מאיר רובין

מאיר רובין - מנכ"ל הצללים
המושך בחוטים

כשמאיר רובין הצעיר ראה את הדחפורים עולים על הבית שלו בנווה דקלים, הוא הבין משהו עמוק על החיים. הוא הבין שזה ממש מבאס להיות בצד של הנדרסים, והרבה יותר משתלם להיות הנהג של הדחפור שהורס את בית המשפט העליון.

מנכ״לנו רובין ויתר על קורס קצינים, ויתר על אדריכלות, והלך ללמוד משפטים וכלכלה כדי "למקסם יכולת השפעה״. מסתבר שלפרק את המדינה זה הרבה יותר רווחי מלתכנן בה מרפסות.

מנכ"ל קהלת נשאל האם הוא אדריכל הרפורמה. ״בשום אופן לא!״ הזדעזע הפקיד. יריב לוין כתב הכל לבד, קהלת רק החזיקו לו את העט ועשו לו מסאז׳ תוך כדי.

רובין טוען שאם משהו קרה פעם אחת (כמו ההתנתקות), הוא יכול לחזור. זה נכון מאוד. למשל, אם פעם אחת הצלחת למנות את מנהלת מחלקת החינוך שלך למשנה למנכ״ל משרד החינוך, בטוח תצליח לדחוף עוד כמה מקורבים לרשות השנייה.

כשיריב לוין הציע את הרפורמה, רובין דאג לגונן עליו ואמר שזה מתווה ״מתון מאוד מאוד מאוד״. רובין אוהב מילים חזרתיות כשהוא מבלף. במילון של קהלת, המילה ״מתון״ מוגדרת ״כל מה שלא כולל להעלות את בית המשפט באש פיזית״.

הארכיון לא שוכח
הוזה
כשנשאל כיצד ישראל צריכה להיערך ליום שבו לא תוכל להסתמך ביטחונית וצבאית על ארה"ב, הציע חלופה ביטחונית מנותקת מהמציאות וכתב: "בונים גב של כמה מדינות נוספות, אחת מהן צרפת."
X, יוני 2019
מאיים
במהלך עימות עם פעילות מחאה במשרדי פורום קהלת, אמר, לטענת המפגינות: "עכשיו כשיש את חוק דרומי, אפשר להשתמש נגדכן בנשק."
המקום הכי חם בגיהינום, אפריל 2023
משפיל
כשחשף את תפיסת העולם שמאחורי העמדות הכלכליות שלו, הטיל את האשמה על עובד ניקיון וכתב: "למה הגינה הציבורית מלוכלכת? כי כספי הארנונה שלכם הולכים למנקה שיושב בצל בחום הזה במקום לעבוד."
מחזקים, אוגוסט 2021
מאיר רובין: האיש שהפך את פצע גוש קטיף למכונת מדיניות
  • מאיר רובין הוא מנכ״ל פורום קוהלת, מכון המחקר שהגה וקידם את ההפיכה המשפטית
  • רובין הוא נכדו של הרב משה צבי נריה, שנחשב לאבי הכיפות הסרוגות
  • את הזרעים להפיכה המשפטית זרע מכון קוהלת עוד בתקופת כהונתה של איילת שקד כשרת המשפטים
  • קוהלת מחזיקה בתפיסת עולם ליברטאנית, שמקדמת החלשת מערכת המשפט, החלשת מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה ובמשרדים עצמם, קידום מינויים פוליטיים
  • תפיסתו הפוליטית של מאיר רובין התגבשה בילדותו בגוש קטיף. בית הוריו נחרב בהתנתקות.
  • רובין הלך ללמוד משפטים וכלכלה כדי להשפיע על תהליכי קבלת החלטות
  • התורם המרכזי של פורום קוהלת, ארתור דנצ׳יק, החליט להפסיק לתרום למכוני מחקר בישראל בעקבות הפגנות נגד ההפיכה המשפטית מול ביתו בארה״ב ומול משרדי הארגון בירושלים.

הזרעים להפיכה המשפטית נזרעו כמעט עשור לפני שהוגדרה כך על ידי יריב לוין ב-4 בינואר 2023, כשממשלה ימין-על-מלא התחילה את הקדנציה שלה. זה היה בתקופה שבה איילת שקד הייתה שרת המשפטים ב-2015. הזורעים שלא בדמעה, לא היו מוכרים אז כל כך, והעדיפו לפעול מתחת לרדאר, בלי לתבוע קרדיט. זה היה מכון קהלת, שבראשו עמד מאיר רובין.

רובין לא היה שר, לא ח״כ ולא מנכ״ל משרד ממשלתי. ובכל זאת, בעשור האחרון שמו נקשר שוב ושוב למקומות שבהם מתקבלות החלטות, והציבור לא ידע ולא ראה את ידו המנענעת את העריסה באמצעות: השתתפות בועדות הכנסת, הגשת ניירות מדיניות, עתירות לבג״ץ, רפורמות משילות, חוק הלאום, מערכת המשפט, מינויי בכירים. רובין, המופיע לעיתים גם כמאיר רובין־נריה, מנכ״ל פורום קהלת, הוא עורך דין, בוגר משפטים וכלכלה ובעל תואר שני במשפט ציבורי ובינלאומי מהאוניברסיטה העברית (ראו דף פורום קהלת הרשמי: Kohelet; וכן פרטים ביוגרפיים: המכלול).

וזה מקור כוחו: מכיוון שאינו נבחר ציבור, אין הוא מחויב לבוחר; הוא אינו פקיד מדינה, ולכן אינו כבול לאתוס או למגבלות השירות הציבורי; הוא מקדם מדיניות, בעל עוצמה, קשרים וכסף.

רובין נולד לשתי שושלות ישראליות אייקוניות. מצד אביו - בית נריה, בית רבני־חינוכי של הציונות הדתית. סבו, הרב משה צבי נריה, מייסד ישיבת בני עקיבא בכפר הרא״ה, חבר כנסת לשעבר וזוכה פרס ישראל, נחשב לאחת הדמויות המכוננות של דור הכיפות הסרוגות (הספרייה הלאומית). מצד אמו - משפחת רובין הירושלמית, עם שורשים רוויזיוניסטיים, אדריכליים ומוניציפליים; סבו מאיר רובין היה אדריכל ואיש ציבור, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם חרות (הספרייה הלאומית).

אבל המקום שבו רובין עצמו בוחר להתחיל את הסיפור שלו אינו כפר הרא״ה או ירושלים, אלא נווה דקלים. הוריו שפונו מימית ב-1982, היו ממקימי היישוב בגוש קטיף שבלב רצועת עזה ושם התעצבה תפיסת עולמו הפוליטית. בראיון למרכז מורשת גוש קטיף אמר: “הכול משם”, ובהמשך הוסיף: “גוש קטיף היה החלום הציוני”. כשדיבר על הפינוי אמר: “הרגו את זה” (ערוץ 7).

בזמן ההתנתקות, בקיץ 2005, היה רובין לוחם בגבעתי באזור חאן יונס. הוא החליט אז שלא לסרב פקודה, אך גם ניסה לעצור את הריסת בית ילדותו. בראיון לעיתון משפחה, תיאר את הרגע שבו הבין שטרקטורים הורסים את הבית: ״משהו בי נשבר אז״ (Mishpacha).

הוא החליט לוותר על קורס קצינים ונרשם ללימודי כלכלה ומשפטים, מסלול שהאמין שיסייע לו להשפיע על ההחלטה הלאומית הדרמתית הבאה (ערוץ 7).

כסטודנט התנדב בלשכת ח״כ זאב אלקין, שעסק אז במפוני גוש קטיף, ובהמשך שימש ממונה חקיקה בסיעת הליכוד. שם, לדבריו, נחשף לדרך העבודה של הייעוץ המשפטי לכנסת. שנים אחר כך תיאר זאת כ“קדם־בג״ץ לחקיקה”: יועץ משפטי אומר שחוק “לא יעבור בג״ץ”, ולכן “אתה לא יכול אפילו להניח את החוק על שולחן הכנסת” (כל רגע). וכך התגבשה תפיסת עולמו לפיה יש להחליש את מעמדם של היועצים המשפטיים בתהליכי קבלת החלטות ובהליכי חקיקה.

ב־2012 הוקם פורום קהלת. רובין היה המנכ״ל הצעיר של הארגון החדש, לצידו של פרופ׳ משה קופל. כבר בערב ההשקה סימן את מקומו של הארגון בשיח: “אנחנו לא רוצים קרדיט, לא צריכים אזכורים בתקשורת, ולא מבקשים לגזור קופון על הצלחות. המטרה שלנו היא לעבוד מאחורי הקלעים, ולהניע תהליכים בשקט” (מקור ראשון). קהלת אכן עבדה מאחורי הקלעים. עד שהקלעים עלו באש.

הפורום צמח לגוף עם עשרות חוקרים, תקציבים של עשרות מיליוני שקלים בשנות השיא, נוכחות מתמדת בוועדות הכנסת וקשרים הדוקים עם ח״כים, שרים ויועצים. הוא עסק בכלכלה חופשית, משילות, חינוך, דת ומדינה, התיישבות, משפט חוקתי. ושם נקשרו הקשרים עם שרת המשפטים, אז, איילת שקד, ונזרעו זרעי ההפיכה המשפטית: צמצום מוטת ההשפעה של הייעוץ המשפטי, השתלטות על הוועדה למינוי שופטים, ביטול עילת הסבירות ועוד.

אחד ההישגים הגדולים שיוחסו לו היה חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, שאושר ב־2018 (נוסח החוק באתר הכנסת). לפי תיאורים עיתונאיים, אנשי קהלת השתתפו בישיבות ועדת אוחנה ועסקו “בכל תג ופסיק”. למרות האזהרות של המכון הישראלי לדמוקרטיה על החשש מ“שינוי רדיקלי” שהחוק יחולל באיזון בין יהודית לדמוקרטית (המכון הישראלי לדמוקרטיה). עבור רובין וקהלת ראו בחוק עיגון חוקתי לזהות לאומית.

עם כניסתו של יריב לוין למשרד המשפטים בדצמבר 2022, נפתחה דלת רחבה עבור רובין וקהלת. כשנשאל אם הוא אדריכל המהפיכה (הרפורמה) המשפטית, טען בתוקף, “בשום אופן לא” (כיכר השבת). בגלובס הוסיף: “מי שכתבו את הרפורמה הם שר המשפטים ויו״ר ועדת חוקה, הם לא צריכים את העזרה שלנו”, אך באותה נשימה אמר שקהלת “הביא ערך מקצועי” לאורך שנים של ניירות מדיניות, כנסים ומחקר (גלובס).

בשונה מחבריו, רובין לא ראה בפיסקת ההתגברות את לב המהלך. הוא העדיף לדבר על שינוי שיטת מינוי השופטים ועל חוקה רחבה, אפילו “ברוב של 90” (ערוץ 7). וניצל את הראיון כדי להשתלח בשופטים, בקשר לפיסקת ההתגברות, ואמר כי בדיון על חוק הלאום “השופטים היו למעשה רגע מלקחת את המפתחות”. במקום אחר טען כי “יש רשות אחת שלא מאפשרת שום שינוי”, ותיאר מצב שבו היא “הופכת לדיקטטורה”. זו כבר לא רק ביקורת על אקטיביזם שיפוטי; זו האשמה של ממש נגד רשות שלטונית.

הוויכוח סביב ההפיכה לא נותר רק בשדה המשפט. בנק ישראל העריך באפריל 2023 כי אי־הוודאות סביב החקיקה עלולה לגרום פגיעה של 0.8% עד 2.8% תוצר בממוצע לשנה במשך שלוש שנים, לפי עומק ומשכה של הפגיעה באמון הציבור והשווקים (בנק ישראל). רובין בתחילה נטה לצמצם את משקל האיומים הכלכליים, אך בהמשך הודה ש“יכול להיגרם נזק כלכלי חמור” ושיש צורך בפשרה כדי לצמצם נזקים. גם בתוך קהלת עצמו ניכרו חילוקי דעות משמעותיים: גלובס דיווח על התפטרות כלכלן ועל מחלוקות בין המחלקה הכלכלית למחלקה המשפטית. במילים אחרות, אפילו מכונת המדיניות המשומנת גילתה שבמציאות הישראלית אין נוסחת אקסל שיכולה לחשב קרע לאומי.

בנוסף, קידם קוהלת מתן יותר גמישות למינויים בשירות המדינה. בהחלטת ממשלה 3075, שנגעה לפטור ממכרז למשרות משנה למנכ״לים ולשינויים בוועדות איתור, ביקש פורום קהלת להצטרף כידיד בית המשפט ותמך בעמדת הממשלה. בג״ץ דחה את העתירות, אך הנשיאה אסתר חיות הזהירה מפני “מדרון חלקלק” (פסק הדין). מבקר המדינה, בדוחות עקרוניים על מינויים בכירים, הזהיר כי הרחבת פטורים ממכרז עלולה לערער את יסודות שירות המדינה ולפתוח פתח למינויים פוליטיים (מבקר המדינה).

החשש הזה קיבל פנים ושמות. אביטל בן־שלמה, בכירה בתחום החינוך בקהלת, מונתה ב־2023 למשנה למנכ״ל משרד החינוך בידי השר יואב קיש. כלכליסט תיאר את הרקע שלה בפורום ואת המינוי לתפקיד הבכיר (כלכליסט). כאשר אנשי מכון מדיניות עוברים לעמדות ביצוע, וכאשר אותו מכון דוחף להרחבת משרות אמון, הציבור רשאי לשאול אם מדובר ברעיונות שמנצחים בשוק הדעות, או ברשת כוח שמשתלטת על המדינה.

לרבנות ולחרדים יש לרובין יחס מורכב. הוא נע בין כבוד ללימוד תורה לבין ביקורת כלכלית חריפה על מנגנוני סבסוד.

המפגינים נגד ההפיכה המשפטית, זיהו את קהלת כמקור הרעיונות להפיכת ישראל מדמוקרטיה ליברלית לאוטוקרטיה, או דמוקרטית רוב חלולה. משרדי קהלת בירושלים הפכו ב־2023 יעד מחאה. רובין כתב ב־N12: “לא מפגינים נגד אנשים פרטיים במרחב הפרטי שלהם”, הוסיף “אל תצפו שהחוק יגן עליכם”, וסיים ברוחו: “הפחדות לא ינצחו אותנו” (N12). ההפגנות לא נעצרו בירושלים, והתקיימו גם מול ביתו של התורם המרכזי של קהלת, המיליארדר האמריקאי ארתור דנצ׳יק, שהודיע כי הוא מפסיק את תמיכתו בפיננסית במכוני מחקר בישראל, כולל קוהלת. כתוצאה מכך נאלץ הארגון לפנות למימון המונים [1, 2].

בסופו של דבר, רובין הוא מנהל פוליטי־רעיוני מיומן, שנושא איתו פצע מגוש קטיף, תודעת שליחות מבית מדרשה של הציונות הדתית, תפיסת עולם ליברטאנית, והבנה שהמהפיכות החשובות אינן מתחילות בנאום במליאה, אלא בנייר מדיניות שאיש כמעט לא קורא בזמן אמת.