנה כלכליסט, 26.1.2025.

הביקורת הציבורית לא נעלמה. בינואר 2024 ציטט ice את בן כספית, בעקבות פרסום ב”הארץ” על מחלוקת סביב מימון הוצאות משפחת נתניהו: “ועדת השלושה בוטלה, דרורית שטיינמץ קודמה, כל המעונות ממומנים, בריכה, נזילות, מכוניות ומאבטחים” ice, 30.1.2024. זו ביקורת של עיתונאי, לא ממצא רשמי. אבל היא יושבת על רצף דיווחים רשמיים למחצה, החלטות, מינויים וסמכויות.

בסוף, שטיינמץ אינה הסיפור של אדם אחד בלבד. היא הסיפור של שיטה שמזהה נאמנות, עוטפת אותה במונחים של “מקצועיות”, ומקדמת אותה דווקא אחרי סימני האזהרה. מנדלבליט מנע ב-2017. הנציבות בדקה. נזיפה נשקלה. מכתב התראה נרשם. ועדיין, מדרגה אחר מדרגה, היא טיפסה למקום שבו מאשרים, מחליפים, מנהלים ומפקחים.

ב-3 ביוני 2025 דיווח “כלכליסט” כי שטיינמץ, כממלאת מקום מנכ”לית משרד ראש הממשלה, מסרה לוועדת הכספים שהמדינה הוציאה 408 אלף שקל על הווילה של משפחת נתניהו בקיסריה בשנת 2024, וכי בשנת 2025 צפוי הסכום להגיע לכ-450 אלף שקל כלכליסט, 3.6.2025.

 

צחי ברוורמן

“אני יכול לכבות את זה”

צחי ברוורמן היה בסך הכול דובר עיריית נס ציונה, ומתפקיד עירוני בעירייה לא חשובה במיוחד, היה לאחד האנשים החזקים ביותר במדינה, מנכ״ל משרד ראש הממשלה, ומזכיר הממשלה. המביא והמוציא.

  • צחי ברוורמן היה עסקן בנס ציונה, דובר העיריה, מנהל החברה העירונית, מנהל מטה הבחירות של הליכוד-ישראל ביתנו ואז מזכיר הממשלה, ראש הלישכה, מנכ״ל המשרד החשוב במדינה.
  • צחי ברוורמן מונה כשגריר ישראל בלונדון, אך המינוי הוקפא בשל חקירת משטרה.
  • צחי ברוורמן נדרש לחקירה בעקבות ״הפגישה הלילית״, בפרשת קטארגייט שבה חשודים יועצי ראש הממשלה, אלי פלדשטיין ויונתן אוריך בכך שבמקביל לעבודתם בלישכת ראש הממשלה, עבדו גם עבור ממשלת קטאר.
  • ברוורמן נחקר גם בשל החשד לזיוף שעת השיחה של נתניהו ב-7 באוקטובר עם מזכירו הצבאי, אבי גיל.

ב־21 בספטמבר 2025 אישרה הממשלה את מינוי צחי ברוורמן לשגריר ישראל בבריטניה.

כך נראית ישראל הרשמית כשהיא מביטה במראה ולא מסמיקה. האיש שהיה ראש הסגל בלשכת נתניהו. האיש ששמו נקשר בפרשות תיעוד, פרוטוקולים, חקירות ומסמכים. האיש שהפרקליטות הודיעה בעניינו כי נשקלת העמדה לדין בכפוף לשימוע בעבירות מרמה והפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט. אותו איש קיבל כרטיס ללונדון. החלטת הממשלה כבר נכתבה. שלוש שנים, עם אפשרות לארבע. הכול מסודר. הכול ממלכתי. הכול צבוע בצבעי דגל.

ברוורמן לא נולד בלשכה. הוא נולד בתל אביב ב־1959, עבר דרך צה"ל, משפטים בבר־אילן, נס ציונה, עירייה, חברה עירונית, ואז המסלול המוכר: נאמנות, מטה, לשכה, כוח. לפי הערך הביוגרפי, הוא היה דובר עיריית נס ציונה ומנכ"ל החברה למוסדות חינוך ותרבות בעיר המכלול. בישראל היום תיארו את הרקע המשפחתי: אב איש אצ"ל, אם ניצולת שואה, אידיאולוגיה ז’בוטינסקאית בבית ישראל היום, ינואר 2026. סיפור ישראלי יפה. כמעט קלאסי. עד שמגיעים לפרטים.

לפני הפוליטיקה היה עסק. “עולם המיגון”. שוקרים חשמליים, מזוודות מאובטחות, חובות. לפי אותו פרופיל, העסק קרס וברוורמן הוכרז פושט רגל. ב־ynet הובאה עדותו של ספק, יחיאל טביב: “שילמתי 55 אלף שקל... ברוורמן נתן לי צ'ק של 10,600 שקל שחזר ללא כיסוי” ynet, 19.08.2016. בית המשפט לא קשר משפטית בין ההפסד של טביב לבין האירוע המוחי שעבר. טוב שכך. אבל הסיפור הזה חשוב מסיבה אחרת: הוא מסמן את רגע המעבר. מהשוק הפרטי, שבו צ’קים חוזרים, אל השוק הציבורי, שבו נאמנות חוזרת בריבית.

נס ציונה הייתה המעבדה. ב־1992 הגיע ברוורמן למטה יוסי שבו. שבו אמר עליו: “הוא לא היה קשור לשום פוליטיקה... רק בגללי הוא הגיע לפוליטיקה”. אחרי הניצחון בא התפקיד. עוזר. דובר. אחר כך מנכ"ל החברה העירונית. דו"ח מבקר המדינה מ־1997, כפי שצוטט בישראל היום, כתב על מינויו לדובר: “העובד שהתקבל הינו בעל השכלה תיכונית בלבד, וקודם לעבודתו בעירייה עבד במכירת אמצעי מיגון”. משפט קצר. סכין נקייה.

אבל המערכת אוהבת אנשים כאלה. לא מפני שהם בהכרח הטובים ביותר. מפני שהם מבינים מה חשוב באמת. מי פותח דלת. מי סוגר. מי נמצא ליד בעל הבית כשאחרים מתחלפים. החברה העירונית בנס ציונה גדלה תחתיו מתקציב של כ־5 מיליון שקל לכ־35 מיליון שקל והעסיקה כ־350 עובדים, לפי ynet. יש כאן גם יכולת ביצועית. אסור לטשטש. ברוורמן לא היה רק פקיד אפור. הוא ידע להפעיל מנגנון. וכשהמנגנון גדל, גם האיש גדל איתו.

הקפיצה הגדולה באה דרך נתניהו. לא בהיחבא. לא במקרה. ברוורמן עצמו אמר ב־2016: “זה נכון שאני מקורב, הייתי ראש מטה הבחירות שלו ב-2013” אמס, 16.08.2016. זו לא פליטת פה. זו תעודת זהות. אחר כך הגיע מינוי למזכיר הממשלה בסוף 2016 מפתח התקציב/החלטות ממשלה. מדינת ישראל, כרגיל, גילתה שמקורבות פוליטית יכולה להחליף מסלול שירות ציבורי מסודר. לא תמיד באופן לא חוקי. לפעמים גרוע מזה: באופן חוקי לגמרי.

כמזכיר הממשלה ברוורמן ניהל ישיבות, קבינטים, תקנות קורונה, תיאומים רגישים. הוא סיפר: “ניהלתי את כל ישיבות הממשלה, קבינט הקורונה וישיבות ועדת שרים לאזורים מוגבלים” ישראל היום, 22.07.2021. הוא גם היה מעורב בקליטת יונתן פולארד ובפרויקטים כבדים כמו שטח מחיה לאסירים ומפרץ חיפה. כלומר, אי אפשר לפטור אותו כעסקן בלבד. זה בדיוק העניין. עסקנות יעילה היא הדבר המסוכן ביותר. היא יודעת לעבוד. היא גם יודעת למי היא עובדת.

ואז באה תמונת הקלפי. ברוורמן, מזכיר הממשלה ומ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה, פרסם ב־2021 פתק “מחל” וכתב: “כולם מצביעים, משפיעים ומנצחים. גאה בראש הממשלה בנימין נתניהו. בע"ה נעשה ונצליח”. נציבות שירות המדינה הודיעה שהעניין ייבחן בשל איסור תעמולה לעובדי מדינה בכירים ynet, 23.03.2021. אחר כך הוא הסביר: “לא היתה כוונה מצידי, אבל הפכו את זה לאירוע של רצח ארלוזורוב”. כן. עובד המדינה הבכיר מעלה פתק מפלגתי, והבעיה היא כמובן ההיסטריה של האחרים.

גם הכהונה הכפולה שלו כמזכיר הממשלה ומ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה נתקלה בקיר. היועמ"ש ונציבות שירות המדינה קבעו שלא יוכל להמשיך להחזיק בשני התפקידים במקביל, בשל ניגוד עניינים מוסדי גלובס, 6.5.2021. אבל בלשכת נתניהו, קירות נועדו כדי לבדוק אם אפשר להזיז אותם.

בדצמבר 2022, עם חזרת נתניהו לשלטון, ברוורמן מונה לראש הסגל ynet, דצמבר 2022. מאז הוא תואר שוב ושוב כצומת כוח. ynet כתב שהוא “האיש החזק” בלשכה, ואף דיווח כי בתחילת המלחמה נמנעה כניסת שר הביטחון יואב גלנט ללשכת ראש הממשלה בקריה “בהוראתו של ברוורמן” ynet, נובמבר 2024. אם זה נכון, זו לא לשכה. זו טריטוריה.

ואז הגיעו הפרוטוקולים. בנובמבר 2024 נחקר ברוורמן בחשד לניסיון לשנות את שעת השיחה בפרוטוקול 7 באוקטובר. לפי ynet, החשד נגע לשינוי שעת שיחה ב“טלפון האדום” מ־06:40 ל־06:29 ynet. ברוורמן טען שמדובר בתיקון טעות. ישראל היום דיווח כי המשטרה הדגישה אז שלא נמצא “בדל ראיה לסחיטה באיומים” ישראל היום, 14.11.2024.

במקביל, מבקר המדינה דרש ממשרד ראש הממשלה להעביר מסמכים ותמלילים לביקורת המלחמה וכתב כי סירוב משרד ראש הממשלה להעביר מסמכים “אינו מקובל” מבקר המדינה, 18.06.2024.

הפרשה החריפה יותר היא “הפגישה הלילית”. לפי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז־לוד, החשד הוא שברוורמן נפגש עם אלי פלדשטיין ב־5 באוקטובר 2024, עדכן אותו על חקירה במחלקת ביטחון המידע בצה"ל ושאל אותו: “זה קשור אליך?” ורדיקטס / החלטת מחוזי מרכז־לוד, ינואר 2026. פלדשטיין טען שברוורמן אמר לו: “אני יכול לכבות את זה” ישראל היום, 22.12.2025. ברוורמן הכחיש. בערר על תנאי שחרורו כתב: “מדובר בחקירה פוליטית הזויה” ynet, 12.01.2026. אחר כך צוטט אומר על גרסת פלדשטיין: “הוא ממציא תזה, לא היה ולא נברא” N12, יולי 2026.

בינתיים, המדינה עצמה כבר לא נשמעת משוכנעת שאפשר לשלוח אותו ללונדון כאילו כלום. נציבות שירות המדינה זימנה אותו לשימוע לפני השעיה N12, פברואר 2026. הפרקליטות הודיעה כי נשקלת העמדתו לדין, בכפוף לשימוע, בעבירות מרמה והפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט וואלה, יוני 2026. והמינוי לשגריר, שאושר בהחלטת ממשלה מסודרת CECI / החלטת ממשלה 3373, 21.9.2025, תלוי עכשיו באוויר כמו מזוודה שלא ברור מי ארז אותה.

ברוורמן הוא לא תקלה מקרית. הוא תוצר. תוצר של לשכה שמבלבלת בין נאמנות למדינה לבין נאמנות לאיש. תוצר של שירות ציבורי שנמתח שוב ושוב כדי להכיל מקורבים. תוצר של תרבות שבה מי שיודע “לכבות שריפות” מקבל גפרורים.

עכשיו נשארו השימוע, שאלת ההשעיה, תיקי החקירה, והחלום הלונדוני. אם הכול ייסגר - ברוורמן יאמר שרדפו אותו. אם יוגש כתב אישום - יאמרו במערכת שהכתובת הייתה על הקיר. ובינתיים, הפרוטוקולים עוד שם. המסמכים עוד שם. והשאלה מי באמת מנהל את שער הכניסה ללשכת ראש הממשלה עדיין פתוחה.

 

טופז לוק: מסלולו של יועץ הדיגיטל של נתניהו

שלא כמו שחקנים אחרים בכוורת, טופז לוק אינו דמות נוצצת, בולטת או בעלת מאפייני סלב. הוא איש קטן, צעיר ואפור. צנח בלשכה החשובה במדינה, אחרי שניהל חשבונות סושיאל של צה״ל.

  • טופז לוק הגיע כאיש סושיאל ללשכת ראש הממשלה, בהמלצתו של יאיר נתניהו, ששירת איתו ביחד ביחידת דובר צה״ל.
  • טופז לוק הוא האחראי לצילום הסרטון של נתניהו ״הערבים נוהרים״, בזמן מערכת הבחירות, אמירה שנועדה להמריץ בוחרי ליכוד לרוץ לקלפיות להצביע.
  • טופז לוק משוכנע בחפותו של הבוס, ומשוכנע שיוכיח זאת בבית המשפט.
  • הגן על יונתן אוריך שהסתבך בפרשת קטארגייט.
  • טופז לוק השתתף בקמפייני בחירות בקוסובו.
  • בתקופת הקורונה נתפס מפר את ההנחיות העוצר.
  • טופז לוק משוכנע שאילו רק היו מעירים את נתניהו בבוקר ה-7 באוקטובר - הכול היה נראה אחרת.

בפברואר 2015 הוצג טופז לוק, בן 22, כמנהל הדיגיטל של הליכוד וכמי שאחראי לרוב הסטטוסים בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו mako Nexter.

זאת נקודת הפתיחה האמיתית של הסיפור הציבורי שלו. לא ילדות באשקלון. לא בית הספר נוף ים א’ או כפר סילבר. לא הפרט הביוגרפי היבש שלפיו נולד וגדל בעיר, בן לאיטה ולאשר לוק, כפי שמופיע בפרופיל News1. כל אלה רק תפאורה. הסיפור מתחיל כשבחור צעיר, יוצא דובר צה"ל, נכנס לחדר המכונות של הפוליטיקה הישראלית ומגלה שהמסך הקטן בכיס חזק לפעמים מהודעת דובר רשמית, מנאום, ואולי גם ממפלגה שלמה.

לוק עצמו אוהב לספר את זה כהישג מקצועי. ב־ICE אמר: “זכיתי להיות ממקימי הפעילות ברשתות החברתיות של צה״ל” ICE. זו לא אמירה שולית. דובר צה"ל היה בית הספר. הליכוד היה שדה הקרב. נתניהו היה המותג. בתוך כמה שנים הפך לוק מצלם דובר צה"ל, ששמו הופיע כבר ב־2012 בקרדיט צילומי, לאיש שמחזיק מצלמה מול ראש הממשלה, מקליד מסרים, עורך תודעה, ומסביר אחר כך שאין שום מכונה. רק אזרחים. רק דעות. רק אורגני.

הכניסה למעגל נתניהו לא הייתה מקרית. בראיון לכאן דרום אשקלון סיפר לוק כי עבר מיונים אצל דובר הליכוד דאז שי חייק, והמינוי אושר בידי נתניהו. על יאיר נתניהו אמר בפשטות: “הוא המליץ עליי לתפקיד” כאן דרום אשקלון. כך נראית דלת כניסה במערכת הזאת. לא מכרז. לא ועדת איתור. המלצה מהבן, אישור מהאב, ומכאן הדרך קצרה אל הכוורת.

והכוורת הזאת שינתה את השפה. נתניהו, שכבר הבין מוקדם את כוח הטלוויזיה, קיבל דור חדש של מפעילים. כאלה שלא צריכים אולפן שישי. מספיק אייפון, כיתוב חד, דקה של חרדה, וכפתור פרסום. לפי עדות ניר חפץ בתיק 4000, לוק צילם שלושה טייקים של סרטון “הערבים נוהרים לקלפיות” ICE. לפי דיווח אחר, הסרטון בן 28 השניות צולם באייפון הפרטי שלו בכמה טייקים Ynet. כך נולד רגע מכונן בקמפיין 2015: לא במסיבת עיתונאים, לא במסמך מדיניות, אלא בצילום טלפון.

מכאן כבר נבנה מודל. במערכת בחירות 2019 לוק עמד בראש הדיגיטל. “הצ’ט־בוט היה כלי שהשקענו בו... התוצאות שהוא הביא היו מדהימות”, אמר על ה”ביבי־בוט” זמן ישראל. מדהימות למי? לשאלה הזאת לא תמיד ניתנו תשובות נוחות. זמן ישראל כתב על מידע שנאסף על העדפות גולשים. בהמשך דווח שהבוט חזר ופנה למתנדבים כדי שיתקשרו למצביעים. פוליטיקה ישנה קוראת לזה מטה. פוליטיקה חדשה קוראת לזה דאטה. הציבור קורא לזה לפעמים חדירה שקטה מדי למרחב הפרטי שלו.

כשב־ynet פורסם תחקיר על רשת חשבונות מזויפים שפעלה לטובת קמפיין הליכוד ושיתפה בין השאר ציוצים של בכירי הדיגיטל, לוק הסתפק בתגובה קצרה: “מדובר בשקר” Ynet. זו שיטה בפני עצמה. לא לפרט. לא להסביר. לחתוך. אם צריך - להכחיש. אם אפשר - לתקוף. באותה שנה, כשנשאל על סרטון בית הקברות ועל החיקוי של אמנון אברמוביץ’, אמר על הראשון “תקלה במערכת”, ועל השני: “אם מישהו נפגע... התנצלנו והורדנו” N12/mako.

תקלה. הורדנו. ממשיכים.

אבל לוק הוא לא רק איש דיגיטל. הוא סימפטום מנהלי. במשך שנים נעו סביב נתניהו יועצים שמעמדם הציבורי, המפלגתי והפרטי לא תמיד הסתדר בקווים ישרים. לוק שימש כיועץ וכדובר בלשכת ראש הממשלה, ובמאי 2024 דווח שעזב את הלשכה ומונה ליועץ בכיר לנתניהו ולראש מערך קשרי החוץ של הליכוד Ynet. כלומר: יוצא מהמדינה, נשאר ליד ראש הממשלה, עובר למפלגה. הדלת מסתובבת. האיש נשאר בחדר.

המערכת מסביב לא נראית טוב יותר. כלכליסט דיווח כי בקשת נתניהו להטיס את לוק ב”כנף ציון” להונגריה נדחתה משום שלוק אינו עובד מדינה אלא עובד הליכוד; גם בקשה שהליכוד ישלם על הטיסה במטוס נדחתה, ולבסוף נשלח לארה״ב בטיסה מסחרית במימון הליכוד כלכליסט. זהו שיעור באזרחות מעשית: כשצריך לדברר ראש ממשלה, האיש מפלגתי; כשצריך קרבה, הוא ממש ליד; כשצריך מטוס ממלכתי, פתאום מתברר שיש גבול. טוב שנזכרו.

במקביל, מערך ההסברה הלאומי - אותו גוף שאמור לספק למדינה קול ברור, אחיד ואמין - נראה לפי דיווחים כמו תחנה נטושה. N12 דיווח ביוני 2024 שהוא פועל ללא ראש מערך כחודש וחצי, עובדים עוזבים, הוצאות על אולפן הגיעו ל־3.5 מיליון שקל, וחברת דאטה ממתינה לתשלום N12/mako. אין כאן רק סיפור על לוק. יש כאן שיטה שבה המדינה נחלשת, המפלגה מתחזקת, והיועצים מסתובבים בין השתיים כמו מי שמכירים את המעבר הסודי.

גם כשהוא כבר מחוץ ללשכה, לוק לא באמת מחוץ לעניינים. באפריל 2025 דווח כי ניהל בקוסובו קמפיין של מועמד ממפלגת LDK, ובאותו הקשר נכתב שהיועמ״שית ושב״כ בוחנים הגבלות על יועצים חיצוניים שאינם עובדי מדינה אך נמצאים בסביבת ראש הממשלה ונחשפים למידע רגיש Ynet. זה כבר לא רק דיגיטל. זו שאלת משטר. מי שומע מה? מי מוסמך למה? מי חייב דין וחשבון? ומי נהנה מכל העולמות: קרבה לשלטון בלי המשמעת של שירות המדינה.

לוק מצדו לא מתחבא. להפך. הוא מדבר כמו מי שיודע שהעימות הוא חלק מהמוצר. על שימוש לכאורה של לשכת יאיר לפיד בלשכת העיתונות הממשלתית להפקת סרטון פוליטי כתב: “מישהו יכול להסביר לי למה ‘לשכת העיתונות הממשלתית’ מצלמת מסר פוליטי של יאיר לפיד? היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה הכל בסדר איתך? בוקר טוב” ICE. כשזה בצד השני, זו כמובן בעיה עקרונית. כשבסביבת נתניהו הגבולות בין מדינה, מפלגה ודוברות נמרחים - זה כבר מורכב, ביטחוני, רגיש, וצריך להבין את ההקשר.

הנאמנות שלו לנתניהו כמעט דתית, גם כשהיא מנוסחת בשפה פוליטית. ב”פגוש את העיתונות” אמר: “בעולם אוטופי היו מבטלים את משפט נתניהו. רה"מ רוצה לנהל את התיק. נתניהו הפוליטיקאי הכי פחות מושחת בישראל. בטוח שהוא ינצח את המשפט” N12/Mako. זה לא דובר. זה מאמין. וכשנשאל על יאיר נתניהו, הסתפק בקו ההגנה הקבוע: “הוא אדם פרטי, מותר לו להביע את דעתו האישית”. אדם פרטי עם השפעה ציבורית, בתוך משפחה ציבורית, בלב שלטון ציבורי. שוב הגבול. שוב הערפל.

באותו ראיון הגן גם על יונתן אוריך בהקשר קטארגייט: “מותר לאוריך לעשות דברים נוספים. הוא יועץ פוליטי לליכוד ולרה"מ, הכול על פי החוק”, והוסיף כי הפרשה היא “שיטה קבועה של להלך אימים על רה"מ וסביבתו” N12/Mako. חשוב לדייק: בפרסומים צוין שלוק עצמו אינו חשוד או נחקר בפרשת קטארגייט. אבל גם חשוב לומר את המובן מאליו: כשהמעגל הקרוב של ראש ממשלה הופך שוב ושוב לנושא בדיקה, חקירה, עדות, תביעה או מגבלה - זו כבר לא תקלה נקודתית. זה נוף העבודה.

גם בקורונה היה שיעור קטן בצביעות ציבורית. בזמן שקמפיין הליכוד סימן את מחאת בלפור כמוקד הדבקה, לוק נקנס ב־5,000 שקל לאחר שנצפה סמוך להפגנה בזמן שהיה אמור לשהות בבידוד. הוא אמר: “ההנחיות שקיבלתי השתנו מספר פעמים אבל עם זאת הייתי צריך להקפיד יותר” N12/mako. משפט יפה. אנושי אפילו. רק חבל שהוא מגיע ממי שעובד במקצוע שבו ליריבים לא נותנים בדרך כלל הנחת אנושיות.

ואז הגיע 7 באוקטובר. גם שם לוק ידע לאן לכוון. בערוץ 14 אמר: “יש כעס גדול על אותם גורמים שלא העירו אותו. כי אם היו מעירים אותו בהתראות הראשונות שהיו, אני אומר לכם בוודאות שהדבר הזה היה נמנע. ראש הממשלה מחמיר שבמחמירים” ערוץ 14. זו לא סתם הגנה. זו העברת אחריות ארוזה כוודאות. “בוודאות”, הוא אמר. לא הערכה. לא תחושה. ודאות. באותה הופעה אמר גם: “אין דבר כזה מכונת רעל, זה לא קיים. זה שקר כל כך גדול”. העובדה שבמשך שנים תוארו סביב נתניהו מערכי מסרים, קבוצות, ערוצי הפצה וקמפיינים אגרסיביים - אינה מפריעה להכחשה. מבחינתו אין מכונה. יש רק אנשים שחושבים אחרת מה”בוהמה התל אביבית”.

ביולי 2026 ניסח זאת אפילו חד יותר נגד מחנה “רק לא ביבי”: “כשאיש ימין אומר את דעתו - זאת לא הסתה”, כתב, והוסיף על בנט כי “כשהנוכל בנט מדבר על ‘מכונת רעל’, הוא מנסה לשכנע את עצמו”. אחר כך באה השורה המזוקקת: “אין מכונה ואין בוטים... לראש הממשלה נתניהו יש אידאולוגיה אמיתית וחשיפה אורגנית אמיתית” סרוגים. אורגני, כמובן. אחרי שנים של בוטים, דאטה, לייבים, סרטונים, קבוצות, אולפנים, יועצים, קמפיינים ותדרוכים - הכול אורגני. כמו פרח בר שצמח במקרה במטה בחירות.

בפברואר 2025 דווח כי בפרשת הטרדת עד המדינה שלמה פילבר הוגש כתב אישום נגד יונתן אוריך, עופר גולן וישראל איינהורן, ולוק מופיע בין עדי התביעה News1.

באפריל 2026 דווח כי “הכוורת התקשורתית” של נתניהו כוללת את יונתן אוריך, טופז לוק ודובר הליכוד גיא לוי, וכי לוק מצטרף לבניית המסרים לקראת מערכת הבחירות Ynet.