נתניהו ומדיניות הביטחון

מר כישלון
חזק... בדיבורים

אם נתניהו של 2008 היה פוגש את נתניהו של 2024 בסמטה חשוכה, הוא היה מפרק אותו במכות. הוא היה מסביר לו שראש ממשלה שלא יודע, שלא אמרו לו, שלא משכו לו בדש המעיל ושלא העירו אותו ב-6:29, הוא לא ראש ממשלה הוא סטטיסט בסרט אסונות שהוא עצמו הפיק, ביים וליהק.

נתניהו מחזיק בהגה כבר 15 שנה אבל כשהרכב מתדרדר לתהום, הוא פתאום טוען שהוא בכלל היה במושב האחורי ותיקן את האיפור.

במשך שנתיים היינו כפסע מהניצחון המוחלט, ובסוף גילינו זה לא פסע, זה הליכון בחדר כושר, רצים, מזיעים, ונשארים באותו מקום.

הוא לא ידע. לא העירו אותו. לא משכו לו בדש. לא אמרו לו. המסקנה המתבקשת היא ראש הממשלה שלנו הוא האדם הכי פחות מעודכן במזרח התיכון. אפילו השליח של וולט יודע יותר ממנו על המצב הביטחוני.

״יחד ננצח״ היא הסיסמה הכי ריקה בהיסטוריה. ה״יחד״ זה רק כשהם צריכים מילואימניקים. כשהם צריכים לחלק תקציבים קואליציוניים, ה״יחד״ מתפצל ל״אנחנו״ ו״אתם הבוגדים״.

ביבי דואג לביטחון המדינה כמו שאנחנו דואגים לכושר שלנו: יש לנו מנוי, יש לנו נעליים יקרות, אנחנו מדברים על זה מלא, אבל בפועל אנחנו על הספה עם פיצה.

תְּפִיסַת בִּטָּחוֹן לְאֻמִּי - הַבִּטָּחוֹן הַלְּאֻמִּי עוֹסֵק בְּעִקָּרוֹ בְּהַבְטָחַת קִיּוּמָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה, בִּשְׁלֵמוּתָהּ הַטֵּרִיטוֹרְיָאלִית, בְּרִבּוֹנוּתָהּ, בַּהֲגַנָּה עַל הָאִינְטֵרֵסִים הַלְּאֻמִּיִּים שֶׁלָּהּ וּבַהֲגָנָה עַל תּוֹשָׁבֶיהָ. אֶת תְּפִיסַת הַבִּטָּחוֹן יֵשׁ לְעַדְכֵּן מִפַּעַם לְפַעַם עַל-מְנַת לְהַתְאִימָהּ לַמְּצִיאוּת הַמִּשְׁתַּנָּה.

הארכיון לא שוכח
מילה של נתניהו
"בתקופה שלנו לא נחת אף קסאם אחד, ולחיזבאללה היו אלפי טילים ולא ירו אף טיל, וכשהם ירו הם קיבלו מכה בראש והפסיקו את הירי לשש שנים. צריך שהם יפחדו מאיתנו".
ווינט
מילה של ביבי
"נפל דבר בישראל. ראש הממשלה בורח מאחריות. אחריות זה לעשות מעשה ולנהוג כמו שנהגו הרמטכ"ל ושר הביטחון".
ווינט
מילה של בנימין
"לוחמי צה"ל נלחמו בגבורה. וממשלה חובבנית היא האחראית לכישלון. מי שאחראי לדרג הצבאי הוא הדרג המדיני, הוא זה שצריך לשאול את השאלות הנכונות. הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות הנכונות, והוא זה שמנחה את הצבא ולא להיפך".
ווינט
המפולת: כיצד קרס ביטחון ישראל בשנות שלטונו של נתניהו

גם אחרי הפעלה כוח חסר תקדים במבצע "חרבות ברזל" וסיוע אמריקני מאסיבי ב"שאגת הארי" מדינת ישראל לא הצליחה להכניע את אויביה: חמאס שרד, לחיזבאללה צבא של טרור ואיראן עדיין מהווה איום קיומי.

בנימין נתניהו מכהן כראש ממשלה במשך רוב התקופה משנת 2009 ועד היום, ואחראי מרכזי על עיצוב תפיסת הביטחון של מדינת ישראל בשנים אלה. מבקר המדינה קבע בדו"ח שפירסם בשנת 2025 2025-Security-Conception.pdf כי לא גובשה דוקטרינת ביטחון לאומי למדינת ישראל - מה שיצר “היעדר מצפן אסטרטגי ברור” לאורך התקופה ומגבלות בהתמודדות עם אתגרים משתנים. נתניהו ממסמס את חקירת המחדלים, אבל במילים אחרות – יש קשר ישיר בין היעדר תפיסת ביטחון לאומי לכישלון הקולוסלי של מדינת ישראל בהתמודדות עם אויביה. מאז הותקפה ישראל- ב7.10.23 לא מצליח הדרג המדיני לתרגם את ההישגים הצבאיים ליתרון אסטרטגי ולפיכך גם לא מצליח להכניע את חמאס, לחסל את חיזבאללה ולא לסכל את האיום האיראני.

גם לדעת נתניהו מי שאחראי שתגובש תפיסת הביטחון למדינת ישראל הוא ראש הממשלה: "אני חושב שתפקידה של מערכת הביטחון הוא משני. לפי דעתי, האחריות על ביטחון מדינת ישראל היא של הקברניט המופקד - ראש הממשלה. כמובן גם שר הביטחון יש לו תפקידים חשובים, אבל אתה נבחר לראש ממשלה על מנת לדאוג לביטחון של המדינה ואתה צריך להיות אקטיבי גם בהנחיית הקונספציות בין המלחמות וגם תוך כדי המלחמות. בהנחיה אתה לא פסיבי. אני חשבתי שצריך גם לקבל החלטות ולא רק לקבל הצעות". הדברים הם ציטוט מעדותו של נתניהו בוועדת וינוגרד, 2007 (מקור).

עוד נחזור בהרחבה למדיניות המופקרת של נתניהו, אבל קודם נבחן את תוצאותיה.

"חמאס הוא נכס"

כדי לטרפד כל סיכוי להסכם עם הפלשתינים טיפח נתניהו באופן עקיף ולעתים גם ישיר את ארגון הטרור חמאס. זה נשמע אבסורדי – אבל זו האמת. נתניהו התאהב ב"ניהול הסיכסוך" מתוך כוונה שלא לסיימו. עם החמאס אפשר להתכתש בסבבים מפני שהוא מסרב להכיר בישראל, ולכן "חמאס הוא נכס". נתניהו ידע ואף מימן את במיליארדים את הפיכתו של הארגון לצבא טרור על גבולנו הדרומי. הוא הוביל את המדיניות חסרת האחריות הזו שנים, גם כשכל מדינות ערב המתונות ניתקו מגע מקטאר בגלל תמיכתה בטרור. הוא קיבל מידע מדויק שהכסף הקטארי הולך לזרוע הצבאית והתעלם. נתניהו גם מנע 11 פעמים את חיסול צמרת חמאס. ביבי מכחיש (מאקו).

הוא גם התעלם משורה ארוכה של אזהרות מאמ"ן ושב"כ, כולל התרעה למלחמה שהגיש לו ראש שב"כ רונן בר במהלך 2023. ב-7.10 התפוצצה המדיניות המסוכנת שהוביל נתניהו במחיר דמים נורא: 1,697 ישראלים נהרגו 727 חיילים נפלו, 251 חטופים ועשרות אלפי פצועים ושחיקה עצומה בהרתעה הישראלית. השבעה באוקטובר – הנתונים שמספרים הכל לשכת העיתונות הממשלתית

מהי תפיסת ביטחון לאומי?

הביטחון הלאומי עוסק בעיקרו בהבטחת קיומה של המדינה, בשלמותה הטריטוריאלית, בריבונותה, בהגנה על האינטרסים הלאומיים שלה ובהגנה על תושביה. את תפיסת הביטחון יש לעדכן מפעם לפעם על-מנת להתאימה למציאות המשתנה.

למה צריך תפיסת ביטחון סדורה ורשמית?

  • תפיסת הביטחון צריך שתיתן מענה לאורך זמן מול האיומים המשתנים והקבועים.
  • תפיסת הביטחון צריך שתגדיר מה יהיה ניצחון מול אויבינו המדינתיים ומול ארגוני טרור. נתניהו סירב לקיים דיונים כאלה.
  • תפיסת הביטחון צריך שתבטיח תשתית לעיצוב מערכת הביטחון ותקציבה וממנה ינבעו תכניות בניין הכוח ותפיסת ההפעלה שלו.
  • תפיסת הביטחון צריך שתהא בראייה מדינית רחבה ותתאם בין כלל הגופים האחראים לביטחון הלאומי. נתניהו התעלם.
  • תפיסת הביטחון מצריכה תכנון ארוך טווח ויכולת לבחון בצורה ביקורתית מפעם לפעם את הנחות היסוד המובילות את מקבלי ההחלטות ועוד. נתניהו התנגד לדיונים אסטרטגיים למרות עשרות המלצות שקיבל.
  • תפיסת ביטחון כתובה ומאושרת מאפשרת לדרג המדיני ולגופים מפקחים נוספים כגון הכנסת לבחון את ההכנות, ההתקדמות ואת המוכנות של גופי הביטחון אל מול המטרות שהוגדרו.

הנרי קיסינג'ר - לשעבר היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, הגדיר היטב מה קורה כאשר למדינה אין תפיסת ביטחון סדורה: "בהעדר תורת ביטחון, כאשר חברה פועלת באופן פרגמאטי, על ידי פתירת בעיות העולות מעצמן, נעשה כל מאורע לסוגיה בפני עצמה. אנרגיה רבה מבוזבזת כדי להחליט היכן אנו נמצאים, יותר מאשר לאן אנחנו הולכים. כל מאורע מסווג בפני עצמו והמומחים דנים בו תחת מועקות הקשיים המיוחדים לו, בלי לשים לב לזיקתו למאורעות." (מכון נאמן)

איראן מתגרענת

וזה בדיוק מה שקרה למדינת ישראל אל מול האיום הגרעיני איראני. ב-2015 נחתם הסכם הגרעין בין ארה"ב והחברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם, בהובלת הנשיא האמריקאי דאז ברק אובמה עם הנהגת איראן. הוא הקפיא את פרויקט הגרעין ברמת העשרה נמוכה של 3.67% בלבד, וקבע שבתום עשר שנים יפתח דיון מחודש בנושא.

ארה"ב הסירה את הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, וזו מצידה עמדה בהסכם. פקחים בינלאומיים השגיחו על מתקני הגרעין באיראן ודיווחו על עמידת איראן בהסכם. נתניהו המשיך להתנגד ועשה כל מאמץ לטרפד את ההסכם, למרות שהאיראנים עמדו בהתחייבויותיהם, עד שהצליח. הנשיא האמריקאי הבא, דונלד טראמפ, ביטל את ההסכם ואיראן החלה להעשיר אורניום לרמה מדאיגה של 60%, ופיתחה את פרויקט הנשק הגרעיני עד לסף של פריצה לפצצה. מה שניתן היה למנוע על פי ההסכם של אובמה, נדרש כעת למלחמה רחבת היקף של צבא ארה"ב וחיל האוויר הישראלי כולו, נגד הפרויקט שנתניהו דאג במעשה ומחדל להתהוותו והתעצמותו.

נתניהו המשיך להציג עצמו במשך השנים כמר ביטחון וכמי שמשימת חייו היא למנוע איראן גרעינית, אבל בפועל - כמו במקרה של חמאס - תוצאת פעילותו היתה הפוכה והוא קרב את טהרן לפצצה. ויותר מכך: הוא מידר כמעט את כל מי שיכול היה לתרום לדיון ובפועל פעל כמעט לבדו, בלא שמדינת ישראל גיבשה מדיניות סדורה בנושא.

מבקר המדינה הוסיף בדו"ח שכתב: תהליך סדור לגיבוש תפיסת ביטחון יחייב את הדרג המדיני לדון בסוגיות ביטחון לאומי מרכזיות, לקבל החלטות בנוגע לסדרי עדיפויות, לרבות מתוך שיקולי מדיניות, ולהקצות את המשאבים הנדרשים בראייה כוללת וצופת פני עתיד, תוך הבנת האתגרים והסיכונים אשר לא יקבלו מענה. תהליך סדור ועיתי כזה יוכל לסייע לדרג המדיני להתמודד עם הנטייה להסתמך בעיקר על ניסיון העבר; הוא יסייע לאזן בין מתן מענה ללחצים קצרי טווח ובין הסתכלות ארוכת טווח; הוא יסייע לתאם ציפיות בין הדרג המדיני למערכת הביטחון שתידרש לבנות את תוכניות העבודה שלה ולקבל החלטות בהלימה לתפיסת הביטחון לרבות בנוגע לסדרי כוחות (סד"כ) של כוח אדם, של פלטפורמות מרכזיות ושל אמצעי לחימה; הוא יאפשר לתאם בין גופים (צה"ל, משרד הביטחון, גופים ביטחוניים, משרד האוצר ועוד) כמערכת שלמה ואחודה; יקנה ידע בנושאי הביטחון הלאומי וייצר שפה אחידה של מושגים ומונחים מקצועיים בדרג המדיני ובדרג הביטחוני.

באופן שערורייתי נתניהו דאג שכל זה לא יקרה.

תפיסת הביטחון על פי בן גוריון

באוקטובר 1953 הציג ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון לממשלה, כהערכת מצב רב-שנתית שלו, סקירה מקיפה של המציאות הביטחונית והשפעותיה, לרבות בהיבט החברתי והרעיוני. בבסיס הסקירה עמדה התפיסה כי מדינות ערב לא ישלימו עם קיום מדינה יהודית בארץ ישראל, ולכן יש לייצר עוצמה צבאית שתהדוף את כל ניסיונותיהן להשמיד את המדינה ותגרום להן להשלים עם קיומה.

ההנחות בבסיס התפיסה היו כי מדינת ישראל ניצבת בפני איום על קיומה; כי קיימת א-סימטרייה מובהקת לרעה בינה ובין מדינות ערב (בשטח, באוכלוסייה, בעורף כלכלי, בגיבוי מדיני וצבאי וביכולת הכרעת הסכסוך); וכי אין לה בעלי ברית חיצוניים אמינים שבהם תוכל לבטוח. הנחות אלו הביאו את בן-גוריון לבסס את ביטחון המדינה בעיקר על צה"ל, במבנה של כוח מחץ סדיר מצומצם יחסית, הנשען על צבא מילואים, שביסודו מרכיבי איכות שהם פיצוי לנחיתות הכמותית.

ברבות השנים הפכה תפיסת הביטחון של בן-גוריון לתורה שבעל פה המוכרת כדוקטרינת "משולש הביטחון" - הרתעה למניעת מלחמה; התרעה מודיעינית מספקת לפני מלחמה; והכרעה מהירה במתקפה מוחצת לשם סיום מהיר של המלחמה.

תפיסת הביטחון הגלויה שהייתה למדינת ישראל בעשרות שנות קיומה הראשונות עמדה במבחן. בבסיסה, אם מסכמים בקצרה על ההרצאה של בן גוריון ב-1953 ובעיקר על המשך פיתוחה בצה"ל ובדרג במדיני:

א. ישראל איננה יכולה להביא להכרעה של הסכסוך עם העולם הערבי והמוסלמי באמצעים צבאיים.

ב. אנחנו מדינה קטנה, מוקפת. אוכלוסייתה מעטה, ונצטרך ביום פקודה להוציא מעצמנו עוצמות וסדרי גודל שאנחנו לא יכולים להחזיק כשגרה.

מההגדרה הראשונה נגזרת מטרת המלחמה של ישראל, שהיא תמיד הרחקת המלחמה הבאה. ההיגיון אומר את זה במפורש. בפועל, זה לא עמד אף פעם במבחן. ההפוגה הכי גדולה שהייתה לנו בין מלחמות הייתה אחרי הניצחון הצבאי הכי גדול שלנו. חודשים אחרי מלחמת ששת הימים היינו כבר במלחמת ההתשה. נגזר מזה שתפקידו של צה"ל זה להביא להכרעה מהירה, ותפיסת ההפעלה שלו היא העברת המלחמה אל שטח האויב. כי לא רק שאנחנו קטנים ואין לנו עומק, אלא גם אין משאבים בלתי מוגבלים.

מאז חלפו עשרות שנים, העולם סביבנו השתנה, הכוח הצבאי של ארגוני הטרור גדל, אמצעי הלחימה השתכללו, התפיסות הצבאיות והגלובלית עברו שינוי – אבל תפיסת סוגיית הביטחון הלאומי לא עודכנה באופן רשמי ובטח לא בראייה כוללת, והתוצאות בהתאם.

עשרות ועדות המליצו

עשרות פעמים הובאה הדרישה לפתחו של ראש-הממשלה נתניהו והוא ניפנף את כולן. ועדות חקירה המליצו על גיבוש תפיסת ביטחון רשמית וסדורה, שרי ביטחון הקימו צוותים, חוקק חוק המל"ל שבין תפקידיו היה גיבוש תפיסת ביטחון – יוק. ייתכן שנתניהו לא רצה להוציא את השליטה על התפיסה הביטחונית מידיו וייתכן שלא התפנה לדון בוועדות שהוא עצמו הקים. כך או כך – ישראל נותרה ללא תפיסת ביטחון.

הנה כמה דוגמאות:

  1. בדו"ח ועדת לוקר (הוועדה לבחינת תקציב הביטחון) מיוני 2015 צוין כי מדינת ישראל פועלת ללא תפיסת ביטחון, ו"יש צורך שהתשתית לעיצוב מערכת הביטחון ותקציבה, תשען על תפיסת הביטחון הרלוונטית למדינת ישראל, שממנה נובעות תכניות בניין הכוח ותפיסת ההפעלה שלו". הוועדה המליצה לממשלת ישראל לפעול לגיבוש "מצע אסטרטגי חיוני זה", נוכח המציאות הביטחונית הדינמית שאיתה מתמודדת מדינת ישראל.
  2. בדוח ועדת נגל (הוועדה לבחינת תקציב מערכת הביטחון ובניין הכוח) מדצמבר 2024 צוין כי ראש הממשלה וצוותו חייבים לגבש תפיסת ביטחון לאומי עם כניסתם לתפקיד, וכי על הקבינט המדיני-ביטחוני לפרסם נוסח שיהיה מצפן אסטרטגי עבור מערכת הביטחון וראשית הצירים למעשה התכנון. עוד צוין כי יש לעדכן את תפיסת הביטחון הלאומי בכל פעם שמתחלפת ממשלה או כשחל שינוי מהותי במצב. יצוין כי בינואר 2025 הועבר דוח ועדת נגל לראש הממשלה שציין כי "נלמד את הדוח ונביא אותו להחלטות".
  3. בדוח ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בנושא התוכנית הרב-שנתית של צה"ל (להלן - תר"ש) גדעון מספטמבר 2017 צוין כי תר"ש גדעון מעוצבת כמעט כולה בעבודת מטה של הצבא עצמו, ללא תפיסת ביטחון מאושרת וידועה למדינת ישראל, וכי הוועדה סבורה שיש לתקן כשל זה.
  4. הרמטכ"ל רא"ל (במיל') גדי איזנקוט פירסם בשנת 2015 מסמך סודי וגרסה פומבית בנושא אסטרטגיית צה"ל, זאת מאחר שלא היה מבחינתו מצפן אסטרטגי להכוונת תהליכים מרכזיים בצה"ל, לרבות בניין הכוח והפעלת כוח.
  5. גם המוסד, השב"כ והמל"ל המליצו על גיבוש תפיסה אחודה. כל הניסיונות נדחו על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לבנון והיעדר תפיסת ביטחון?

צה"ל לא עוצר גם כשאין מסמך לאומי מכונן ומכווין. למשל בעשר השנים שאחרי מלחמת יום כיפור צה"ל גדל פי 4, וההוצאה לביטחון הגיעה לשליש מהתמ״ת.

אלא שהצבא שנכנס ללבנון ב-1982 לא היה יותר טוב. הוא יותר גדול, אבל לא יותר טוב, כי הפועלים בנו אותו ולא המדינאים. והם בנו אותו לפי מה שהיה יותר זול. עד היום אנחנו תקועים עם הנגמ״שים שאין מה לעשות איתם בשדה הקרב. עד היום מדינת ישראל לא השכילה להבין את השינוי הדרמטי שבין מלחמה בין צבאות, לבין לחימה בצבא טרור המסתתר בתוככי אוכלוסייה אזרחית.

הרמטכ״ל קובע את ההנחיות לעיצוב של הצבא. נכון שהוא מאשר אותן אצל שר הביטחון, אבל זה לא ששר הביטחון נכנס לחדר כמייצג המערכת האזרחית אל מול המערכת הצבאית. הוא נכנס לחדר כמייצג המערכת הצבאית למול המערכת האזרחית. בדרך כלל הוא איש מנוסה. אביגדור ליברמן כשר הביטחון חשב למשל שצריך חיל טילים לצה״ל, יכולת אש לא ממטוסים. כך הוא חשב. הצבא התנגד, ראש הממשלה התחמק.

ויותר מזה: הצבא חושב במונחים של הפעלת כוח. מדיניות ביטחון מבוססת גם על הרתעה והסדרים. דרך ישירה ולא ארוכה במיוחד מובילה מהסירוב העיקש של ממשלת בנימין נתניהו ליישם את חלקה בהסכם הפסקת האש - שנחתם עם לבנון בתיווך אמריקאי וצרפתי בנובמבר 2024 - ובין המפלה המדינית חסרת התקדים שישראל ספגה בקיץ 2026 במסגרת ההסכם בין ארה"ב לאיראן.

במשך יותר משנה התעקשה ישראל להיאחז בחמישה מוצבים בלבנון, כביכול בשל חשיבותם האסטרטגית. זאת, אף שהיו שפקפקו בכך שחשיבות זו עולה על המשמעות הפוליטית והתודעתית של ההצדקה שישראל מספקת לחיזבאללה - להמשיך ולהיאבק בכיבוש; מאבק שמצדו מסייע לו לשמור על מעמדו כארגון צבאי לגיטימי בלבנון.

כל זאת אחרי שנתניהו סירב במשך חודשים לנהל עם ממשלת לבנון משא ומתן אמיתי, כזה שמתבסס על מחוות הדדיות ועל ויתורים משני הצדדים. כך, נאמן למורשתו הכושלת, נתניהו שוב חיזק את הקיצוניים והחליש את המתונים.

ישראל מתקיימת בתוך זירה עוינת ומאיימת. אבל היא אינה יכולה להבטיח את ביטחון אזרחיה על ידי שליטה וכיבוש של שטחים שאינם שלה. אשליית תפישת רצועות הביטחון כבר הוכיחה שעלותה גבוהה פי כמה מיעילותה. היא בוודאי אינה תחליף להכרח לכונן מערכות יחסים המבוססות על הסכמים עם מדינות האזור.

המל״ל הפך לשליח

ועדה בראשות הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק החליטה לשנות את שם המל״ל ממועצה למטה, וקבעה שיהיה מטה לביטחון לאומי, עם 11 תפקידים שאמורים לטייב את תהליך קבלת ההחלטות בעניינים מדיניים-ביטחוניים. אלא שנקבע לראש המל״ל עוד תפקיד. הוא לכאורה היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה. זה הופך אותו לשליח של ראש-הממשלה.

אצל בנימין נתניהו, מה שהחל בהדרגה הפך לשיטה. הוא מינה את יוסי כהן לראש המל״ל כאודישן לראש המוסד, ומינה את בן שבת חסר הניסיון שהיה תא״ל בשב״כ. ואת צחי הנגבי, ובעיקר שורה של ממלאי מקום כמו יעקב נגל. מ"מ תלוי לחלוטין בראש-הממשלה ובטח לא מסוגל לעמוד נגדו. המל"ל הפך לשכיב מרע.

הקבינט הוא גוף נעדר ידע במדינת ישראל

עוד גוף שהיה אמור לפקוח עין ולהציע חלופות להמלצות צה"ל הוא הקבינט. אלא שבישראל הקבינט הוא גוף נעדר ידע בהגדרה. מי מרכיב את הקבינט? ראש ממשלה. ומי מכהן בו? שר ביטחון, שר חוץ, שר בט״פ, שר אוצר. השרים שמחזיקים את התיקים הגדולים בממשלה. הם פוליטיקאים, כלומר, רובם צריכים ללמוד את התיק שלהם וזה גוזל את רוב זמנם במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב זמנם מוקדש לעניינים פוליטיים. את הסוגיות העולות בקבינט הם לומדים בתוך הישיבה ובדרך כלל הם חפים מידע בנושאים עליהם הם מחליטים.

אין הפקת לקחים

הכישלון של מבצע "צוק איתן" ואי-הפקת לקחים ממנו הוא דוגמה מצויינת להיעדר תפיסה ביטחונית כוללת, שהובילה גם למחדל של ה7.10. מה שהחל בחטיפת 3 נערים התגלגל למבצע של 50 יום לא בגלל שמדינת ישראל החליטה שראוי לצאת למבצע צבאי, אלא נגררה אליו. אחרי החטיפה צה"ל פושט על משרדי החמאס בג'נין. אבל החטיפה היתה בחברון? הערכת המודיעין היתה שהפשיטה לא תביא להתלקחות בעזה. הערכת המודיעין התבדתה, החמאס מגביר את ירי הרקטות והפצמ"רים על אזרחי ישראל. כלומר "ההתרעה" כשלה. זה לא הפריע לנתניהו להמשיך להסתמך על הערכות המודיעין. 12 פעמים הסכימה ישראל להפסק אש ב"צוק איתן", 12 פעמים העריך המודיעין שחמאס יסכים – והוא אף פעם לא הסכים, כי חמאס לא קורא את הערכות המודיעין שלנו.

וחמור מזה: בגלל מבנה קבלת ההחלטות שתואר לעיל, מדינת ישראל לא מפתחת ולא בונה תפיסה אמיתית אל מול האתגר שלפניה. לעומת זאת אויבינו, ארגוני הטרור, מפתחים תפיסה שמנטרלת חלקים גדולים של תפיסת הביטחון שלנו שלא אותגרה עשרות שנים. חמאס וחיזבאללה בונים אסטרטגיה שלא מאפשרת לישראל להגיע להכרעה מהירה, מפני שהם מטמיעים עצמם בתוך אוכלוסיה אזרחית ונעזרים בדין הבינלאומי שעובד עבורם.

בניגוד להבטחות של נתניהו, ניצחון מוחלט הוא כמעט בלתי אפשרי במצב שבו חיילי צה"ל צריכים לזחול במנהרה האחרונה כדי להביא את החמאסניק האחרון.

עד לאחרונה ישראל התקשתה להבין שהאיום של אויבינו הוא על העורף ולא על החזית.

למה נתניהו אשם?

מול התעצמות החמאס והג'יהאד האיסלמי - ובהיעדר תפיסת ביטחון לאומית רלוונטית מול האיומים, וגם משיקולים פוליטיים גרידא – אישר נתניהו וברוב המקרים ואף יזם מדיניות של "הכלה". הוא שם מבטחו בגדר הביטחונית והתמכר ליכולות הטכנולוגית המרשימה שפיתחה ישראל אל מול האיום הרקטי. האסון התקרב, ונתניהו סירב להקשיב לאזהרות.

כל 3 מרכיבי תפיסת הביטחון שלא עודכנו – קרסו.

  1. הערכת המודיעין, כלומר ההתרעה – כשלה.
  2. הרתעה נשחקה לחלוטין אחרי שורה של סבבים ובשל המשבר הפנימי של "ההפיכה המשפטית".
  3. יכולת ההכרעה במתקפה מוחצת לשם סיום מהיר של המלחמה – נוטרלה ע"י ארגוני הטרור שהתמקמו בשטח אזרחי.

ישראל בחרה במדיניות "ניהול הסכסוך" שתכליתה שימור המציאות הקיימת. כלומר, ניתן לייצר תקופות שקט, לאור הבנה (שהתבררה כשגויה) שלפיה חמאס לא מעוניין במלחמה רחבה ולא נערך אליה.

התפיסה הזו התבססה בין היתר על הגנה והסדרה. המכשול התת-קרקעי והעילי הגדול בגבול עזה הרדים את צה"ל לאורך שנים וגרם לחמאס להיות יצירתי בתוכנית הפלישה שלו, שלא כללה שימוש במנהרות. הייתה תחושת ביטחון ביכולותיו של המכשול, גם מול צמצום סדר הכוחות בגבול. ב-7 באוקטובר קרסה תפיסת ניהול הסכסוך. המחשבה שניתן להגן מול אויב מבוסס על קו המגע קרסה אף היא. "הקונספציה הייתה מושרשת ועמוקה, לא היה מאמץ שיטתי לערער עליה". שלושה חודשים לפני 7 באוקטובר הורה נתניהו לצה"ל להתמקד בזירות איראן, חיזבאללה ויהודה ושומרון - ולהרגיע את גזרת עזה. (Ynet)

משנת 2016 נבנתה בחמאס בהדרגה "תוכנית לשבירת ההגנה על אוגדת עזה", ומבצע "שומר החומות" ב-2022 דווקא חיזק את תפיסת המסוגלות הצבאית של ארגון הטרור, והפך את רעיון "השחרור" לממשי. הוא הביא להתהוות מתאר אסטרטגי למלחמה יזומה, בתיאום עם חיזבאללה והציר - עד כדי מלחמה להשמדת ישראל. (כלכליסט)

נתניהו גם חטא בביטחון מופרז, בזלזול באויבינו ("מחבלים בכפכפים"), אך עיקר אשמתו היא כי התמקד בפתרונות נקודתיים במקום מדיניות ארוכת טווח; כמו כן הוא ניהל את המשברים בעצמו ובהיעדר שת"פ בין מוסדות המדינה ונטה להעדיף מהלכים פוליטיים קצרי טווח שבפועל פגעו בהתרעה הישראלית ובהכנות הצבאיות והמודיעיניות.

הרוח הישראלית העדיפה שקט וכך גם ראשי צה"ל והשב"כ. נתניהו לא רק שלא התנגד למדיניות ההבלגה, אלא אף עודד אותה. זה עולה באינספור דיונים שהתקיימו במשך שנות ההתעצמות של הטרור ושיפור יכולותיו הרקטיות והטקטיות. נתניהו היה משוכנע שארגוני הטרור מורתעים, וגם אם ינסו לפעול, ישראל תוכל לסכלם בקלות. הוא כאמור גם שם מבטחו בגדר הביטחונית והתמכר ליכולות הטכנולוגית המרשימה שפיתחה ישראל אל מול האיום הרקטי.

לקח לישראל שנתיים ויותר לשחוק את חיזבאללה וחמאס ולגרום נזק משמעותי לאיראן, שהיקפו טרם ברור בעת כתיבת שורות אלה. נתניהו אחראי לקריסת תפיסת הביטחון והפעלת כוח בחסר עד המתקפה הרצחנית של ה-7 באוקטובר והמלחמות שאליהן נגררנו שלא ביוזמת ישראל. יש חשש אמיתי שבעקבות האירועים נתניהו מוביל את ישראל להפעלת כוח יתר ותגובות בלתי מידתיות וזאת שוב, ללא תפיסת ביטחון כוללת. נתניהו מאתגר שתי הנחות היסוד של תפיסת הביטחון, לא דיון רציני וללא הצגת החלופות:

ראשית, שישראל איננה יכולה להביא להכרעה של הסכסוך עם העולם הערבי והמוסלמי באמצעים צבאיים.

ושנית, שטחה הקטן של ישראל ואוכלוסייתה הזעירה יחסית לא מאפשרים להחזיק סדרי כוחות גדולים כשגרה.

מההגדרה הראשונה נגזרו עד 2023 מטרות המלחמה של ישראל: הרחקת המלחמה הבאה. בתקופת נתניהו ההפוגות בין המלחמות מתקצרות. מההגדרה השניה נגזר שתפקידו של צה"ל היה להביא להכרעה מהירה והעברת המלחמה אל שטח האויב. כי לא רק שאנחנו קטנים ואין לנו עומק, אלא גם אין משאבים בלתי מוגבלים. בשנות שלטונו של נתניהו המלחמות התארכו ולא נראה שיש בכוונתו לקצר אותן.

לראש הממשלה היו אפשרויות ליזום יחסים עם סעודיה וציר המדינות הסוניות המתונות כדי לבלום את הציר השיעי, להביא הסכם מדיני לסכסוך הישראלי פלסטיני וגם לבלום את איראן. והוא לא עשה זאת כי מדיניותו דגלה בהמשך הסכסוך עם הפלסטינים. מחירה היה כמובן הימנעות מטיפול גם בחיזבאללה. צריך גם לומר את המובן מאליו בהקשר זה: הסכמי שלום הם התרומה הגדולה ביותר לביטחון ישראל. אילו נתניהו היה מקדיש 5% מזמנו וממשאבי מדינת ישראל לקדם את פתרון הסכסוך עם הפלשתינים – ייתכן וביטחון ישראל היה יוצא נשכר.

ציטוטים – כה אמר נתניהו

  • "בתקופה שלנו לא נחת אף קסאם אחד, ולחזבאללה היו אלפי טילים ולא ירו אף טיל, וכשהם ירו הם קיבלו מכה בראש והפסיקו את הירי לשש שנים. צריך שהם יפחדו מאיתנו." ~ בביקור בשדרות, 2008.
  • "כמו שהסינים הגנו על עצמם וביצרו את עצמם עם החומה הגדולה, כך גם אנחנו נמשיך לבצר את עצמנו בגבול הדרום, ברמת הגולן ובכל החזיתות." ~ לאחר סיור בחומה הסינית, מאי 2013
  • "נפל דבר בישראל. ראש הממשלה בורח מאחריות. אחריות זה לעשות מעשה ולנהוג כמו שנהגו הרמטכ"ל ושר הביטחון."[2]
  • "לוחמי צה"ל נלחמו בגבורה. וממשלה חובבנית היא האחראית לכישלון. מי שאחראי לדרג הצבאי הוא הדרג המדיני, הוא זה שצריך לשאול את השאלות הנכונות. הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות הנכונות, והוא זה שמנחה את הצבא ולא להיפך. הדרג המדיני כשל – המלחמה הזו כישלון מוחלט... זהו הממצא העיקרי של ועדת וינוגרד על שני חלקיו, ואי אפשר לטייח אותו."
  • כראש הממשלה, אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, הפעלת הצבא, הגנת העורף. גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי. כשהכישלון כל כך רחב, הצעד המתבקש הוא החלפת ראש הממשלה שכשל" ~ לאחר דו"ח וינוגרד בעקבות מלחמת לבנון השנייה, 2008 (מקור)
  • "אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של החמאס." ~ 3 בפברואר 2009 (מקור)
  • "אני לא מציע לאף אחד לנסות אותנו. מי שניסה אותנו חטף. מי שינסה אותנו יחטוף." ~ על חמאס