מחדל המיגון

מכה בעורף
גיליון ציונים

לממשלה יש תוכנית מצוינת למיגון הצפון. קוראים לה ״פיזיקה קוונטית״. עד שהטיל לא נופל, אתה גם מוגן וגם מת במקביל. ככה חוסכים מיליארדים על בטון. שרדינגר היה מתגאה.

מנהל המחלקה בסורוקה הכריז שהיום מנתחים בחניון. קומה מינוס שתיים, בין יונדאי לסובארו. למטופל היה קצת קר, אבל הוא שמח שהניתוח עבר בשלום. עכשיו נשאר רק לקוות שהאוטו של האחות לא יחסום לו את האינפוזיה.

בג״ץ פסק שצריך למגן בתי ספר בתוך שנה. הממשלה קראה את פסק הדין, חתכה ממנו קונפטי, וחילקה בטקס פתיחת שנת הלימודים. הילדים היו מאוד מאושרים, עד שהם הבינו שקונפטי לא עוצר רסיסים.

בדו״ח המבקר מ-1993 היה כתוב שאנחנו לא מוכנים. ב-2016 שוב. ב-2025 המבקר פשוט צייר פרצוף בוכה ושם חותמת. אומרים שזה הדו"ח הכי קריא שהיה פה אי פעם, אפילו שרי הממשלה הצליחו להבין אותו.

תארו לכם שהמדינה הייתה חברת תעופה. מוכרים לכם כרטיס למחלקת עסקים, אבל מושיבים אתכם על הכנף ואומרים ״תחזיקו חזק״. זה בדיוק מה שעושים לתושבי הצפון. והכי גרוע? אפילו לא מחלקים בוטנים.

כשהאחיין שלי ישאל פעם מה זאת ״הפרטה״, אני אגיד לו שזה אומר שהממשלה נותנת לו את הזכות החופשית לבנות לעצמו מקלט מבוץ. ואם הוא יהיה ילד טוב, היא אפילו תמסה אותו על הבוץ הזה.

כשאנחנו חוטפים גול אחרי גול והמאמן לא עושה חילוף, הקהל צועק "תתפטר". אבל פה במגרש הלאומי, אנחנו חוטפים טילים, ההגנה מחוררת לגמרי, ומשום מה המאמן רק עולה ליציע להסביר לכולם למה הוא גאון טקטי.

היחסים עם המדינה הם כמו קשר רומנטי רעיל. היא מבטיחה הגנה, נשבעת שתמגן אותך מחר בבוקר. אבל ברגע האמת, כשאתה צריך כתף, היא מסננת ומשאירה אותך לעמוד חשוף מול האקס המטורף מאיראן.

חצי מיליארד שקל למיגון בתי חולים. נשמע מפוצץ. אבל כדי למגן חדר צנתורים אחד נורמלי, אתה צריך לוותר על משרד ממשלתי מומצא עם שר מומצא, וזו, חבריי, הקרבה שאף פוליטיקאי לא יעשה עבורכם.

שבע שניות של התרעה בצפון. שבע שניות. מה אפשר להספיק? לפתוח את המקרר, להבין שאין כלום, ולסגור אותו. זה הזמן שהמדינה מקציבה לך להציל את החיים שלך. יוסיין בולט היה מת פה ביום הראשון.

בסוף זו קומדיה שחורה דלת תקציב. הכל ידוע, כל הדוחות צולמו, סוכמו ותוייקו. כשמשאירים שליש מדינה בלי בטון מעל הראש, לא טועים בחישוב - פשוט מחליטים שזה לא מעניין. וזו, כנראה, האזעקה הכי חזקה שמעולם לא הופעלה.

הֲגָנַת הָעֹרֶף - חוֹבָה חֻקִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַמֻּגְדֶּרֶת בְּחֹק שֵׁרוּת הַהִתְגּוֹנְנוּת הָאֶזְרָחִית - הג"א (שֶׁהָפַךְ לְפִקּוּד הָעֹרֶף). הַסְּעִיף הָרִאשׁוֹן קוֹבֵעַ: "לְהָכִין וּלְבַצֵּעַ תָּכְנִיּוֹת הִתְגּוֹנְנוּת אֶזְרָחִית לַמְּדִינָה כֻּלָּהּ אוֹ לְכָל שֶׁטַח מִשְּׁטָחֶיהָ". מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מְפֵרָה אֶת הַחֹק וְלֹא מְגִנָּה עַל כְּלַל הָאֻכְלוּסִיָּה.

הארכיון לא שוכח
ידעו שאין מיגון - ולא עשו כלום
כמעט שלושה מיליון ישראלים אינם יכולים להגיע לממ"ד, למקלט או למיגון תקני. הממשלה קיבלה במשך שנים דו"חות והתרעות, אך תוכניות המיגון תוקצבו בחסר ולא הושלמו.
משרד מבקר המדינה
חדרי הניתוח נשארו תחת אש
56% ממיטות האשפוז ו-41% מחדרי הניתוח בבתי החולים הכלליים אינם ממוגנים. סגירת הפערים דורשת כ-4.8 מיליארד שקל - אבל המדינה הקצתה רק כחצי מיליארד.
משרד מבקר המדינה
הטילים שווים - המיגון לא
כ-60% ממשקי הבית בשלושת העשירונים העליונים גרים בדירה עם ממ"ד, לעומת כ-30% בלבד בשלושת העשירונים התחתונים. בקרב האזרחים הערבים, לכ-46% אין מיגון תקני.
מרכז אדווה
הפקרה תחת אש

נתניהו יצא לתקוף באיראן תוך שהוא יודע ששליש מתושבי ישראל בעורף חסרי הגנה מפני טילים. הוא גם לא יכול לטעון שלא העירו אותו: עשרות פעמים ניסו, כתבו והזהירו - אבל מר הפקרה נרדם בשמירה.

המספרים פשוט מזעזעים: שליש מתושבי מדינת ישראל אינם מוגנים מפני התקפות טילים, חלק ניכר מהם מתגוררים בקו העימות. מבקר המדינה מתריע שוב ושוב, הממשלה והכנסת מקיימים ישיבות, התקשורת מזהירה, התושבים זועמים – אבל ההפקרה נמשכת. יש עוד כ-2 מיליון ישראלים שגורלם שפר עליהם מעט יותר והם מנסים בעת אזעקות לרוץ ולהגיע למקלט משותף או מקלט ציבורי.

 

מיגון תושבי ישראל

יש ראש ממשלה אחד בישראל שמייבב שלא העירו אותו ב-7 באוקטובר. ובכן זה אותו ראש ממשלה שמתכנן עשרות שנים לתקוף באיראן וקיבל עשרות טלפונים, אזהרות ודו"חות שהאזרחים בעורף לא מוגנים וחייהם בסכנה ולא עשה כמעט כלום.

מדובר במחדל מתמשך.

החל משנות ה-70 של המאה הקודמת החלו מדינות ערב להצטייד בטילי קרקע-קרקע. במלחמת המפרץ מומש האיום על-ידי עיראק, שירתה טילים כאלו על ישראל. מדינת ישראל ספגה, אבל הממשלה התמהמה.

  • בשנת 1993 פרסם מבקר המדינה דו"ח על חמור על מדיניות ההתגוננות שאינה מעודכנת ואינה מתמודדת עם איום הטט"ק.
  • בשנת 1998 פורסם דו"ח מעקב. הממצאים חמורים. רבים מהאזרחים חסרי הגנה. תעשו משהו. מבקר המדינה
  • גם בשנת 2001 פרסם מבקר המדינה דו"ח על היערכות יישובי הצפון בעקבות יציאת צה"ל מלבנון. רוב הכשלים בדו"ח לא תוקנו. מבקר המדינה
  • בדצמבר 2016 פרסם משרד מבקר המדינה דו"ח על ההיערכות להגנת העורף מפני איום טילים ורקטות ובו נמצאו ליקויים "אשר עלולים להגדיל את הסיכון לחיי האוכלוסייה בעת לחימה. ליקויים מהותיים במיוחד נמצאו ביישובי גבול הצפון". מבקר המדינה
  • ב2018 פורסם דו"ח נוסף המצביע על פער בלתי נסבל במיגון בין אזרחים יהודים לערבים. מבקר המדינה... ניחשתם נכון. הממשלה לא עשתה כלום.
  • ב2020 פרסם המבקר דו"ח מעקב על הדו"ח של 2016 והזהיר שהממשלה לא פועלת ברצינות בתחום. "ההיערכות להגנת העורף מפני איום טילים ורקטות (מיגון פיזי, התרעה ופינוי אוכלוסייה) - ביקורת מעקב" גם הצביע על הצורך בפינוי המוני מאזורי הגבול, אבל הממשלה לא התכוננה לכך ברצינות. מבקר המדינה
  • המחדל נחשף במלואו במלחמת אוקטובר 23. בתי חולים לא מוגנים, מוסדות חינוך הופקרו, ושליש מהאזרחים עדיין בלי מיגון. נתניהו עדיין ראש ממשלה בשעת כתיבת שורות אלה, אבל לא ניכר שהנושא ממש מעניין אותו.

אין כסף, אין מיגון

בשנת 2025 סיכם מבקר המדינה את המחדל המתמשך. "כאשר הממשלה, פיקוד העורף והרשויות המקומיות אינם מתכוננים כראוי בעת שגרה - בפרוץ המשבר, אזרחי ישראל נפגעים", כתב מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בדו"ח ביקורת מיוחד על מיגון ומקלוט ברשויות המקומיות, מיגון בתי החולים והיערכות מערכת החינוך ללמידה במצב חירום והפעלתה במלחמת חרבות ברזל.

"הדו"חות המתפרסמים מדגישים את החשיבות הקריטית של ביקורת המדינה. הם מלמדים על הליקויים בפעולות הרשויות השונות, אשר לא התארגנו לתת את השירותים הראויים לאזרחים ועל הצורך לתיקון ליקויים באופן מיידי", ציין אנגלמן בפתח דו"ח הביקורת הנוקב, שזו תמציתו:

  • "כשליש מאזרחי ישראל אינם מוגנים כראוי מפני טילים, ובכללם יותר מ-42 אלף תושבים המתגוררים ביישובים הנמצאים במרחק של עד תשעה ק"מ מהגבול עם סוריה ולבנון".
  • ממשלת נתניהו החליטה למגן את גני הילדים... אבל בלי הקצאת תקציב.
  • מהביקורת עולה כי על פי נתוני פיקוד העורף, נכון לינואר 2025, ב-1,378 מקלטים ציבוריים (כ-11.7% מכלל המקלטים) לא ניתן לשהות.
  • רק 37 מתך 11,776 המקלטים הציבוריים בישראל (0.3%) נמצאים בשטחן של רשויות מקומיות של החברה הערבית, ושמונה מהם אף אינם כשירים.
  • המחדל הגדול ביותר הוא הזנחה שיטתית של מוסדות ציבור ושיתוקם בעיתות לחימה. במקום להכין את בתי החולים ובתי הספר על מנת שימשיכו לפעול בשעת משבר כבימי שגרה – הממשלה משביתה את המדינה בעת ירי טילים. בתי הספר נסגרים ובתי החולים עוברים למרתפים ולתפקוד חלקי מאוד. זה לא חייב היה להיות כך. זו פגיעה מתמשכת ברציפות הלימודים וברמתם, ועולה בחיי חולים. הממשלה מרבה בדיבורים אבל לא מתקצבת על המיגון, או מתקצבת באופן מאוד חלקי.

חדרי ניתוח ללא מיגון

גם אחרי המלחמה המתמשכת מצב המיגון בישראל גרוע מאוד. למשל בפרק על מיגון בתי החולים התריע מבקר המדינה: "חייבים לטפל בפערי המיגון בבתי החולים - פגיעת הטיל האיראני בסורוקה חייבת לטלטל את הממשלה. פערי המיגון בבתי החולים הכלליים מעלים כי 56% ממיטות האשפוז ו-41% מחדרי הניתוח הם ללא מיגון. ב'מרכזי-על' הקרובים לגבול 56% מחדרי הצנתורים ודימות כלי דם ללא מיגון. במהלך מלחמת חרבות ברזל ומבצע 'עם כלביא' נאלצו בתי חולים להוריד מחלקות שלמות לחניונים תת-קרקעיים, אך לבתי חולים רבים אין חניונים מוגנים כאלה וגם האתרים המוגדרים 'הכי מוגן שיש', שבהם פועלים בתי החולים - אינם מוגנים תקנית למעשה".

מבקר המדינה קבע לנוכח הממצאים הקשים: "עולה חשש שיכולתם של בתי חולים רבים להמשיך לתת שירותים רפואיים לכלל האוכלוסייה בעת מלחמה כוללת וממושכת תהיה מוגבלת. מלחמת חרבות ברזל ומבצע 'עם כלביא' המחישו כי המדינה כולה נתונה לאיום של רקטות וטילים ולא רק בתי החולים הקרובים לגבולות, ולכן עולה חשיבות המיגון בכלל בתי החולים".

אומדן עלות סגירת פערי המיגון במערכת האשפוז בבתי החולים מוערך בכ-4.8 מיליארד שקל. אולם, תקציב ייעודי של כחצי מיליארד שקל בלבד הוקצה במסגרת חרות ברזל למיגון בתי חולים, ששיעורו כ-10% מאומדן התקציב הנדרש לסגירת פערי המיגון.יש מיליארדי שקלים לכסף קואליציוני אבל רק מיליונים בודדים למיגון בתי חולים. זה לעג לרש.

מדובר בהפקרה מתמשכת של מערכת הבריאות בישראל ופגיעה ביכולת להעניק טיפול רציף ומכבד גם בשעת חירום.

התלמידים לא מגיעים

בפרק על החינוך, כותב מבקר המדינה: "בהגעה למרחבים מוגנים - מערכת החינוך אינה מוכנה: מסקר שערכנו עלה כי בקרוב ל-40% מבתי הספר שנדגמו - לא כל התלמידים הצליחו להגיע בתוך זמן ההתרעה למרחבים המוגנים".

וזה בתנאי שיש כמובן מרחב מוגן, כי לפי מרכז המידע של הכנסת ל38% מהתלמידים לומדים במבנה שאין בו מיגון תקני ynet

בשנת 2007 היה זה בג"צ - כן בג"צ ששופטיו מושמצים על-ידי שרי הממשלה - שהכריח את המדינה למגן מיגון מלא, ולא בשיטת המרחבים המוגנים, את כל הכיתות בשדרות ובעוטף עזה.

השופטים, ביניש, גובראן וברלינר קבעו כי על המדינה להשלים את המלאכה בתוך שנה. ההחלטה באה לאחר עתירות שהגישו מספר עותרים: בהם ועד ההורים העירוני בשדרות, כי בעקבות ניסוי רחב היקף שנערך התברר כי "כ-43% מהתלמידים לא הספיקו לעבור למרחבים המוגנים בתוך חמש-עשרה שניות". הדבר מוכיח, טענו העותרים כי "שיטת המרחבים המוגנים אינה שיטת מיגון סבירה, וזאת במיוחד נוכח העובדה שלפחות במקצת מן המקרים אין נשמעת כל התרעה בדבר שיגור רקטות הקסאם".

עוד טענו העותרים כי התקציב למיגון, כ-192 מיליון ש"ח, אינו בבחינת "הוצאה בלתי-סבירה" לשם מניעת הסיכון הנשקף לחייהם של מאות תלמידים. כמו כן, "מדיניות המיגון של המדינה פוגעת בזכות לחיים, לשלמות הגוף ולחינוך של התלמידים, הלומדים בכיתות שאינן ממוגנות כראוי, ואף אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה של המדינה על-פי חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן: חוק לימוד חובה). לטענתם השיקולים התקציביים המועלים על-ידי הממשלה אינם מצדיקים פגיעה בזכויות אדם אלה".

בהחלטה להורות על מיגון הכיתות כדרישת העותרים, כתבה השופטת ביניש כי לאחר שהוצגה בפני בית המשפט התשתית העובדתית הרלוונטית עליה נסמכת ההחלטה שלא למגן את כיתות האם של תלמידי כיתות ד'-י"ב ואת כיתות הספח במיגון מלא, אלא בשיטת המרחבים המוגנים. "אין מנוס מן המסקנה כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות".

אבל בג"ץ לא יכול לפתור את הבעיה במקום ממשלת ישראל. 1000 ימים אחרי פרוץ המלחמה, עדיין אין תוכנית חומש מתוקצבת למיגון מלא של מוסדות החינוך. זהו כשל מערכתי ומחדל שאסור להשלים עימו. לא ייתכן שבמדינת ישראל המצויה תחת איום בטחוני מתמשך וכל יום עלולה להתפתח מלחמה, התלמידים ילמדו ללא מיגון תקני וצריך להפסיק את המראה המזעזע של ילדים היושבים עם ידיים על הראש מתחת לשולחנות.

הפרטת הביטחון

המלחמה עם איראן חשפה פערים דרמטיים בזמינות ממ"דים ומקלטים. השכבות החלשות, הפריפריה ובעיקר החברה הערבית – נשארו מאחור. המכון הישראלי לדמוקרטיה ובכן, זו לא טעות אלא מדיניות. המדינה העבירה את האחריות למיגון לכוחות השוק, והוא הפך מזכות אזרחית לפריווילגיה של בעלי אמצעים. מסמך של מרכז אדוה, שפורסם בנובמבר 2023, הראה כי בדומה לתחומים אחרים, גם סוגיית המיגון בדירות המגורים אינה שוויונית. כך נמצא כי בשנת 2021, כ־60 אחוז ממשקי הבית משלושת העשירונים העליונים התגוררו בדירה עם ממ"ד, לעומת כ־30 אחוז בלבד ממשקי הבית בשלושת העשירונים התחתונים – פי שניים. הפערים האלה אינם אקראיים והם לא נובעים מנסיבות בלתי נמנעות, אלא הם תולדה של מדיניות ממשלתית; של החלטות תקציביות, תכנוניות ורגולטוריות שהתקבלו לאורך עשורים ומדיניות ההפרטה.

רמת ההזנחה מקוממת ככל שמתקרבים לגבול וככל שמדובר ביישובים שהם ברמה סוציואקונומית נמוכה. היישובים הערבים הכי מוזנחים – אבל בקריית שמונה למשל חסרים אלפי ממ"דים. באשקלון, העיר המטווחת ביותר מעזה, לרבע מהתושבים אין מיגון, וכך גם בחבל אשכול וברחבי הגליל.

איפה הכסף?

בשנת 2018, קיבל הקבינט המדיני-ביטחוני את החלטה 302, שבה התווה את הכללים לשיפור המיגון עד 2030. כשיצאה התוכנית לדרך הכוונה הייתה שמדי שנה הממשלה תקצה כ-500 מיליון שקל לטובת מיגון בתים, בעיקר בצפון, ואף נגזרה מכך תוכנית מיוחדת בשם "מגן הצפון". לא מדובר בתקציב ביטחון, אלא בכספים שצריכים להיות מאושרים מדי שנה או שנתיים, ומבחינת הצבא זה כסף שאין לו ודאות תקציבית. תקציב של חצי מילארד שקל בשנה הוא הרבה פחות מהדרוש, אבל גם תקציב זה קוצץ וקוצץ, ובפועל הגיע מעט מאוד תקציב למיגון,

בעיה אחרת היא הרגולציה הממשלתית. זו מאפשרת למגן דירות בתכניות כמו פינוי-בינוי, או לפי תוכניות תמ"א 38, אבל מלבד איזור המרכז, היינו ברוב הארץ, התוכניות הללו לא כדאיות ללא סיוע ממשלתי, וגם התוכניות משתנות חדשות לבקרים.

תושבי הצפון הופקרו

מחדל המיגון בצפון ממש זועק לשמים. המדינה הפקירה את תושבי הצפון המופגזים ללא הפסקה, ללא מיגון, וביקשו מהם להישאר ביישובים. הירי המתמשך לעבר יישובי הצפון במהלך החודשים האחרונים אינו רק אירוע ביטחוני, אלא גם מבחן עומק לאחריות המדינה לתושביה במיוחד בגבול הצפון, ובראשן סוגיית המיגון. בעוד מערכות ההגנה האקטיביות מצליחות ליירט חלק ניכר מהאיומים, המציאות בשטח חושפת תמונה מטרידה, לפיה אלפי דירות בצפון ללא ממ"ד תקני, מבנים ישנים ללא כל פתרון מיגון, ופער עמוק בין אזורי ביקוש במרכז, לבין הפריפריה הצפונית, מה שמותיר אוכלוסיות שלמות חשופות. כאשר הירי הופך לשגרה ולא לאירוע נקודתי,המשמעות הביטחונית והכלכלית מתרחבת מעבר לנזק הישיר, ופוגעת גם בביטחון הבסיסי של האזרח במדינה, ובתחושות קשות של הפקרה.

היקף האוכלוסייה בצפון ללא מיגון


לפי נתוני דוחו"ת מבקר המדינה, הלמ"ס, ומסמכי "מרכז המחקר והמידע של הכנסת", חלק גדול ממלאי הדיור בצפון נבנה לפני שנות ה־90, ולכן אינו כולל ממ״ד תקני. המשמעות היא שבאזורים רבים בגליל העליון והמערבי, שיעור הדירות ללא מיגון מגיע ל־70% ואף יותר. כאשר מדובר באזור שבו מתגוררים כ־1.5 מיליון תושבים, מדובר בחשיפה רחבת היקף ולא בבעיה נקודתית, מה עוד שההתרעה בגבול הצפון נימדדת בשניות וברבים מישובי הצפון ללא התרעה כלל. בעוד שבישראל כולה שיעור הדירות עם ממ״ד מוערך בכ־40%-45%, בצפון הנתון נמוך בהרבה ולעיתים עומד על 20%–30% בלבד. פער זה מייצר מציאות שבה דווקא האזורים החשופים ביותר לאיומים ביטחוניים הם גם הפחות מוגנים. התוצאה היא סיכון ממשי לחיי אדם, לצד פגיעה בביטחון האישי של התושבים, אך מעבר לכך, מדובר גם בפגיעה כלכלית מתמשכת. דירות ללא מיגון הופכות לפחות אטרקטיביות, במיוחד בתקופות של הסלמה ביטחונית. משקיעים נוטים להתרחק מאזורים שבהם רמת הסיכון גבוהה. גם רוכשי דירות למגורים מתחילים להציב ממ״ד כתנאי בסיס ולא כתוספת. כך הופך פער המיגון לבעיה מערכתית שמעצבת מחדש את מפת הביקושים לדיור בישראל, בכל הארץ, אך בדגש על אזור הצפון במיוחד כיום, אזור המופגז ללא הפסקה וללא הפוגות.

סכנת עזיבה

גודל המחדל בא לידי ביטוי בעובדה שעד היום למרות החלטות ממשלה, לכאורה תכנון תקציבי, ובעיקר הרבה הבטחות סרק, למרות שהכתובת היתה על הקיר, לא נעשה הרבה.

כאשר מתרגמים את פערי המיגון למונחים כלכליים, מתקבלת תמונה דרמטית במיוחד. אם מניחים כי מאות אלפי דירות בצפון חסרות ממ״ד, ועלות ממוצעת להוספת ממ״ד עומדת על כ־150 אלף שקלים, הרי שהיקף ההשקעה הנדרש מגיע לעשרות מיליארדי שקלים. גם בתרחיש שמרני של כ־200 אלף דירות לא ממוגנות, מדובר בעלות כוללת של כ־30 מיליארד שקלים לפחות. בתרחישים רחבים יותר, הכוללים גם מבני ציבור ותשתיות, העלות עשויה להתקרב ל־50 מיליארד שקלים ואף יותר. מדובר בהשקעה בקנה מידה לאומי, הדורשת תכנון רב־שנתי ולא פתרונות נקודתיים.

כך הופך מחדל המיגון גם לכשל תכנוני רחב יותר. ובסופו של דבר, המחיר משולם על ידי התושבים. אם הממשלה תתעשת וראש הממשלה לא יפנה את זמנו לפתרון בעיות המיגון וחיזוק דרמטי של הצפון, נהיה עדים לעזיבה והגירה גדולה של תושבים, ואיש לא יוכל לבוא אליהם בטענות!