הנזקים של ביבי

60 סיבות להעיף את ביבי
גיליון ציונים
הארכיון לא שוכח
מפקיר את הביטחון
7 באוקטובר התרחש אחרי שנות שלטון ארוכות בהן נתניהו הוביל את מדיניות הביטחון שנכשלה מול חמאס וחיזבאללה. מבקר המדינה אף קבע כי לא מימש את אחריותו לגיבוש תפיסת ביטחון לאומי סדורה.
מבקר המדינה
מחריב את הדמוקרטיה
מאז 2023 הובילה ממשלת נתניהו מהלך רחב להחלשת מערכת המשפט ושומרי הסף, באמצעות יוזמות חקיקה רבות שנועדו להגדיל את כוחה של הממשלה ולהחליש את הביקורת עליה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה
מסובך בפלילים
נתניהו מנהל את המדינה בעודו נאשם בתיקים 1000, 2000 ו-4000, בעבירת שוחד ובשלוש עבירות מרמה והפרת אמונים. הוא כופר באישומים ומשפטו עדיין מתנהל.
Ynet
מפלג את העם
נתניהו הפך שוב ושוב יריבים, מפגינים ומבקרים למטרה. בזמן המחאה נגד ההפיכה כינה מפגינים "אנרכיסטים", אמר להם "ירדתם מהפסים", ואף אמר לשריו: "אני רוצה לתת לכם אגרוף להלום בהם".
Ynet
60 חטאי נתניהו

כתב האישום הציבורי: כל הסיבות שבגללן צריך להעיף את נתניהו.

השקיעה של נתניהו מכוערת. הנפילה שלו ממרומים מהירה. נתניהו מנסה להיאחז בכל תרגיל שקרי ובכל תירוץ נבזי בניסיון להציל את עצמו, בבחינת תמות נפשי עם פלשתים ועם נפילתו הוא גורר אחריו את הכל. את המדינה, את ערכיה, את אזרחיה, את מוסדותיה ואת ביטחונה. את כולם. למצולות.

לא ״ניצחון מוחלט" יותיר אחריו - אלא ״אדמה חרוכה״, שריפת המועדון, שאלף כבאים לא יצליחו לכבות.

רגע לפני ההתרסקות נתניהו מתכער גם ב״עין תחת עין״: בצבא, בשב"כ, בפרקליטות בבתי המשפט וכמובן בדמוקרטיה הישראלית. לא נקמה הוא מבקש, אלא לעוור את כולנו. לא יעזור לו. נתניהו יפול, נתניהו כבר נופל.

כמעט כל מה שעשה בשנים האחרונות וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר הם מעשים שבגינם מסלקים איש ציבור: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, הפקרת חטופים, זלזול, הסתה, בריחה מאחריות, אסון ביטחוני ואסון כלכלי. ישראל הופכת מצורעת בעיני רבים בעולם. נתניהו מהמר על עתידנו.

אמנם ראש ממשלה מחליפים בבחירות, אבל ביבי חצה קווים אדומים. אסורים. מתחת לחליפת ראש הממשלה מסתתר נהנתן קטן וסיכון גדול - שלא מבחין יותר בין טוב לרע ובין מותר לאסור. ואם מבחין, שבעתיים הוא פסול. כשגבו אל הקיר, הוא עלול לנסות לחסל גם את האפשרות להחליפו בבחירות דמוקרטיות. לכן אנחנו כאן. להגן בגופנו על הדמוקרטיה הישראלית.

נתניהו נבחר אמנם כחוק אבל איבד מזמן את אמון הציבור. זה עולה מכל סקר ומכל מגזר. לא מאמינים לו, לא סומכים עליו. בהיעדר אמון, וביתר שאת בעת לחימה - אסור שינווט אותנו מנהיג שלא טובת הכלל והמדינה לנגד עיניו, אלא גורלו האישי.

אנחנו מוקפים אויבים מסוכנים: בעזה, בטהרן ובביירות יושבים שונאי ישראל רבים. אלא שהאדם שמסכן יותר מכל את יכולתנו לקיים כאן חברה יהודית ודמוקרטית מתגורר דווקא בירושלים. את אויבינו נמגר ואת האיש שמסכן אותנו נרחיק מההגה. כי לא הוא הבעלים של הפרויקט הציוני, אלא אנחנו - הציבור. התכונה החשובה והיסודית ביותר של מי שחפץ להנהיגנו היא ניקיון כפיים. זו קודמת לשמירת השבת ולמצוות אחרות. גם המוסר היהודי וגם רוח החוק הישראלי מחייבים שנתניהו יסולק בבושת פנים מתפקידו בטרם ישחית את כל מערכות השלטון בישראל. בטרם נהפוך לסדום ועמורה.

ואלה החטאים של נתניהו כלפי אזרחי המדינה בקדנציה השישית שלו כראש ממשלה משנת 2022. (לנתניהו גם קופת שרצים מלאה משנים קודמות שלא הכללנו בכתבה זו):

הפקרות ביטחונית:

  1. ההכלה: מדיניות "שקט תמורת שקט" מול חמאס ברצועת עזה ועצימת עין מול התעצמות חיזבאללה בלבנון. משיקולים פוליטיים גרידא, אישר נתניהו וברוב המקרים אף יזם מדיניות של "הכלה". הוא טעה לחשוב שהגדר הביטחונית תעצור מתקפה של החמאס וסמך על מערכות ההגנה שפיתחה ישראל אל מול האיום הרקטי. האסון התקרב, ונתניהו סירב להקשיב לאזהרות.
  2. המימון: הזרמת כספים רבת שנים לעזה, במזוודות דולרים. באמצעות מיליארדים שאישר נתניהו בנה החמאס צבא של טרור ומנהרות.
  3. הזילזול: נתניהו היה מודע לסכנות, קיבל מידע מודיעיני ואף תיאר במו-פיו את התרחיש שבו חמאס תוקף ישובים בעוטף. למרות סימנים מעידים ואזהרות מודיעיניות שקדמו למתקפה, בחר נתניהו לאפשר לחמאס להתעצם.
  4. 7 באוקטובר: נתניהו סרב לפגוש את בכירי הצבא שביקשו להזהירו כי צפויה מתקפה על מדינת ישראל לאור התעקשותו להמשיך בהפיכה המשפטית, שקורעת את העם. נתניהו גם התעלם משורה ארוכה של אזהרות מאמ"ן ושב"כ, כולל התרעה למלחמה שהגיש לו ראש השב"כ רונן בר במהלך 2023.
  5. בריחה מאחריות: נתניהו מתחמק מלהכיר באחריותו הישירה למחדל הביטחוני הגדול בתולדות המדינה.
  6. הפקרת חטופים: זמן ממושך נתניהו סירב ללכת לעסקה. הוא המציא תירוצים "אסטרטגיים" כמו חיוניותו של ציר פילדלפי לקיומנו, טרפד את המנדט של צוות המו"מ ותקע עיזים שוב ושוב. עפ"י גורמים האמונים על נושא השבויים, ניתן היה להשיב את החטופים הרבה יותר מוקדם ואולי אף להציל חלק מהם, שמתו בשבי החמאס.
  7. ה"ניצחון המוחלט": בהיעדר אסטרטגיית יציאה ("היום שאחרי") זרע נתניהו תקוות שווא והצהרות שהיו מנותקות מהמציאות בשטח.
  8. בריחה מחקירה: ללא ועדת חקירה ממלכתית רצינית מדינת ישראל לא תוכל להפיק לקחים ולהבין את נסיבות שהובילו לאסון ה-7 באוקטובר. נתניהו מרח את החקירה בדיוני סרק.
  9. מלחמת 3 השנים: ניהול מתמשך של מלחמה ללא מטרה אסטרטגית-מדינית הוא פשע ציבורי ומוסרי חמור, שבמקרה של נתניהו התבצע ממניעים פוליטיים הישרדותיים - לשם שמירת הקואליציה שלו. לולא הנשיא טראמפ הכריח את נתניהו להפסקות אש בעזה, בלבנון ובאיראן, ייתכן והלחימה לא הייתה מסתיימת.
  10. הגרעין האיראני: נתניהו הציג עצמו במשך השנים כמר ביטחון וכמי שמשימת חייו היא למנוע איראן גרעינית, אבל בפועל תוצאת פעילותו היתה הפוכה והוא קרב את טהרן לפצצה. משטר האייטולות שמר על האיום הגרעיני, אבל משך עשרות שנים לא התקדם לפצצה. מהלכיו של נתניהו וביטול ההסכם עם איראן בלחץ נתניהו - קרב אותה ליכולת גרעינית.
  11. מחדל המיגון: נתניהו יצא לתקוף באיראן תוך שהוא יודע ששליש מתושבי ישראל בעורף חסרי הגנה מפני טילים.
  12. פרשת הצוללות: תהליכי קבלת החלטות לקויים וניגודי עניינים לכאורה ברכש הביטחוני והסתרה מהדרג הצבאי אישור שנתן למצרים לרכוש צוללות. ביוני 2024 שלחה ועדת גרוניס לחקר פרשיות כלי השיט מכתבי אזהרה לנתניהו וכתבה: "מהתמונה המצטיירת בפני הוועדה בשלב זה עולה, כי בנושאים הנחקרים חל שיבוש עמוק בתהליכי עבודה ובמנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. זאת, תוך יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". בספטמבר 2025 פרסמה הוועדה כי נתניהו ויוסי כהן הסתירו ממערכת הביטחון מגעים עם גרמניה בעניין רכש צוללות ואישור מכירת צוללות למצרים. הם אילצו את ישראל לרכוש שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותוך הטעיית הקבינט לגבי העלות האמיתית.
  13. קטארגייט: גורמים בכירים בלשכת נתניהו ובמערכת הביטחון חברו על-פי החשד לממשלת קטאר ותמורת בצע כסף הפעילו מבצע השפעה גם בעת מלחמת "חרבות ברזל". מטרת הקמפיין היתה "להלבין" את תדמית קטאר, מדינה תומכת טרור, המעניקה מטריה מדינית וכלכלית לארגון חמאס ולערער את יחסי ישראל-מצרים באמצעות דיווחים מסולפים ושקריים. גם אחרי פירסום הפרשה נתניהו לא הרחיק את החשודים ממעגל ההשפעה הקרוב.

לא היה בתולדות ישראל, ובתקווה גם לא יהיה, פוליטיקאי שהצטיין כל כך בשימור שלטונו כמו בנימין נתניהו - אדם שתאוותו לשררה הייתה לחור שחור שבולע את כל מה שסביבו, עד שכמעט בלע מדינה שלמה. אם המלחמה הנוכחית תהיה הפרק האחרון בקריירה הפוליטית שלו, וישראלים רבים חשים בימים אלה חובה מוסרית לדאוג שכך יהיה, אפשר יהיה לשרטט את קורותיה של קריירה זו סביב עיקרון זה יותר מכל דבר אחר. שכן שימור השלטון של נתניהו הצליח באמצעות מנגנון אחד ופשוט למדי.

המנגנון שאיפשר לנתניהו לשמר את שלטונו בצורה יעילה כל כך - חרף כישלונות ושערוריות רבים ומעט הישגים משמעותיים לאורך השנים, פרט לעצם יכולתו המופלאה להיבחר - הוא פסיכולוגי בעיקרו. הוא התבסס על זריעת פחד ובמקביל ביצור תדמיתו כדמות חזקה וסמכותית, כזה שיכול בכוחות העל האישיים שלו להגן על המדינה מפני האיומים האורבים לה ומפני אויביה. המסר האחד שנתניהו מעביר בעקביות לתומכיו כבר שנים הוא, בתמצית: איתי אתם בטוחים, בלעדיי אתם אבודים. עם ישראל נמצא כפסע משואה שנייה, סכנות קיומיות תמיד אורבות לפתחו, ורק נתניהו עומד בפרץ. לשם כך הוא שימר במשך השנים אויבים המהלכים אימים על הציבור, כמו איראן וחמאס, אלא שבפועל הוא נכשל בענק במישור הביטחוני.

נתניהו ניסה כל חייו למנוע הסכם שלום עם הפלסטינים משום שבהיעדר סכסוך או איום ביטחוני קבוע, הצורך בו כמנהיג חזק יפחת. גישת חיזוק חמאס והחלשת הרשות, שנתניהו קידם בעקביות בעשור האחרון, היא הביטוי המובהק לכך.

אבל החטאים והכישלונות של נתניהו זלגו הרבה מעבר לכך:

בידוד מדיני

  1. התעלמות מהצונאמי: אחד ממרכיבי העוצמה של ישראל הוא התמיכה הבינלאומית, שנתונה כיום בסכנה. ישראל נמצאת בעיצומה של מערכה המתנהלת נגדה בזירה הבינלאומית. נתניהו לא השכיל לראות את הצונאמי המדיני ועשה מעט כדי לבולמו. התנהלות ממשלתו, שבה הוא עצמו הכליל גורמים קיצוניים והעובדה שאימץ מדיניות מוצהרת המבטלת כל כוונה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני - אפשרה למערכה נגד ישראל להתחזק, להעמיק ולהתפשט. הדימוי השלילי של ישראל והצגתה כפוגעת באופן שיטתי ומכוון בפלסטינים, ערערו את תפיסתה כמדינה דמוקרטית וליברלית והפך את המשך התמיכה בה בעולם לקשה ומורכב יותר. כתוצאה ממערכה זו ניכרת תופעת דמוניזציה של ישראל והתדרדרות במעמדה הבינלאומי.
  2. פגיעה בכיס: הפגיעה אינה רק ביחסים הבינלאומיים, אלא במישורים נוספים, בעיקר כלכליים. התיירות לישראל צנחה. ההשקעות בירידה ויש מדינות שאף מחרימות מוצרים מישראל, בעיקר כאלה המיוצרים בהתנחלויות.
  3. עליה באנטישמיות: ערעור מעמדה הבינלאומי של ישראל גרם גם לעלייה משמעותית באנטישמיות ברחבי העולם ונסיקה תלולה בתקריות שבהן מתנכלים או פוגעים בישראלים המטיילים וביהודים ברחבי העולם.
  4. הפסקת שת"פים: בעולם גלובלי, שיתופי-פעולה בין מדינות הם מפתח לקדמה. האקדמיה הישראלית, שמובילה מחקר ופיתוח, סובלת מאז מלחמת "חרבות ברזל" מחרם מעשי, גם אם לא פורמלי.
  5. היום שאחרי: מאז הותקפה ישראל ב7.10.23 לא מצליח הדרג המדיני לתרגם את ההישגים הצבאיים ליתרון אסטרטגי ולפיכך גם לא מצליח להכניע את חמאס, לחסל את חיזבאללה ולא לסכל את האיום האיראני.
  6. המשבר עם ממשל ביידן: כדי לתרץ את הישגי המלחמה הדלים האשים נתניהו את נשיא ארצות-הברית בעצירה של משלוחי נשק. במציאות ביידן שלח מאות מטוסים ואוניות כדי למלא את מחסני התחמושת והנשק של ישראל שהתרוקנו.
  7. ההחמצה האזורית: נתניהו "הימר" על הפעלת כוח צבאי מול איראן ושלוחותיה במקום למנף את ההישגים להסכמים מדיניים. בפועל איראן טרם נכנעה והסכמים איזורים נחתמים מעל ראשה של ישראל (למשל הסכם ההגנה בין טורקיה, פקיסטן וסעודיה)
  8. כישלון בהסברה: יש מעשים שקשה להסביר, אבל גם שקרים של ממש נתניהו וממשלתו לא הצליחו להפריך.הכישלון מול קמפיין ״ההרעבה המכוונת״ של חמאס והצהרות מפי בכירים בישראל במארס 2025 בדבר עצירת הסיוע ההומניטרי לרצועה, שנלוותה אליהן אף נימת גאווה, פעלו במידה ניכרת לרעת ישראל. קמפיין "ההרעבה המכוונת" (השקרי, שהוביל חמאס) רדף אותה עד הכרזת הפסקת האש, באוקטובר 2025.

מדיניות החיסולים

  1. מוקיונים וחנפנים: המסר הפוליטי של נתניהו חושל לאורך השנים בזכות שליטתו בתקשורת ההמונים, ובאמצעות החיסול השיטתי של כל מי ומה שיכולים לאיים על תדמיתו הסמכותית. באופן שיטתי הוא חיסל מבחינה פוליטית את יריביו מבית ומחוץ: הוא קיפד את ראשם של יריבים פוטנציאליים בליכוד והביא לבידודם או להגלייתם מהמפלגה (ליברמן, סער, כחלון, מרידור ועוד), והקפיד להקיף את עצמו ואת צמרת מפלגתו בחדלי אישים, אומרי הן חנפנים, מוקיונים נלעגים שלא מאיימים על בכורתו.
  2. קבינט עלוב: כתוצאה מהחיסולים הפוליטיים, הקבינט העלוב ביותר בתולדות המדינה הוא שניהל אותנו בזמן האסון הגדול בתולדות המדינה.
  3. שרים נלעגים: נתניהו מינה לממשלתו שרים לפי מפתח חדשני - מי הכי לא מתאים לתפקיד ומי יגרום הכי הרבה נזק למשרד. דוגמאות: קיש - למשרד החינוך, בן גביר - ביטחון פנים,, ישראל כץ - לביטחון, מאי גולן - שיוויון חברתי, גילה גמליאל שרת המודיעין.
  4. רצח אופי: בדומה, גם את יריביו הפוליטיים במרכז ובשמאל נתניהו חיסל בשיטתיות באמצעות רצח אופי והצגתם כרכרוכיים, חלשים ומעורערים.
  5. חיסול מוסדות: נתניהו לא הסתפק בחיסול יריבים; הוא חיסל מוסדות, תשתיות, מערכות ומנגנונים, וכרסם עמוקות באמון הציבורי בכל אלה. מערכת הביטחון, מערכת המשפט, התקשורת העצמאית, החברה האזרחית, מערכת הרווחה והשירותים החברתיים, המגזר הציבורי ושירות הציבור, המשטרה, ביקורת המדינה, מערכת הבריאות וגם הכנסת כמוסד עצמאי - קשה לחשוב על מוסד ציבורי אחד שנתניהו לא החליש בצורה שיטתית בשלושת העשורים האחרונים, וביתר שאת ב-3 השנים האחרונות.

נתניהו פעל בנחישות לשחיקת המוסדות והמנגנונים ולהחלשת האמון הציבורי בהם, מפני שעבורו, מוסדות מתפקדים הזוכים לאמון גבוה מהציבור מהווים איום אישי עליו ומקהים את קסמו האלקטורלי. מנהיגים כוחניים צומחים באווירה של כאוס ושל התפוררות המוסדות, על גבי ההבטחה כי הם לבדם יושיעו את העם "יחזירו את המשילות" או "יעשו סדר". נתניהו בונה על כך שבכאוס שהוא בעצמו ליבה יהיה ביקוש לדמות סמכותית וחזקה, ואיש לא יהיה סמכותי יותר ממנו. עד היום זה עבד לו כמעט בכל פעם.

עם פתיחת החקירה נגדו בתיקים 1000, 2000 ו-4000 נתניהו הסלים את המתקפה על הממלכתיות ועבר לפגיעה שיטתית בכל המוסדות הדמוקרטיים של מדינת ישראל, בין היתר מתוך כוונה לבטל את משפטו.

המתקפה על הדמוקרטיה

  1. הרפורמה המשפטית: שורה של חוקים ורעיונות שנועדו לפגוע בעצמאות מערכת המשפט הייתה בעצם הפיכה משטרית שמטרתה לאיין את הדמוקרטיה הישראלית, עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה חלולה. למרות מחאה ציבורית רחבת היקף - נתניהו, הממשלה ונציגיה בכנסת המשיכו לקדם את חוקי הרפורמה, תוך התעלמות וגינוי ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה, מה שהוביל לפילוג קשה בעם.
  2. החלשת השופטים: ביום פתיחת משפטו התייצב נתניהו עם פודיום במסדרונות בית המשפט המחוזי בירושלים שמאחוריו חבורת פוליטיקאים חנפנים. הנאום שנשא היה שזור באיומים נגד המשטרה, הפרקליטות ובג"ץ - אבל בעיקר נועד להלך אימים על השופטים. הרמז היה ברור: אל תתעסקו איתי, כי אני יכול לרסק אתכם. בהקשר זה יצוין, כי השופטים במשפטו הפלילי של נתניהו נותנים לו למשוך זמן באופן בלתי סביר ומקלים עליו, באופן הנוגד את העקרון של שוויון בפני החוק.
  3. פיטורי גלנט הראשונים: ב-25 במרץ 2023 קרא שר הביטחון יואב גלנט לעצור את חקיקת הרפורמה והזהיר מסכנה לביטחון המדינה. בתגובה לדברי גלנט הודיע נתניהו על פיטוריו, עובדה שהביאה להעצמת המחאה ולהפגנות המונים ספונטניות ברחבי הארץ שכונו "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת, נסוג נתניהו והודיע על השהיית הרפורמה וכניסה לשיחות משא ומתן בבית הנשיא עם האופוזיציה. פיטורי גלנט בוטלו.
  4. חקיקה בלתי סבירה: אלא שההבטחות של נתניהו לא שוות כלום. הוא המשיך ואישר חקיקה שבעיקרה נועדה להפוך את ישראל לרודנות ולריכוז סמכויות בידי אדם אחד - הוא עצמו - והחונטה סביבו. כך למשל הכנסת מאשרת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחקיקה המבטל את עילת הסבירות. המשמעות - בית המשפט לא יוכל להתערב בהחלטות שרירותיות של הממשלה, ראש הממשלה והשרים, ולקבוע שאינן סבירות. אם בג"ץ לא היה פוסל את החוק הזה, נתניהו היה יכול לעשות במדינה כמעט ככל העולה על רוחו, ללא ביקורת.
  5. הסתה נגד העיתונות: נדבך חשוב בשיטת השלטון של נתניהו היא ביזוי והחלשת התקשורת החופשית. הרטוריקה הזו אפיינה אותו מתחילת דרכו הפוליטית, ובעשור האחרון הפכה לקמפיין מאורגן רחב היקף. מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל הגביר נתניהו את זריעת הארס כלפי עיתונאים וכלי תקשורת. המטרה: הדיפת כל ביקורת וסימונם של המבקרים כאויבי העם.
  6. השתלטות על התקשורת: לנתניהו תכנית-על לחיסול התקשורת החופשית בישראל. בפועל כבר החליט על סגירת גל"צ (שבג"צ ביטל), ניסה להשתלט על הרשות השנייה, קידם את חיסול השידור הציבורי והפרטת התאגיד, התקיף באופן שקרי ונבזי את הערוצים 12 ו-13, ניסה לפגוע כלכלית בעתון "הארץ" והעביר הטבות רגולטוריות במיליונים לטובת ערוצי התעמולה התומכים בו.
  7. פוליטיזציה של המשטרה: נתניהו זועם על חוקריו ועל העמדתו לדין ומינה עבריין לשר האחראי על המשטרה וחמור מכך, איפשר לבן-גביר להפוך אותה למשטרה פוליטית. במדינות דמוקרטיות, המשטרה נהנית מעצמאות בשיקול הדעת שלה בהפעלת סמכויותיה. כשמשטרת ישראל - מהעומד בראשה ומטה - משעבדים את שיקול דעתם לטובת גורם פוליטי, היא הופכת למיליציה בשירות השלטון, ולא גוף ציבורי השומר על החוק ומגן על האזרחים. זאת סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה ולקיום בחירות חופשיות בישראל.
  8. בג״צ תחת מתקפה: נתניהו אישית מעוניין לאיים על מעמדו של בג"צ, מפני שענייניו עשויים להגיע להכרעת שופטי העליון (תיקי האלפים). ‎מעבר לכך, הוא התיר את הרסן, מפני שכוונתו הייתה לייסד בישראל שלטון ללא הגבלה וללא ביקורת. בג"צ מפריע לשלטון סמכותני - ולכן, משתי הסיבות לעיל, נתן ידו למתקפה על בית המשפט ולא עצר גם כששר המשפטים ושורה של פוליטיקאים ממחנהו לא הכירו בבחירתו החוקית של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.
  9. החלשת הייעוץ המשפטי: ממשלת נתניהו פיטרה בהליך בלתי-חוקי (שהוקפא בבג"ץ) את היועצת המשפטית לממשלה. החלשת הייעוץ המשפטי לממשלה היא אחת ממטרות-העל של נתניהו, שכן, כמו מוסדות דמוקרטיים אחרים, הייעוץ המשפטי בולם אותו מלעשות ככל העולה על רוחו. במסגרת הניסיונות של נתניהו לפגוע בייעוץ המשפטי לממשלה, הכנסת חוקקה חוק, ולפיו עמדת הייעוץ המשפטי היא המלצה שאינה מחייבת את הממשלה.

הסתה שקרים ושיסוי

  1. הנזק הנורא מכולם: חיסול השיח השפוי השכלתני, חיסול ההיררכיה בין אמת לשקר, בין טוב לרע. אין עובדות, יש רק "ביבי או לא ביבי". נתניהו הצליח לתמרן מדינה שלמה לבחירה הפרסונלית הזו בלבד.
  2. מכונת הרעל: כלי ההפצה של שקרי נתניהו, חלקם אנושיים, חלקם טכנולוגיים. בלשכתו הוגים דברי שטנה לנאומיו או למסריו, ואלה מופצים במהירות במילות קוד על-ידי מכונת הרעל. כך למשל תוכניות טלוויזיה שביקרו את מדיניותו זכו למילה "אולפנים" בתוספת נימה מזלזלת, והפכו בהתאם לטרמינולוגיה של מכונת הרעל, ברשתות החברתיות ובכלי-תקשורת ביביסטים כדוגמת ערוץ 14, שהוסיפו לה כינויים כמו "תבהלה" ו"תרעלה".
  3. ליבוי השסע: החברה הישראלית מתמודדת עם שסעים רבים. בין היתר בין יהודים לערבים, בין "מזרחיים" ל"אשכנזים", בין חרדים לחילוניים ובין אנשי ימין ל"שמאלניים". נתניהו חי פוליטית בתפרים שבין המחנות ומלבה את השנאה ביניהם. הוא לא היחיד, אבל הוא ודאי זכאי לתואר "המסית הלאומי". הוא פועל תדיר להגברת העוינות והקיטוב בין חלקי החברה, מפני שמתחים חברתיים הם חומר בעירה פוליטי שנתניהו ניזון ממנו.

פוליטיזציה של השירות הציבורי

  1. פיטורי ראש השב״כ: בניגוד להוראות הדין, במרץ 2025 הממשלה החליטה על הפסקת כהונת ראש השב״כ, חרף קביעת היועצת המשפטית לממשלה כי לא ניתן להפסיק את הכהונה ללא בירור התשתית העובדתית, ובלא לפנות לוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים. בג״ץ דן בעתירות כנגד ההחלטה, וקבע כי פיטורי ראש השב״כ היו שלא כדין. בהכרעתו עמד בג״ץ על כך שראש השב״כ הוא ״שומר סף מובהק״, שחב חובת נאמנות לציבור, ולא לדרג הפוליטי. לעניין הליך הפיטורים קבע בג״ץ ברוב דעות, כי החלטת הממשלה לפטר את ראש השב״כ, רונן בר, פסולה, מכיוון שהליך הפיטורים היה לא תקין והתנהל בניגוד לדין ומתוך ניגוד עניינים במיוחד על רקע החקירות המתנהלות בלשכת ראש הממשלה. בג"ץ שלח את הממשלה להליך מחודש. חשיבות הקביעה בפסק הדין בדבר חובת הנאמנות של ראש השב״כ לציבור, ולא לדרג הפוליטי, קיבלה ביטוי ציבורי לאחרונה, כאשר ראש השב״כ, זיני, ציין כי ״הסיבה שהסכמתי להצעת ראש הממשלה לקחת את התפקיד היא שהרגשתי שאני כשיר יותר מרבים אחרים ביכולת להיות נאמן לדרג הנבחר, לא משנה איזו דעה״.
  2. מח"ש בידינו: ביוני 2026 הכנסת אישרה סופית את החוק לשינוי מעמד מח״ש (המחלקה לחקירות שוטרים). נתניהו פעל לקידום החוק, לפיו מח״ש תוצא מפרקליטות המדינה ותהפוך יחידה ששר המשפטים שולט בה. מנהל המחלקה יתמנה באמצעות ועדה שלרוב חבריה זיקה פוליטית וכן ניתן להדיחו באותו האופן. המשמעות: החקירות של שוטרים, פרקליטים ועיתונאים עלולות להפוך לפוליטיות.

השירות הציבורי כולו נתון תחת לחצים פוליטיים הולכים וגוברים, שהגיעו לשיא תחת ממשלת נתניהו, באמצעות שילוב של שיתוק ופוליטיזציה. מגמה זו מתבצעת בשלושה צירים מרכזיים: ראשית, בעיכוב ובאי-איוש של משרות מפתח מקצועיות לצד שימוש נרחב במינויים זמניים התלויים בדרג הפוליטי; שנית, בדחיקה בוטה של נשים מעמדות הנהגה בכירות, תוך הפרת חובת הייצוג ההולם ופסיקת בג״ץ בנושא; ושלישית, בקידום מהלכי חקיקה להחלשת רשות החברות הממשלתיות.

  1. חוסר אחריות: לאורך כל תקופת כהונתו עשה נתניהו שימוש נרחב במינוי ממלאי מקום לתפקידים בכירים בשירות הציבורי. ראשית, ואף ששרים אינם חלק מהשירות הציבורי המקצועי, אי-יציבות בדרג המיניסטריאלי משפיעה על יכולת התפקוד של הדרג המקצועי הכפוף לו. לאורך חודשים ארוכים עשתה הממשלה שימוש נרחב במינוי ממלאי מקום זמניים לתפקידי שרים. לדוגמא, לאחר פרישת ש״ס מן הממשלה מונה שר המשפטים לממלא מקום בארבעה משרדי ממשלה נוספים - ובכך הפך לשר החולש על חמישה משרדי ממשלה. במקביל, שר התיירות מונה לממלא מקום בשלושה משרדי ממשלה נוספים וחלש על ארבעה משרדים במקביל. עם פקיעת תוקפם של המינויים הזמניים נותרו משרדי הממשלה - הבריאות, הפנים, הרווחה, העבודה, ירושלים והדתות - ללא שר לתקופה של חודש. רק אז מונו שוב אותם שרים לתפקידים נוספים: שר המשפטים קיבל לידיו גם את המשרד לשירותי דת, משרד העבודה והמשרד לענייני ירושלים, ושר התיירות מונה גם לשר הבריאות ושר הרווחה. כהונה מקבילה במספר רב של משרדים, בוודאי במשרדים גדולים ומערכתיים, פוגעת באינטרס הציבורי ובאיכות השירות הציבורי.
  2. ממלא מקום זמני: לכל אורך כהונת ממשלת נתניהו נרשמו חילופי תפקידים רבים בשירות הציבורי, ובנוסף תפקידי מפתח נותרו כאמור לא מאוישים או שהם אוישו בממלאי מקום תקופה ארוכה. כך למשל משרת נציב שירות המדינה, וכן עד היום מספר חברות ממשלתיות פועלות ללא יו״ר או מנכ״ל קבועים, ובהן רכבת ישראל, שפועלת ללא יו״ר וללא מנכ״ל. נוסף על כך, המוסד לביטוח לאומי ממשיך לפעול ללא מנכ״ל קבוע מזה שלוש שנים. גם משרדי ממשלה רבים נותרו לאורך כהונת הממשלה הנוכחית ללא משרתי ציבור בכירים.
  3. מינוי מקורבים: קואליציית נתניהו קידמה מספר הצעות חקיקה שיובילו לפוליטיזציה בחברות הממשלתיות, ובהן: הצעת חוק המבקשת לשנות את מנגנון מינוי הדירקטורים בחברות ממשלתיות, כך שבמקום בחירתם מתוך ״נבחרת הדירקטורים״, המינויים יתבצעו ישירות על ידי השרים; וכן הצעה המבקשת לבטל את ההגבלה הקיימת כיום בחוק על מינוי מועמד בעל זיקה פוליטית לאחד משרי הממשלה למשרה של דירקטור בחברה ממשלתית, אלא אם כן הוא בעל כישורים מיוחדים בתחום עיסוקה של החברה. הסרת מגבלת הזיקה הפוליטית צפויה לאפשר מינויים של מקורבים פוליטיים לתפקידי מפתח בחברות הממשלתיות במקום מינויים של בעלי כישורים מתאימים. את תוצאות המינויים הפוליטיים אנחנו מרגישים בכל תחומי חיינו, ובאחרונה ביתר שאת בכאוס המתרחש בנתב"ג.
  4. מאגר ג'ובים: עוד לפני קידום הצעות החוק, השר הממונה על רשות החברות הממשלתיות, דוד אמסלם, פעל להחליש את הרשות. כך, ביולי 2023 הוא הודיע למנהלת הרשות על ״ניתוק היחסים״ ביניהם, ודרש ממנה לא לפנות אליו עוד. הוא אף פנה לנציב שירות המדינה בדרישה להדיח את מנהלת הרשות מתפקידה. בשלהי 2023 מנהלת הרשות הודיעה על התפטרותה וציינה במכתב התפטרותה כי ״על פי תפיסת עולמו המוצהרת של אמסלם, החברות הממשלתיות אינן משאב ציבורי אלא ׳מאגר ג׳ובים׳ שאמור לשמש אותו לצבירת כוח ומעמד פוליטי״ וכי הופעלו עליה ״לחצים אדירים לתוך במינוי פעילים פוליטיים ומקורבים לתפקידי מפתח בחברות הממשלתיות ולאפשר הדחות במסגרת חיסול חשבונות פוליטי". נתניהו שתק.
  5. קריסת מערכות: מינויים פוליטיים מהווים הרס שיטתי של מוסדות המדינה. נתניהו ממנה רבים בשירות הציבורי שלא לפי כישוריהם, אלא על-פי נאמנותם אליו ואל משפחתו. המחיר הוא קריסת המערכות הציבוריות. דוגמא בולטת לכך היא הכישלון החרוץ של כל מערכות השלטון ב"חרבות ברזל". בימים הראשונים לא הצליחו מוסדות הציבור לדאוג לצרכי הניצולים, ליצור קשר עם משפחות הנעדרים, החטופים וההרוגים, לספק פיצויים מהירים למי שזקוק להם. אחת הסיבות היא מינוי מקורבים חסרי כישורים ברשויות הציבוריות.
  6. פיטורי מורים - בקלות: מערכת החינוך היוותה מוסד נוסף למתקפות מצד שלטון נתניהו ונעשה ניסיון לפגוע בחופש הביטוי של מורים. בשנת 2024 התקבל בכנסת חוק העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור. החוק נותן לשר החינוך ולמנכ"ל משרדו סמכות שרירותית כמעט לשלול תקציבים ממוסדות חינוך, ״אם הוכח להנחת דעת[ם]״ כי במוסד מתקיימים או מתאפשרים גילויי הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור גם כאשר הם חורגים מגבולות הדין המחייב ביחס להסתה אסורה הנאכף על ידי המשטרה והפרקליטות. חקיקה זו עלולה להיות פתח לפיטורים שתכליתם אינה נובעת מהשאיפה לחיזוק הביטחון אלא משיקולים פוליטיים.
  7. צמצום החופש האקדמי: הכנסת קידמה הצעת חוק שמציעה להסמיך מוסד להשכלה גבוהה לפטר איש סגל אקדמי אם הוכח שהוא ביצע ״הסתה לטרור״ או ״תמיכה בארגון טרור, במאבק מזוין או במעשה טרור של ארגון טרור, של מדינת אויב או של יחיד נגד מדינת ישראל״, ובלבד שהמוסד קיבל דיווח מרשויות המשמעת על ההליכים שנקטו, ואת עמדת היועץ המשפטי למוסד והיועץ המשפטי למועצה להשכלה גבוהה (המל״ג), וניתנה לאיש הסגל הזדמנות להשמיע את טענותיו. לפי ההצעה, איש הסגל לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת על פיטוריו. הצעת החוק אף מעניקה למל״ג סמכות לנקוט אמצעי אכיפה (כולל הפחתת תקציבים) למוסד שהפר את חובתו לפטר איש סגל על פי התנאים האלה. גם הצעה זו אינה תורמת למאבק בטרור, שכן בניגוד לגורמי אכיפת החוק, למנהל מוסד אקדמי אין כלים לבחון אם התבטאויות של מרצים עלו לכדי הסתה או תמיכה בטרור. תחת זאת, הצעה זו מאיימת על חופש הביטוי ועל החופש האקדמי מאחר שהיא יוצרת דין מיוחד ורחב יותר מזה החל על כלל הציבור, ורב החשש שמטרתה ליצור ״אפקט מצנן״ ולהלך אימים על גורמים באקדמיה שתפקידם החברתי לפתח חשיבה ביקורתית ועשויים לבקר פעולות שלטוניות. הצעת החוק נמצאת בהכנה לקריאה הראשונה. נתניהו שותק.
  8. שר החינוך בעידוד נתניהו ניסה לאורך תקופה ארוכה להשתלט על סדר היום, על המינויים ועל התקצוב במערכת ההשכלה הגבוהה, שעצמאותה האקדמית היא רכיב חיוני בפעילותה. כך, במשך תקופה ארוכה הוא הותיר את המועצה להשכלה גבוהה ללא סגן יו״ר, עד שהצליח למנות מועמד מטעמו לתפקיד. מהלכים אלו במל״ג מצטרפים לניסיונות קודמים של שר החינוך לפוליטיזציה במועצת יד ושם ובמועצת הספרייה הלאומית.

פגיעה בזכויות יסוד

  1. בתי דין דתיים: בעיצומה של המלחמה, בחודש מרץ 2026, נתניהו נכנע לחרדים ומליאת הכנסת אישרה חוק שמרחיב באופן דרמטי את סמכויות בתי הדין הרבניים והשרעיים. עד כה, בתי הדין הדתיים הוסמכו לעסוק אך ורק בנישואין וגירושין, אך מעתה הם יוכלו לערוך בוררות בשורה ארוכה של סכסוכים אזרחיים, כמו תביעות בענייני עבודה או סכסוכי שכנים, אם הצדדים חתמו על טופס הסכמה לבוררות שתיערך לפי הדין הדתי. החשש הוא שבמקרים רבים לא תיווצר הסכמה חופשית, בין אם מחוסר הבנה שניתן לסרב להליך, ובין אם בשל פערי כוחות בין הצדדים או לחץ קהילתי. מעבר לכך, קיים חשש נוסף שזכויות יסוד וחוקי מדינת ישראל לא יכובדו הלכה למעשה על ידי בתי הדין בשבתו כבורר.
  2. עונש מוות על מחבלים: נתניהו נכנע לבן-גביר והכנסת אישרה את החוק שקובע, כברירת מחדל, עונש מוות לפלסטינים שביצעו מעשה טרור. החוק קובע כי עונש המוות יוטל כעונש חובה, למעט ביחס למקרים שבהן מתקיימות נסיבות מיוחדות ואז רשאי בית המשפט להטיל עונש מאסר עולם. מדובר בחוק הפוגע בצורה החמורה ביותר בזכות לחיים, בכבוד האדם. לא בכדי החוק סותר את המגמה הרווחת בעולם הדמוקרטי המערבי לביטול עונש המוות ולתפיסתו כעונש אכזרי ובלתי אנושי. בנוסף, החוק יחול באופן סלקטיבי על מחבלים ערבים בלבד, ומכאן שהוא גם מפלה בצורה בוטה. במהלך החקיקה מרבית גורמי המקצוע לא הצביעו על תרומתו של החוק לסיוע במאבק בטרור וגורמים מקצועיים רבים התנגדו לחקיקתו, תוך שהצביעו על סכנותיו במישור הבטחוני.
  3. הפרדה מגדרית: בניסיון להציל את הקואליציה הקורסת שלו נתניהו נאות ביולי 2026 לאשר את החוק שמרחיב מאוד את התנאים המתירים הפרדה בין נשים לבין גברים במוסדות להשכלה גבוהה. עד חקיקת החוק, ההפרדה התאפשרה רק במסלול תואר ראשון, לציבור החרדי בלבד ורק בכיתות הלימוד, אך החוק שעבר ירחיב את הלימודים בהפרדה מגדרית לתארים מתקדמים בכל תחומי הלימוד ולא רק בכיתות, אלא לכל תחומי המרחב הציבורי. החוק נוגד את הזכות לשוויון.
  4. "חוק הפטור מגיוס״: כדי לשמר את שלטונו ועל-מנת שהחרדים ימשיכו לתמוך בממשלתו, נתניהו קידם הצעת חוק להסדרת הפטור מגיוס לצה״ל של תלמידי ישיבות. הצעת החוק לא קבעה חובת גיוס כללית ושוויונית לציבור החרדי, אלא פירטה יעדי גיוס מינימליים, ובכך היא למעשה ביקשה לפטור את רובם המוחלט של תלמידי הישיבות מגיוס, בניגוד לעקרון השוויון. בשלהי יוני 2026 עודכנה הצעת החוק, כך שנקבע כי למשך שלושה חודשים לא יינקטו הליכי מעצר, חקירה או אכיפה כלפי מיועדים לשירות ביטחון שהם בני ישיבות שלא התייצבו לשירות צבאי. עוד נקבע כי אם כבר החלו הליכי העמדה לדין הם יופסקו, ואם ניתן פסק דין - ביצועו יופסק. החוק אושר בכנסת בימיה האחרונים ופוגע בערך השוויון באופן העמוק ביותר. יום לאחר אישור החוק בכנסת, בג״ץ הוציא צו על תנאי בעתירות כנגד החוק.

שחיתות שלטונית

כתב האישום הזה הוא ציבורי, ללא קשר לתוצאות המשפט הפלילי (האישומים: שוחד, מרמה והפרת אמונים), שמתנהל נגד הנאשם בנימין נתניהו. גם בטרם הכרעת הדין ניתן לקבוע שנתניהו הוא אחד הפוליטיקאים הרקובים ביותר בתולדות המדינה - כולל אלו שהורשעו וריצו עונשי מאסר בפועל. נתניהו היה מעורב בפרשות שאמנם חלקן הסתיימו ללא כתב אישום, אבל עם ביקורת ציבורית נוקבת. פרשת "בראון חברון", פרשת עמדי ופרשת "ביביטורס" כדוגמאות, מטילות צל כבד על התנהלותו הציבורית. רשויות אכיפת החוק בישראל נוהגות כלפי נתניהו ביד קלה עד רפויה, ולא עומדות על קיום הוראות החוק ביחס אליו. העיתונות חושפת פרשה אחרי פרשה - אבל המערכת, בינתיים, לא מוצאת דרך לתרגם את החשדות להרשעה פלילית של נתניהו.

  1. ניגוד עניינים: אף שהועמד לדין פלילי והואשם בשוחד והפרת אמונים, מערכת המשפט אישרה לנתניהו להרכיב ממשלה. היא נעזרה לשם כך בפתרון שנקרא הסדר ניגוד עניינים ונועד למנוע ממנו לנצל לרעה את תפקידו כדי להשפיע על המשפט ועל המוסדות ובעלי התפקידים שעשויים לחרוץ את גורלו. ההסדר אסר עליו ועל נציגים מטעמו לעסוק ברוב העניינים הקשורים למערכת אכיפת החוק ולגופים המרכיבים אותה, לרבות משרד המשפטים, הפרקליטות, משטרת ישראל והרשות השופטת. כמו כן נאסר על נתניהו לעסוק בייעוץ המשפטי לממשלה, ובעיקר ביועמ"שית גלי בהרב-מיארה, שמתוקף תפקידה כראש התביעה הכללית משמשת כאחראית העליונה על התביעה במשפטו. נתניהו הפר ברגל גסה את הסדר ניגוד העניינים.
  2. הוצאות פרטיות מהקופה הציבורית: ראש הממשלה משית על הציבור את הוצאותיו הפרטיות בלי שקיפות, בלי מגבלה על התקציב ותוך מימון של לפחות שני מעונות פרטיים. ההוצאות שמקבלת משפחת נתניהו על חשבון הקופה הציבורית הן חריגות ביותר בהשוואה לדמוקרטיות אחרות. עוד בטרם תושלם חלילה ההפיכה המשטרית, מתברר כי מימון ההוצאות של משפחת נתניהו רחוק מלהזכיר מדינה מתוקנת. כך למשל, מסקר משווה שערכה התנועה לחופש המידע עולה, כי ישראל היא המדינה היחידה לעומת מדינות מערביות שבה המדינה מממנת שני בתים פרטיים של ראש הממשלה. כמו כן, בישראל אין שקיפות בפירוט ההוצאות, אלא אם דורשים אותה במפורש, וגם אז משחיר משרד ראש-הממשלה הוצאות רבות. בארה"ב, אוסטרליה, קנדה ובריטניה למשל קיימת מדיניות של שקיפות ביחס להוצאות מעונות ראש המדינה ברמות שונות, כאשר רוב המדינות מפרסמות את כל ההוצאות מיוזמתן, ובעיקר מבדילה בין הוצאות פרטיות לאלה הציבוריות. בישראל קיבלה משפחת נתניהו צ'ק פתוח ועל הציבור מושתות גם הוצאות פרטיות של המשפחה.
  3. מועדון ההון-שלטון - משפחת נתניהו, בנימין, שרה ויאיר, אוהבים מלונות פאר, חיי ראווה ונהנתנות על חשבון אחרים. מי יממן את זה? חבורה של מיליארדרים, שרוצים את קרבתם, ובעיקר רוצים קרבה לכוח וליכולת לקבל צ'ופרים מהשלטון.
  4. לא ראיתי, לא שמעתי: בתי משפט קבעו, כי אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, פגעה בעובדים ונתניהו טוען שלא ידע. שרה הורשעה ב"פרשת הארוחות" לאחר חתימת הסדר טיעון במסגרתו אף נאלצה לשלם פיצוי וקנס לקופת המדינה. בכתב האישום המקורי היא הואשמה בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובהפרת אמונים, לאחר שהורתה להזמין ארוחות ממסעדות שף בשווי של מאות אלפי שקלים, בניגוד לנהלים. נגד שרה נתניהו הוגשו לאורך השנים תביעות נוספות לבתי המשפט, שעסקו ביחסה לעובדי משק הבית ומעון ראש הממשלה. היא הורשעה בהעסקה פוגענית העלבות השפלות ושל עובדים. פרשות אחרות ששמה נקשר בהן, לא הגיעו לבתי המשפט. בין היתר, היו אלה פרשות החשמלאי, הבקבוקים ורהיטי הגן, שמבקר המדינה סבר כי מעלות "חשד לפלילים".

נזק כלכלי

  1. יוקר המחיה: תחת שנות שלטונו של נתניהו הפכה ישראל למדינה יקרה בטירוף, בעצם אנחנו המדינה השנייה בעולם ביוקר המחיה אחרי שוויץ. מחירי הצריכה בישראל גבוהים ב-35% מהממוצע במדינות אירופיות דומות, אנחנו משלמים 40% יותר על הבריאות שלנו ובשיעור הילדים העניים אנחנו מובילים בעולם. זו לא גזירת גורל, אלה החלטות ממשלה כושלות שאינן מטפלות כראוי בכלכלה הישראלית ובעושק הציבור.
  2. מלחמה יקרה: לצורך מימון המלחמה הממושכת שמטרותיה אינן מוגדרות ויש חשד שתכליתה הוא שימור שלטונו של נתניהו, הממשלה כבר נאלצה לקצץ בשירותים לאזרחים ולהעלות מיסים. המס על הארנונה כבר קפץ ומס ערך מוסף עלה מ-17% ל-18%. מדובר במס עקיף הפוגע דווקא בעניים, משום שעיקר הוצאתם הוא על מזון ודיור. יש המעריכים כי מחיר המלחמה יהיה לפחות 400 מיליארד שקל, ואת החשבון ישלם כמובן הציבור. ליטר בנזין מעל 8 שקלים, סל הקניות יקר רצח, השכירות והדיור בשמיים וילדי הגיל רך שהובטח להם חינוך חינם, או־טו־טו מתגייסים לצה"ל. תקציב הביטחון יזנק ל־200 מיליארד שקל לשנה. ונטל הגזירות ייפול עלינו יום אחרי הבחירות.
  3. ירידה מישראל: עזיבה מאסיבית של עשרות אלפי בעלי מקצועות חופשיים. ראש הממשלה מתעלם, אבל חתך העוזבים הוא של משלמי מיסים גבוהים, רופאים, אנשי הייטק, אנשי מדע ומחקר, אלה שמהווים את חוד החנית של המשק.
  4. דירוג אשראי: במהלך 2024 הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס) את דירוגי האשראי של ישראל, לראשונה מאז תחילת הדירוג בשנת 1988. כמו כן, הדירוג החדש של S&P לווה בתחזית שלילית בשל הסיכונים הגאופוליטיים ובשל עיכובים בגיבוש תקציב מדינה לשנת 2025. בספטמבר 2024 הורידה מודי'ס את הדירוג של ישראל בפעם השנייה באותה השנה ובאופן חריג במיוחד בשתי דרגות. זה משפיע על גובה הריבית שישראל משלמת בגין הלוואות (מיליארדים) וזה מתבטא בירידה בהשקעות ובירידה בייצוא.

סיכומים לקראת פסק הדין של הציבור

התוהו ובוהו הזה שאתם חיים בו, תחושת הביטחון שאבדה, המלחמה ממושכת ותחושת מיאוס ממה שקורה פה, מראשיתו ועד סופו הוא יציר כפיו של נתניהו. אמנם התוצאה יצאה משליטתו, אך הוא שבנה כל העת על כך שהמצב יהיה מספיק מפחיד כדי שיזדקקו לו, אבל לא רע מדי עד כדי שייאלץ להוכיח את כוחות העל שלו וייתפס כאחראי לאסון. כעת כבר מאוחר מדי.

האסון הנוכחי הוא בראש ובראשונה ביטחוני, אבל חוסר התפקוד של כלל המערכות בניהול המדינה מוסיף למצוקה ולחוסר האונים. ההתפוררות הזאת היא לא תוצר לוואי בלתי רצוי, נזק אגבי של עבודתו של נתניהו - היא העבודה עצמה. הוא טיפח את החמאס, הוא פגע בדמוקרטיה, הוא שחיסל מנגנונים, כלים ואנשים שביקשו להגן עלינו. זו מורשתו, כך הצליח להיבחר יותר פעמים מכל ראש ממשלה אחר ולשלוט יותר זמן מכל ראש ממשלה אחר. להיבחר כדי להיבחר, לשלוט כדי לשלוט.

האישומים אינם מסתכמים בסקירה זו. כל קורא יכול ודאי להוסיף עוד כהנה וכהנה. המסקנה העיקרית העולה מן האישומים שלעיל היא, שנתניהו הזניח את האינטרס הציבורי והכפיף אותו לצרכיו האישיים. ומסקנה נוספת: את ביבי צריך לסלק, אבל כדי לתקן את נזקי הביביזם, צריך לחזק את עצמאותם של מוסדות המדינה, לעגן כללי משחק חוקתיים ברורים ולבצר את ההגנה על זכויות יסוד, ולהשיב את האמון בכך שהפעלת הכוח השלטוני כפופה לחוק, לביקורת ולערכים הדמוקרטיים שעליהם מושתתת מדינת ישראל.