יועז הנדל

יועז הנדל - אותו האדון בשינוי החזון
גיליון ציונים
הארכיון לא שוכח
שש מסגרות בכמה שנים
יועז הנדל התחיל אצל בוגי יעלון בתל"ם, עבר בכחול לבן של בני גנץ, הקים עם צבי האוזר את דרך ארץ, הצטרף לתקווה חדשה של גדעון סער, הקים עם איילת שקד את הרוח הציונית - ועכשיו רץ עם חילי טרופר ב"בית ציוני - המילואימניקים". ממלכתיות יציבה? בעיקר הרבה מאוד בתים פוליטיים.
מאקו
חסם ממשלה בתמיכת המשותפת
במרץ 2020 הנדל וצבי האוזר היו מהמחסומים המרכזיים בפני ממשלת מיעוט של כחול לבן בתמיכת הרשימה המשותפת. גם כשהתנגד לנתניהו, הגבול הפוליטי שלו היה ברור.
Ynet
"מנטליות של דרבוקות"
ב-2020 הנדל עורר סערה כשאמר ש"חלק הגיעו לכאן עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות". גם בכחול לבן תקפו את הדברים כ"אמירה אומללה ולא ראויה".
Ynet
יועז הנדל - היהודי הנודד בין מפלגות

יועז הנדל קנה את עולמו כאשר לא עמד מנגד כשראה חשד להטרדה מינית בלשכת ראש הממשלה נתניהו, ונאלץ להתפטר. ואז החליט להצטרף לפוליטיקה המפלגתית ומאז קשה לאתר את מספר המפלגות שבהן היה חבר, או הקים.

  • קשה לעקוב אחרי מספר המפלגות שיועז הנדל היה חבר בהן, או הקים אותן.
  • תל״ם בראשות משה בוגי יעלון, דרך ארץ עם צבי האוזר, תקווה חדשה עם גדעון סער, הרוח הציונית עם איילת שקד, ותנועת המילואימניקים עם חילי טרופר.
  • המצע של מפלגת המילואימניקים: שכולם ישרתו.
  • יועז הנדל גדל בהתנחלות שקטה על גבול הקו הירוק, אלקנה. שירת בשייטת 13, עושה מילואים מאות ימים, כסגן אלוף. עשה דוקטורט במודיעין בעולם העתיק.
  • כשר תקשורת בממשלת השינוי, הנדל הוביל וקידם חיבור סיבים בכל הארץ והביא את ישראל למקום גבוה בעולם בחיבור בתים לסיבים.
  • הנדל תמך בחוק הלאום, ואחר כך הודה שהייתה טעות בכך שהחוק לא עיגן את השוויון האזרחי והאישי.
  • התבטא בנחרצות נגד קואליציה עם מפלגות ערביות, ואז התגאה שהוא חלק מקואליציה שבה גם מפלגה ערבית - בממשלת השינוי.
  • יועז הנדל, שהיה ראש מערך ההסברה הלאומי, ביחד עם צבי האוזר, אז מזכיר הממשלה, ויוחנן לוקר, אז המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, דיווחו למשרד המשפטים על התנהגות לא ראויה של נתן אשל, ראש הסגל של נתניהו, שצילם מתחת לחצאית של עובדת הלישכה. אשל עמד לדין משמעתי ופרש. וגם השלושה פרשו מהלישכה.

“מי שלא ישרת - לא יקבל שקל מהמדינה ולא יבחר ולא ייבחר לכנסת”.

ב־2025 נרשמה מפלגת “המילואימניקים” בראשות יועז הנדל, עם מטרה רשמית אחת חדה: שכל אזרח ישראלי יבצע שירות צבאי או לאומי.

זו נקודת הפתיחה הנכונה להבנת הנדל. לא מפני ששם התחיל. להפך. מפני ששם הוא מנסה לארוז מחדש את כל מה שהיה קודם: השייטת, המילואים, הכתיבה, חוק הלאום, נתניהו, גנץ, סער, בנט, רע״ם, משרד התקשורת, והדחף הקבוע להופיע כמי שמחזיק לבד את מפתח הממלכתיות. רשם המפלגות ניסח את זה בשפה נקייה: שירות לכל, חוקה, שינוי שיטת ממשל. הנדל מתרגם את זה לשפה פחות נקייה. “מי שלא ישרת - לא יקבל שקל מהמדינה ולא יבחר ולא ייבחר לכנסת”, כתב ב־2025.

הנדל (יליד 1975), גדל בהתנחלות מנומנמת סמוך לקו הירוק, אלקנה. את השירות הצבאי עשה ביחידה מובחרת, שייטת 13, ושירת שנים ארוכות במילואים בדרגת סגן־אלוף. בפרופילים הרשמיים שלו מופיעים שירות ביחידה מיוחדת, מחקר, תקשורת וכניסה לפוליטיקה במפלגת תל״ם של משה יעלון ערוץ הכנסת - יועז הנדל. עוד לפני שנכנס לכנסת, כתב על מילואים לא כתחביב של ישראלים עייפים, אלא כעמוד תווך: “ביטחוננו בנוי קודם כול ובעיקר על מערך המילואים” INSS - שובו של מערך המילואים. שנים אחר כך, אחרי 7 באוקטובר, הוא כבר הציג עצמו כמי שעשה כ־500 ימי מילואים, והעמיד את חוק הגיוס “האמיתי” במרכז הקאמבק הפוליטי שלו ynet, 2025.

אבל הנדל איננו רק מילואימניק. הוא גם איש ניסוחים. לפעמים מדויקים. לפעמים פוצעים. לפעמים שניהם. הוא כתב דוקטורט על מודיעין בעולם העתיק, היה בעל טור בידיעות אחרונות ופרשן, פרסם ספרים בענייני ביטחון, ואפילו ספר ילדים על אבא שיוצא למילואים. כלומר, הוא יודע לבנות נרטיב. והוא יודע היכן ללחוץ.

הנרטיב הראשון היה חוק הלאום. הנדל לא נגרר אחריו. הוא תמך בו. ביולי 2018, אחרי שהחוק עבר בכנסת ברוב 62 מול 55 ושני נמנעים הכנסת - אישור חוק הלאום, הוא כתב: “אני בעד חוק הלאום מכיוון שהוא שלב בדרך לחוקה”, וגם הוסיף שמי שטוען שהחקיקה נעשתה בחופזה “ממציא” ynet, טעות בספירה. זו הייתה העמדה. ברורה. ימנית. חוקתית בעיניו. ואז, כשנכנס לכחול לבן והאוויר השתנה, הגיע תיקון עדין יותר: “טעינו בדבר אחד, לא הדגשנו את עיקרון השוויון בזכויות הפרט”, אמר ב־2019, והבטיח חוק יסוד לשוויון שומרי הסף, 14.03.2019. הנה הנדל הקלאסי: קודם מסמר, אחר כך פלסטר. שניהם בשם העקרונות.

אותו דפוס הופיע גם ביחס לערבים. ב־2019 אמר: “אנחנו לא נעשה קואליציה עם המפלגות הערביות” שומרי הסף, 14.03.2019. במרץ 2020 הוא וצבי האוזר היו המחסום בפני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת ynet, מרץ 2020. ואז באה ממשלת בנט־לפיד־רע״ם, והנדל ישב בה. לא בהיחבא. בגאווה. “אני מסתכל על הקואליציה שיש בה מרכז וימין ושמאל ומפלגה ערבית”, אמר, “ואני גאה בה” ynet, 11.07.2021.

אחר כך אף חידד: “עם וליד טאהא אני מוכן לשבת” N12, 14.09.2021. לא צריך לקרוא לזה בגידה. מספיק לקרוא לזה פוליטיקה. והיא הרבה פחות נקייה מהנאומים עליה.

והיו גם המילים ההן, על האזרחים הערבים: “חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות”, אמר בראיון, והצית סערה צפויה לחלוטין ynet, מנטליות של קונצרט ודרבוקות. כשנשאל אם היה דורש מאזרח ערבי לשיר את התקווה, השיב: “כן, מה קרה?” העין השביעית. אחר כך טען בגל״צ: “אנשים ניזונים מחצאי משפטים” גלצ, יועז הנדל על סערת הדרבוקות. אולי. אבל פוליטיקאי מנוסה יודע שחצי משפט רע יכול להרוס משפט שלם.

עם נתניהו זה היה מסובך עוד יותר. ב־2011 הנדל מונה לראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. בפברואר 2012 התפטר אחרי מה שכונה ״פרשת נתן אשל״. שלושה בכירים במשרד ראש הממשלה, הנדל, צבי האוזר שהיה מזכיר הממשלה, ויוחנן לוקר, שהיה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, דיווחו למשרד המשפטים על התנהגות לא ראוייה של ראש הסגל, נתן אשל. אשל נחשד אז שצילם עובדת בלישכה מתחת לחצאית שלה. סופו של דבר שאשל עמד לדין משמעתי ופרש, אבל גם שלישית המדווחים נאלצה לפרוש. הגם שעשו מעשה אזרחי אחראי. ynet ניסח אז את האבסורד: “דווקא חושף פרשת נתן אשל משלם את המחיר” ynet - התפטרות הנדל.

ב־2019 הנדל הכריז: “ליכוד כן, נתניהו לא”, וגם “אנחנו לא נשב עם ביבי” שומרי הסף, 14.03.2019. במאי 2020 הוא מונה לשר התקשורת בממשלת נתניהו־גנץ ynet, 14.05.2020. אחר כך הסביר: “יש לי אחריות לכך שממשלת האחדות הזאת הוקמה, אני עדיין חושב שזה הדבר הטוב למדינת ישראל” ynet, 23.08.2020. שוב אותו תרגיל: הקו האדום זז, אבל תמיד בשם המדינה.

כשר תקשורת הוא לא היה קישוט. הוא עבד. רפורמת הסיבים האופטיים קבעה שבזק תפרוס באזורים שתבחר בתוך שש שנים ותוקם קרן לאזורים לא כדאיים כנסת, דצמבר 2020. מנגד, ארגונים ואזרחים ערבים טענו שהמודל מייצר אפליה נגד יישובים ושכונות ערביות וחרדיות, “גזירה חברתית וכלכלית על כ־40% מתושבי המדינה” mako, אוגוסט 2021. הוא קידם את רפורמת הקווים הכשרים, כולל הסרת חסמי ניוד וחסימות חיוג משרד התקשורת, מאי 2022, ובג״ץ הקפיא אותה לפני כניסתה לתוקף כלכליסט, יולי 2022. הוא קידם את הבראת הדואר, עם הסכם של כ־1.7 מיליארד שקל ופרישת 1,050 עובדים, כשברקע הפסדים כבדים ynet, ספטמבר 2022. זה לא כלום. זה גם לא נס.

גם במינויים ניכרה ידו. לירן אבישר בן־חורין מונתה למנכ״לית משרד התקשורת; כלכליסט הגדיר את המינוי “פוליטי מובהק”, והנדל השיב שהיא “בחירה טבעית למשרד” כלכליסט, 20.5.2020. בינואר 2022 אושרה מועצה חדשה לרשות השנייה בראשות עדן בר־טל; השר ניצן הורוביץ התנגד והגדיר זאת “פוליטיזציה” News1, 9.1.2022. ערוץ 14 אף טען שהנדל החליף רשימת מועמדים קודמת ברשימה שכללה בעלי זיקות פוליטיות ערוץ 14, 8.12.2021. אין כאן הרשעה. אין כאן כתב אישום. אבל יש כאן פוליטיקאי שמדבר גבוהה על מוסדות, ואז עושה פוליטיקה בתוך המוסדות. מפתיע? רק למי שמאמין לברושורים.

עכשיו הוא חוזר דרך המילואים. “שקט הוא רפש”, כתב ב־2025 על חוק הגיוס. החרדים, לדבריו, הם “בעלי דם כחול שכל מה שהם צריכים לעשות זה להיוולד” ישראל היום, חרדים אל תבנו עלינו. הוא גם אמר כי “אנחנו, המילואימניקים, צריכים להוביל את התיקון של מדינת ישראל” ynet, 15.07.2025. זו שפה חזקה. חזקה מדי לטעמם של מי שטענו שהשם “המילואימניקים” מנכס ציבור שלם. פורום מילואימניקים בליכוד דרש ממנו: “הסר את ידי הפוליטיקה מקדושת המילואים” ערוץ 7, 12.06.2026. אבל אחרי דיון בעליון, העתירה נמשכה והשימוש בשם נותר וואלה, 11.06.2026.

ביולי 2026 הנדל כבר סימן את היעד הבא: “נתניהו צריך ללכת הביתה”, ו“לעולם לא אסכים להשלים לו ל־61 מנדטים”. באותה נשימה אמר: “לקחת אנשים כמוני למילואים כי אין חיילים זו פגיעה בביטחון המדינה” ynet, יולי 2026.

מכאן השאלה פתוחה. האם הנדל יביא לכנסת מפלגת שירות קשוחה, או עוד גלגול של אותה תופעה מוכרת: פוליטיקאי שמחליף מסגרות מהר יותר משהוא מחליף עקרונות, ותמיד מסביר שהפעם זו הממלכתיות עצמה. הבחירות הבאות יכריעו אם “המילואימניקים” היא תנועה עם כוח ציבורי אמיתי - או עוד תחנה במסע הארוך של יועז הנדל לחפש בית פוליטי שלא ייסדק תחת משקל הציטוטים שלו עצמו.