ההפיכה המשפטית

תמונה תעלה בקרוב
הארכיון לא שוכח
↙
ואלה תולדות ותוצאות ההפיכה המשפטית

ב-4 בינואר 2023 הפתיע שר המשפטים, יריב לוין, אפילו את ראש הממשלה נתניהו, כאשר עמד והציג את תוכניתו לרפורמה המשפטית. רכיביה כללו שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שיינתן יותר משקל לפוליטיקאים, חקיקת פסקת התגברות, שתאפשר לכנסת ״להתגבר״ על פסיקות בג״ץ שלא יעמדו בקנה אחד עם רוח השלטון, צמצום או ביטול עילת הסבירות, שמאפשרת לבית המשפט העליון לפסול חוקים, או החלטות ממשלה על בסיס סבירות, הגבלת ביקורת שיפוטית של בתי המשפט על חוקי יסוד ושינוי מעמד היועצים המשפטיים. זו הייתה רפורמה מקיפה, שבאמצעותה תכנן לוין לשנות לחלוטין את המאזן בין החלטות הרשות המבצעת - הממשלה, הקואליציה ונבחרי הציבור - לבין שלטון החוק. ועדת החוקה של הכנסת, בראשות שמחה רוטמן, הפכה למסלול המרכזי לקידום הצעות החוק, שרובן היו הצעות חוק פרטיות, מהלך שנועד לעקוף את כל מנגנוני הבקרה של משרד המשפטים, רגולטורים ושיתוף הציבור. מול תוכנית הממשלה והקואליציה נעמדו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, הייעוץ המשפטי לכנסת, בית המשפט העליון ועותרים ציבוריים, שבחנו, באמצעות עתירות לבג״ץ והליכי חקיקה בכנסת, את גבולות הסמכות של הכנסת והממשלה ואת תקינות ההליכים.

קואליצית נתניהו ניסתה במהלך כהונתה להפוך חלק מהתוכנית הזאת לביצועית, אך נתקלה לא פעם בבג״ץ. הכנסת אישרה, אומנם, בקריאה שנייה ושלישית את תיקון הנבצרות ואת ביטול עילת הסבירות. אבל בג״ץ קבע בפסק דין שחוק הנבצרות ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה. החוק שמבטל את עילת הסבירות בוטל בבג״ץ

העימותים החזיתיים בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין הממשלה והקואליציה, אילצו לעיתים קרובות את הממשלה לקחת ייצוג פרטי, במקרים שבהם עמדת הייעוץ המשפטי הייתה כעמדת העותרים. בשנת 2026 אושרה חקיקה הנוגעת למעמד היועץ המשפטי לממשלה, לחוות דעתו ולייצוג המדינה.

מוקד נוסף בתוכנית לשינוי המאזן בין מקבלי ההחלטות לשלטון החוק היה שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. כחלק מהמאבק שלו נגד מערכת המשפט במתכונתה הנוכחית, נמנע לוין מכינוס הוועדה לבחירת שופטים, שתבחר נשיא קבוע לבית המשפט העליון, עם פרישתה של הנשיאה אסתר חיות. בג״ץ הורה ללוין לכנס את הוועדה. אולם כשהתכנסה הוועדה בינואר 2025 לא הופיע שר המשפטים לישיבה, ויחד איתו נעדרו גם שאר חברי הקואליציה בוועדה, וכך נבחר יצחק עמית לנשיא העליון ללא השתתפותם. לוין הכריז אז, ומאז שאינו מכיר במינוי עמית לנשיא. זה הפך מהר מאוד לטענה שעמית “מינה את עצמו”.

בכנסת ה-25, שהשלימה את כהונתה, עברו 573 חוקים ב-44 חודשי כהונה.

שליש מהחוקים הועברו כהוראות שעה. הוראת שעה הוא הליך שנועד למצבי חירום ומאפשר, בדרך כלל, בקרה מופחתת.

כמחצית מהחקיקה הועברה במסלול הצעת חוק פרטית, ולא ממשלתית, למרות שהיא קודמה על ידי הקואליציה. המסלול הפרטי מאפשר לבטל ולעקוף את המסלול הממשלתי, שמחייב להציג תזכיר חוק להערות הציבור, מחייב את שאר משרדי הממשלה להגיב להצעת החוק, ולעיתים גם גופי בקרה אחרים, כמו רשות האסדרה, רשות התחרות, וכמובן משרד האוצר שבוחן את ההיבטים התקציביים של החוק.

הכנסת ה-25 הקימה שתי ועדות מיוחדות לקידום חוקים במסלול מהיר, ולהקל על הפיקוח והביקורת הפרלמנטרית.

מכלל החוקים, 24 חוקים היו תחת אותה ״רפורמה משפטית״ שעליה הכריז יריב לוין. אלה חוקים שמשנים את כללי המשחק, מחלישים את מעמד מערכת המשפט, הייעוץ המשפטי והתקשורת, או פוגעים בזכויות יסוד.

חלק מכלל החוקים חיזקו את מעמד הדת, והחלישו את האופי הליברלי של המדינה.

החקיקה החברתית - רווחה, בריאות וחינוך - נחתכה וירדה לחצי מ-30% בכנסת ה-20 (שהייתה הכנסת האחרונה שכיהנה יותר מארבע שנים בקואליציה ימנית) ל-16% בכנסת ה-25.

האופוזיציה הצליחה ליזום ולהעביר בסך הכול 11 חוקים.

(עוד ניתוחים ניתן למצוא במחקר של אביעד הומינר-רוזנבלום בברל כצנלסון)

ואלה חוקי ההפיכה:

  • שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שיינתן משקל גדול יותר לחברי הקואליציה (חוק יסוד השפיטה, תיקון 4). החוק הזה ייכנס לתוקף מייד עם השבעת הכנסת ה-26, אחרי הבחירות הקרובות.
  • ביטול עילת הסבירות (חוק יסוד השפיטה) החוק חוקק ביולי 2024, אך בג״ץ, ברוב של 12 מתוך 15 שופטים פסל אותו בינואר 2025 (המכון הישראלי לדמוקרטיה)
  • פוליטיזציה של מינוי נציב תלונות השופטים ושינוי בהרכב הוועדה הבוחרת את הנציב (תיקון 6)
  • הגבלת מימון ועצמאות לישכת עורכי הדין (תיקון 44 תיקון 45)
  • ביטול המעמד המחייב של חוות דעת הייעוץ המשפטי לממשלה (חוק היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת). וכך, עם חוק או בלעדיו, הממשלה הזאת, השרים וחברי הכנסת, חיזקו את שריר ההתעלמות מחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, והפכו אותן לאות מתה.
  • חוק דרעי, נועד לאפשר לדרעי, עבריין מורשע עם קלון, לכהן כשר בממשלה. החוק נפסל ברוב מוחץ של בג״ץ (חוק דרעי). זה קרה כבר בתחילת דרכה של הממשלה, כחלק מההסכם הקואליציוני עם ש״ס, כדי לאפשר לדרעי גם להיות חבר בממשלה, וגם בקבינט המדיני- ביטחוני. כאמור, בג״ץ פסל, אבל זה לא מונע מדרעי, או מראש הממשלה, להכניס את דרעי לפורומים הכי סגורים והכי חסויים במסגרת הקבינט הביטחוני או במסגרות אחרות. גם אם זה רק כמשקיף בלי זכות הצבעה.
  • חוק הנבצרות (נוסח החוק) צימצם עד למינימום את היכולת להוציא את ראש הממשלה לנצברות, ולאפשר זאת רק בתנאים מאוד מיוחדים. בג״ץ פסק שכדי שהחוק לא יהיה אישי, הוא יחול רק מהכנסת הבאה. (פסיקת בג״ץ)
  • הכנסת חוקקה חוק שמרחיב את סמכויות השר לביטחון לאומי (לכבוד בן גביר) ואיפשרה לו להתערב בתעדוף חקירות משטרה כהחלטת מדיניות (נוסח החוק). בג״ץ, ברוב של 5 מול 4 שופטים, פסק נגד התערבות השר במדיניות החקירות, אך איפשר לו לקבוע מדיניות כללית. עם זאת פסק שאין לאפשר לשר להיות מעורב בקביעת מדיניות המשטרה, אך המשטרה חייבת לשמור על עצמאותה, ואין לאפשר לשר להתערב בנושאי הפגנות, מחאות, אירועי שטח, וקביעת מדיניות מבצעית בשטח, גם בקשר לחשודים. (פסיקת בג״ץ במכון הישראלי לדמוקרטיה). בן גביר, כידוע, לא תמיד מיישר קו עם פסיקות בג״ץ.
  • חוק מח״ש, שמוציא את היחידה לחקירות שוטרים מהפרקליטות, ומעביר אותה למשרד המשפטים, בשליטת השר (חוק לתיקון פקודת המשטרה מספר 44). כלומר: בשליטה פוליטית. עבר ואמור להיכנס לתוקף בעוד 8 חודשים, עם אפשרות דחייה לארבעה חודשים נוספים. אבל בג״ץ הוציא בינתיים צו שמקפיא את כניסת החוק לתוקף עד החלטה בעניין. (זמן ישראל)
  • חוק התקשורת: חוק מקיף של משרד התקשורת שנועד להסדיר את שוק שידורי הטלוויזיה בישראל, ובהמשך גם את שידורי הרדיו. זה אמנם חוק ממשלתי, שאמור היה לעבור את כל שלבי החקיקה הממשלתית: פיקוח וניסוח של משרד המשפטים, הערות של הייעוץ המשפטי לממשלה, כתיבת תזכיר, קבלת תגובות לתזכיר מהציבור, וממשרדי הממשלה השונים, חוות דעת של רשות האסדרה ואז להגיע לוועדת שרים לחקיקה ומשם לכנסת. אלא מה, דרכו של שר התקשורת אצה לו, והוא רצה למהר לחוקק את החוק - יותר ממאה עמודי סעיפי חוק - עד סיום כהונת הכנסת ה-25. ולכן הביא את החוק לוועדת השרים בניגוד לדעתה של היועצת המשפטית לממשלה שהודיעה שהחוק לא בשל. בדעה תמכה גם רשות האסדרה. בהמשך, כדי לעמוד בלוח הזמנים, הוקמה בכנסת ועדה מיוחדת, בניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית של הכנסת הליך החקיקה היה פגום, אבל החוק עבר רגע לפני פיזור הכנסת. בינתיים בג״ץ הקפיא את כניסתו לתוקף עד למתן החלטה. לו נכנס לתוקף, היה החוק יוצר כאוס בשוק, מעניק הטבות מפליגות למקורבי שלטון, פוגע באיתנות הכלכלית של הערוצים המסחריים הקיימים, פוגע אנושות בעמצאות העיתונאית (המכון הישראלי לדמוקרטיה) ומעניק שליטה פוליטית לשר התקשורת על הרשות המסדירה את השוק (מאקו). (נוסח החוק)
  • חוק נוסף שמאיים על עצמאותה של העיתונות החופשית איפשר את סגירת משרדי ערוץ אל ג׳זירה בישראל, ולכן הוא מכונה בטעות ״חוק אל ג׳זירה (כאן). אבל החוק הזה מאפשר לשר התקשורת לסגור משרדים של כל גוף שידורים זר בחשד לפגיעה בבטחון המדינה. וכך, בקלות יחסית, יכול שר בישראל לסגור משרדים ולהפסיק שידורים מישראל של כלי תקשורת זרים. החוק החל כהוראת שעה, שהוארכה שוב ושוב, ולאחרונה נחקק כהוראת שעה לשנתיים. (נוסח החוק)
  • במקביל לנסיונות הפגיעה בערוצי הטלוויזיה הארציים (11, 12, 13) העניקה הממשלה הטבות מפליגות לערוץ 14 (זולת), שמרבה להפיץ תיאוריות קונספירציה, שקרים, פייק ניוז ובאופן כללי מסרים של השלטון, כפי שמצא מחקר שפורסם במסגרות מדיה. (מסגרות מדיה גיליון 28)
  • הממשלה חוקקה עוד חוקים, למשל החוק שמאפשר הפרדה מגדרית גם בתארים מתקדמים באקדמיה, החוק האוסר העסקת עובד הוראה במוסד אקדמי, שקיבל את התואר ממוסד אקדמי ברשותת הפלסטינית, החוק המרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים גם לנושאים אזרחים, חוק עונש מוות למחבלים, חוק יסוד לימוד תורה, חוק שירות ביטחון הקפאת אכיפה על עריקים, חוק איסור צריכת פרסומי טרור, וחוק המאפשר למשטרה לחקור עבירות הסתה ללא אישור הפרקליטות, ובכך, בעצם, פתח את הדלת לחקירות בעלות אופי פוליטי.

ובמהלך נסיונות החקיקה, לעיתים המואצים, ובמיוחד מאז נאום הרפורמה המשפטי של יריב לוין בינואר 2023, ועד פיזור הכנסת, התגבשו שלושה מוקדי כוח עיקריים: הממשלה ושר המשפטים כמקדמי שינויי חקיקה ומינויים; הכנסת ובעיקר ועדת החוקה כמסלול החקיקה; ובית המשפט העליון/בג"ץ, היועמ"שית והייעוץ המשפטי לכנסת כגורמי ביקורת ובלימה. מאגר החקיקה של הכנסת על חוק-יסוד: השפיטה - תיקון עילת הסבירות (נצפה: ספטמבר 2026). [מאומת]

לוין ורוטמן היו ציר הביצוע המרכזי: לוין מול מערכת המשפט והוועדה לבחירת שופטים; רוטמן מול הליכי ועדת החוקה. הממשלה והקואליציה סיפקו רוב פוליטי, אך נתניהו פעל תחת מחלוקת ניגוד עניינים מול היועמ"שית. מנגד ניצבו היועמ"שית, הייעוץ המשפטי לכנסת, בית המשפט העליון ועותרים ציבוריים; במישור הציבורי פעלו ארגוני המחאה ולשכת עורכי הדין כבלמי-נגד מוסדיים וחוץ-פרלמנטריים. סקירת המכון הישראלי לדמוקרטיה על ייצוג נפרד, יולי 2026 (נצפה: ספטמבר 2026). [מאומת]