צחי הנגבי

צחי הנגבי הוא אדם עקבי. לאורך כל חייו הוא מקפיד ללכת על הקו הדק שבין המושחת לפלילי. לפעמים הוא נופל לצד הזה ולעיתים לצד השני.

השחיתות - נר לרגליו

כבר כשהיה סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית, ב-1982, בלט. לא בלימודים. באלימות. אלימות גזענית. נגד ערבים. בפעם ההיא נפל הנגבי לצד הפלילי של הקו, ונדון לחמישה חודשי מאסר על תנאי, על מעורבותו במה שכונה אז ״קטטת השרשראות״, שבה סטודנטים יהודים מהימין היכו בשרשראות סטודנטים ערבים בקמפוס.

חלפו ארבע שנים, והנגבי שוב מככב בבית המשפט, בפרשה שהייתה קשורה לאגודת הסטודנטים. הוא נתפס בעדות שקר, או כמו שקבעה השופטת על עדותו, כי "לא תמיד היתה האמת העובדתית נר לרגליה״.

חולפות השנים, הנגבי כבר שר משפטים, אבל הוא ממשיך להסתבך.

1997 - פרשת בראון-חברון. שר המשפטים הנגבי, ביחד עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומפלגת ש״ס, זממו יחד השתלטות על התביעה הכללית. במסגרת העסקה מונה רוני בראון ליועץ המשפטי לממשלה, ש״ס ללא אמורה הייתה לתמוך בעסקת חברון, ובתמורה אמור היה דרעי לקבל עסקת טיעון מקילה בפרשת השחיתות שעליה הועמד לדין. המשטרה המליצה להגיש נגד הנגבי כתב אישור בעבירה של מרמה והפרת אמונים, אבל היועץ המשפטי לממשלה קבע כי מדובר ב״חריגה מנורמות התנהגות תקינות״, אבל החליט על סגירת התיק.

שנה חלפה, ואנחנו כבר ב-1998. הנגבי, אז ח״כ ויו״ר ועדת הכלכלה של הכנסת, חשוד שקיבל מאות אלפי שקלים וטובות הנאה במסגרת הפריימריז בליכוד. החקירה הסתיימה עם המלצה להעמידו לדין. כתב אישום לא הוגש בסוף, אבל ועדת האתיקה של הכנסת הטילה עליו עונש נזיפה ושלילת שכר למשך חודשיים.

כעבור שנתיים בלבד, הנגבי ממונה כשר לביטחון פנים. למרות שק השחיתויות שהוא נושא על גבו. כי מי מתאים יותר לכהן כשר הממונה על המשטרה, מאשר מי שצבר כל כך הרבה ניסיון כחשוד ונחקר.

עוד שלוש שנים חלפו, ומבקר המדינה מגיש דו״ח חמור המצביע על מינויי מקורבים וחברי מרכז הליכוד במשרד לאיכות הסביבה. מי היה אז השר? הנגבי, כמובן.

החומר הועבר למשטרה, שחקרה את הנגבי 26 פעמים, בהן הגיש מאות מסמכים. הנגבי החליט להתפטר. הפרקליטות הגישה כתב אישום על שחיתות שלטונית - הפרת אמונים, עדות שקר ושוחד בחירות.

ב-2010 הורשע הנגבי בעדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית, וזוכה מאישומי שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים. במסגרת ההרשעה הוטל עליו קלון בשל עדות השקר. הוא הושעה מיידית מהכנסת ונקנס.

חולפות שנים מעטות, 2017, הנגבי שר במשרד המומצא, שיתוף פעולה אזורי, ושוב פרשת שחיתות רשומה על שמו. הפעם הוא חשוד בקבלת שוחד מאנשי עסקים כדי לקדם הקמת שדה תעופה בסביבות ירושלים במימון ממשלה זרה. המשטרה מצאה ראיות מוצקות וביוני 2025 המליצה להעמיד אותו לדין בעבירות שוחד.

הנגבי מחפש כבוד ושררה

הנגבי מעולם לא בחל בכבוד, והיה מוכן לשבת על כל כיסא מומצא, ובלבד שיהיה שר בממשלה. וכך כיהן כשר לשיתוף פעולה אזורי, שר ההתיישבות ואפילו שר בלי תיק במשרד ראש הממשלה. כזה הוא הנגבי. איש אפור, שלא הותיר שום חותם, שום מורשת לא רשומה על שמו, ועדיין ממשיך להיות ממומן מכספי ציבור, לשאת בתואר, ליהנות מלישכה, רכב, שכר נאה ושלל טובת הנאה שבאות עם התפקיד.

בחלוף השנים, האפרוריות שלו נעשתה פחות אטרקטיבית לחברי מרכז הליכוד, והוא לא קיבל מקום ריאלי בפריימריז, אפילו במפלגה שזכתה במספר הדמיוני של 32 מושבים.

נתניהו, שידוע כמובן כמי שלא משאיר פצועים בשטח, מינה אותו כראש המטה לביטחון לאומי. לא משום שיש לו נסיון ביטחוני משמעותי, ולא משום שהוא מתאים לתפקיד, אלא כדי להשאיר אותו על הגלגל. למה? ככה. וכמה שימושי ויעיל התגלה המינוי הזה.

הנגבי מכשיר כל שרץ

כי אחרי ה-7 באוקטובר, היה זה הנגבי שנתן גיבוי לנתניהו בתפקידו כראש המל״ל והסכים להכשיר כל שרץ.

תמך בדוקטרינת ״החמאס הוא נכס״, במימון חמאס, בהמשך המלחמה, בהחלטות נגד האוכלוסיה האזרחית. וכך הפך הנגבי - בשליחות נתניהו - את המל״ל מגוף משמעותי, שקם כדי להעמיק את חקר נושא הביטחון הלאומי ויחסי החוץ של ישראל - לעוד גוף מסר משמעות וחשיבות, שכל ייעודו תמיכה בפוליטיקה הקטנה והעסקנית של נתניהו שכל מטרתה להותיר אותו בשלטון. גם במחיר החטופים, גם במחיר חייהם של חיילים, גם במחיר בידודה של ישראל בעולם, וגם במחיר משבר הומניטרי הולך ומעמיק ברצועת עזה.

ואז, ברגע שהעז להביע עמדות עצמאיות, הנגבי פשוט פוטר. כי נתניהו לא רוצה לאתגר את הקונספציה, הוא רוצה נאמנות מוחלטת.

והנגבי הלך בעקבות יואב גלנט, רונן בר והרצי הלוי שפוטרו לפניו, כי העזו לא להגיד אמן.