נתניהו והמיליארדרים

השוגר דדיז של הנתניהו׳ז
הון-שלטון-ובעיה בזיכרון

נתניהו טוען שהוא יודע בדיוק איפה נמצא כל מחבל בחאן יונס ומה מזימות הגרעין של איראן עד רמת הבורג. אבל כששואלים אותו ממה מתפרנס החבר הכי טוב שלו שגר בבית ליד בקיסריה? פתאום הוא מקבל בלק-אאוט. כנראה שהמוסד לא אוסף מודיעין על ארנקים.

נתניהו אומר ש״הם רודפים אותי״. וזה נכון. הם רודפים אחריו עם סיגרים, עם חליפות, עם וילות ועם מטוסים פרטיים. מסכן האיש, הוא פשוט לא מצליח לברוח.

הם תופסים אותו בכוח ודוחפים לו מתנות לכיס.

נתן מיליקובסקי, הבן דוד, החזיק מניות בחברה שקשורה לצוללות. נתניהו נשבע שהוא לא ידע, הוא חשב שבן הדוד מתעסק בטקסטיל. זה הגיוני. הרי צוללת וגרביים זה כמעט אותו דבר: שניהם נועדו לכסות משהו שאתה לא רוצה שיראו.

מרים אדלסון סיפרה במשטרה ששרה הייתה צורחת עליה בטלפון שעות.

תחשבו על זה: האישה הזו מחזיקה אימפריית הימורים בלאס וגאס, אבל ההימור הכי מסוכן שהיא לקחה בחיים היה לתת את המספר הפרטי שלה לבלפור.

בזמן שתושבי הצפון מפונים מבתיהם כבר חודשים, משפחת נתניהו מצאה מקלט בווילה המבוצרת של משפחת פאליק בירושלים. זה יפה לראות שבישראל עדיין דואגים לחלשים וחסרי הבית.

ההבדל בין שוחד לבין ״חברות עמוקה״ אצל נתניהו הוא דק מאוד. למעשה, הוא עובר בדיוק בקו שבו החבר מפסיק לתת.

שרה נתניהו התלוננה שהתקשורת שותה לה את הדם. מזל שארנון מילצ'ן היה שם כדי לאזן את הנוזלים עם ארגזים של שמפניה ורודה.

מוֹעֲדוֹן הַהוֹן-שִׁלְטוֹן - מִצַּד אֶחָד חֲבוּרָה שֶׁל מִילְיַארְדֵרִים שֶׁרוֹצִים קִרְבָה לַכּוֹחַ וִיכֹלֶת לְקַבֵּל צ'וּפָּרִים מֵהַשִּׁלְטוֹן. מִצַּד שֵׁנִי - מִשְׁפַּחַת נְתַנְיָהוּ, בִּנְיָמִין שָׂרָה וְיָאִיר, שֶׁאוֹהֲבִים פִּנּוּקִים, מְלוֹנוֹת פְּאֵר, חַיֵּי רַאֲוָה וְנֶהֶנְתָנוּת עַל חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים.

הארכיון לא שוכח
תכשיטים ובגדים 37,000 דולר
ביבי מאוד אוהב חולצות יוקרה לונדוניות מסוג "סטפן ריצי" בעלות של 800 ליש"ט לחולצה. שרה מאוד אוהבת תכשיטים. ארנון מילצ׳ן סיפק.
airbnb בכ- 60,000 ש"ח
המיליארדרים פאקר ופאליק נתנו למשפחת נתניהו לשהות בווילות שלהם. שווה ערך לעשרות אלפי שקלים. לא כולל מימון טיסות במחלקות ראשונות.
מתנות ב-267,000 ש"ח
סיגרים שהעביר ארנון מילצ׳ן לבנימין נתניהו בשווי של כ-267 אלף ש"ח. מדובר בסיגרים יוקרתיים (בעיקר מסוג קוהיבה). עלות כל סיגר נעה בין 150 ל-500 ש"ח, וקופסה עלתה בין 2,000 ל-3,000 ש"ח.
מתנות ב-184,000 ש"ח
שמפניות ורודות מארנון מילצ׳ן לשרה נתניהו. בשווי של כ-184,450 ש"ח. מדובר בבקבוקי שמפניה מסוג "דום פריניון". (בציר ורוד). עלות בקבוק בודד נעה בין 250 ל-350 ש"ח, ועלות מארז (שישייה) הייתה כ-1,500–2,000 ש"ח.
מתנות ב-229,000 ש"ח
ג'יימס פאקר מצטרף לאספקת המתנות באופן מתואם עם מילצ'ן: סיגרים לבנימין נתניהו בשווי של כ-145,500 ש"ח, ושמפניות לשרה נתניהו בשווי של כ-83,500 ש"ח.
"תרומה" בסך 200,000 דולר
איש העסקים הצרפתי ארנו מימרן טען כי מימן את נתניהו בכמיליון יורו. מימרן חזר בו, אך אמר בראיון שהעביר לנתניהו 200 אלף דולר. נתניהו, שצולם ביאכטה של מימרן, אמר כי ב–2001 בהיותו אדם פרטי קיבל ממימרן "תרומה" של 40 אלף דולר.
בנימין נתניהו והמיליארדרים - מי משלם את החשבון?
  • נתניהו מנהל כלכלת קשרים עם קבוצה מצומצמת אך עתירת מזומנים של מיליארדרים, לחלקם עסקים ואינטרסים בישראל.
  • מיליארדרים מספקים לנתניהו מעטפת חיים שאינה תואמת שכר של ראש ממשלה: מגורים בוילות פאר, טיסות במטוסים פרטיים, תכשיטים אירוח ומתנות.
  • חלק מחבורת המיליארדרים נחשף לציבור מכתב האישום נגד נתניהו (ארנון מילצ'ן, ג׳יימס פאקר, שאול אלוביץ, שלדון ומרים אדלסון) וחלקם פחות ידועים לישראלים (סיימון פאליק, יצחק מירילשווילי ספנסר פרטרידג׳ ומשפחת לבנהרץ).
  • נתניהו לא אוהב לדבר על "כלכלת הקשרים" שלו ושל משפחתו עם בעלי הון - אבל במשפטו הוא נאלץ להסביר וניסה להקטין את ההיקפים. יש פער גדול בין עומק הקשר בפועל לבין האופן שבו הוא מתואר בדיעבד.
  • נתניהו חובר לאנשים שמסוגלים לשלם את החשבון ולא רואה בזה בעייה מוסרית או חוקית, להפך. נתניהו ומשפחתו רואים בכך הוכחה להצלחה. מי שמיליארדרים נמשכים אליו – סימן שהוא מנהיג עולמי.
  • הרשימה אינה רשמית, אבל הדפוס ברור. אנשי הון בינלאומיים, חלקם יהודים־אמריקאים, חלקם בעלי אינטרסים בישראל, וחלקם פשוט כאלה שאוהבים להיות קרובים למרכזי כוח. לרבים מהם אחזקות בתחום התקשורת שנתניהו מייחס לה חשיבות עליונה.
  • מיליארדרים אינם זקוקים לראש ממשלה שיארגן להם יום הולדת. הם זקוקים לדברים אחרים: רגולציה גמישה, חקיקה ידידותית, פטורים, ויזות, והכי חשוב – אוזן קשבת במקום שבו מתקבלות ההחלטות.
  • ומה הציבור מקבל? בעיקר הסברים. מדוע הכול חוקי, מדוע הכול מותר, ומדוע הביקורת על הנהנתנות הזו היא רדיפה פוליטית ו"תפירת תיקים". והציבור משלם ומשלים

יש לא מעט נושאים שבנימין נתניהו גם מבין בהם וגם אוהב לדבר עליהם: קמפיינים פוליטיים, רטוריקה ביטחונית וזריעת פילוג. יש נושא אחד שראש הממשלה מבין בו טוב מכולם, אך הוא אינו אוהב לדבר עליו. הוא נאלץ. מדובר בכלכלת הקשרים שנתניהו מקיים עם קבוצה מצומצמת אך עתירת מזומנים: המיליארדרים. לא "ההון והשלטון" במובנו הגס והרגיל, אלא גרסה אלגנטית יותר: חברות, ידידות, מפגשים אקראיים לכאורה על סיגר ושמפניה ורודה. באגביות, פה ושם, מדברים גם על אינטרסים, שליטה ועזרה לחברים.

בכלכלת הקשרים, נתניהו חובר קודם כל לאנשים שמסוגלים לשלם את החשבון. לא רק של ארוחה טובה במסעדה, אלא גם של מלונות פאר, תכשיטים, טיסות במחלקה ראשונה ואינספור מתנות, פינוקים. אסור להתבלבל: נתניהו יכול לשלם מכיסו את עשרות אלפי הדולרים של הנהנתנות הזו. הונו מוערך בעשרות מיליונים ולפי "פורבס" ב-70 מיליון שקלים (פורבס).

אלא שהוא לא רואה ביחסים הללו בעיה מוסרית או חוקית, להפך. נתניהו ומשפחתו רואים בכך הוכחה להצלחה. מי שמיליארדרים נמשכים אליו – סימן שהוא מנהיג עולמי. מי שמבקש ממנו טובות – כנראה מזהה איכות שלטונית נדירה: זמינות.

מה נתניהו מרוויח?

נתחיל במה שברור גם בלי כתבי אישום: כסף הוא לא הכול, אבל הוא עוזר. מיליארדרים מספקים לנתניהו מעטפת חיים שאינה תואמת שכר של ראש-ממשלה: מגורים בוילות פאר, טיסות במטוסים פרטיים, אירוח, מתנות, ובעיקר – תחושת שייכות למועדון הנכון. מועדון שבו לא מדברים על גירעון, אלא על השקעות, לא על ועדות הכנסת, אלא על לגיטימציה בינלאומית וגישה לנשיאים. כאשר איל הון עולמי פותח לנתניהו דלת, הוא לא רק פותח ארנק – הוא מעניק חותמת. "אם אני, אדם שמנהל אימפריות, סומך עליו – כנראה שהוא יודע מה הוא עושה". זו תעודת כשרות שאין לה מחיר רשמי, אבל שוויה הפוליטי עצום.

ומה הם מקבלים בתמורה?

מיליארדרים אינם זקוקים לראש ממשלה שיארגן להם יום הולדת. הם זקוקים לדברים אחרים: רגולציה גמישה, חקיקה ידידותית, פטורים, ויזות, והכי חשוב – אוזן קשבת במקום שבו מתקבלות ההחלטות. לא תמיד מדובר בהחלטות דרמטיות. לפעמים זו דחייה קטנה, תיקון סעיף, או שיחת טלפון לשר הנכון בזמן הנכון. בעולם ההון, גם "עניין קטנצ'יק" שווה מיליונים אם הוא קורה ברגע המתאים. ונתניהו, עם ניסיונו הארוך, יודע היטב שהכוח האמיתי אינו בהצהרות – אלא בשקט. במחשכים.

מי הם המיליארדרים?

אנשי הון בינלאומיים, חלקם יהודים־אמריקאים, חלקם בעלי אינטרסים בישראל, וחלקם פשוט כאלה שאוהבים להיות קרובים למרכזי כוח. לרבים מהם אחזקות בתחום התקשורת והמדיה שנתניהו מייחס לו חשיבות עליונה, חלקם מהפיננסים, אחרים מהטכנולוגיה או מתחום ההשקעות הגלובליות.

חלקם נחשפו לציבור מכתב האישום נגד נתניהו (ארנון מילצ'ן, ג׳יימס פאקר, שאול אלוביץ, שלדון ומרים אדלסון) וחלקם פחות ידועים לציבור הישראלי (סיימון פאליק, יצחק מירילשווילי, ספנסר פרטרידג׳ ומשפחת לבנהרץ).

המשותף לכולם הוא אידיאולוגיה ציונית +. והפלוס הוא הבנה פרקטית: ישראל היא זירה קטנה אך משפיעה, וראש ממשלתה הוא נכס. לא תמיד צריך ממנו פעולה ממשית; לפעמים עצם הקרבה מספיקה.

האינטרסים מגוונים, אך נעים על ציר ברור: כסף, השפעה, וביטחון רגולטורי. מיליארדר אינו מחפש רווח של מחר בבוקר; הוא מחפש ודאות. מדיניות שלא תפתיע, רגולטור שלא יתעורר, ומערכת פוליטית שמבינה מי באמת יכול לסדר עניינים.

העדויות עד כה במשפטו של נתניהו מרימות את המסך על מה שמסתמן כשיטה. נתניהו אינו רואה בעצמו "מקבל טובות הנאה", אלא "מנהל יחסים". הוא לא חייב לאף אחד, אבל תמיד שמח לעזור לחברים. אין מסמך, אין חתימה, אין דיון מקצועי ואין הוראה כתובה. יש מבט, יש שיחה, ויש הבנה.

ומה הציבור מקבל?

בעיקר הסברים. הסבר מדוע הכול חוקי, מדוע הכול מותר, ומדוע הביקורת על הנהנתנות הזו היא רדיפה פוליטית ו"תפירת תיקים". הציבור מקבל גם שיעור מתמשך בציניות: מי שאין לו מיליארדים – שיתנחם בדמוקרטיה; מי שיש לו – יקבל גם גישה. הבעיה אינה שבנימין נתניהו אוהב מיליארדרים. הבעיה היא שהוא בנה שיטה שבה הם אוהבים אותו בחזרה – ושבה המחיר משולם, כרגיל, על ידי מי שאין לו כרטיס מועדון. הציבור.

"ביביטורס"

בראשית שנות ה־2000 עלו שאלות ראשונות סביב טיבם של קשרי נתניהו עם המיליארדרים. פרשת “ביביטורס” חשפה כי בשנים שבהן לא כיהן כראש ממשלה, מומנו נסיעותיו של נתניהו ובני משפחתו לחו״ל בידי גופים פרטיים ואנשי הון וללא אישור מלא. הפרשה הסתיימה ללא כתב אישום בעיקר מפני שהיועץ המשפטי לממשלה שמינה נתניהו, יהודה וינשטיין, מיסמס את בדיקתה ואחר כך תירץ את הסגירה בזמן הממושך שחלף. בדיעבד, “ביביטורס” אינה נראית עוד כאירוע חריג, אלא כפרק מוקדם בדפוס שעתיד לחזור. (מעריב | אמס)

כאשר בוחנים את הפרשות שבאו לאחר מכן - מילצ׳ן, פאקר, אלוביץ׳, אדלסון, מוזס, מיליקובסקי ואחרים - מתגלה רצף ברור: שוב ושוב מופיעים סביב נתניהו אנשי הון שמספקים לו ולמשפחתו משאבים יקרי ערך - מתנות, מגורים, תשתיות תקשורת, כסף או נגישות - ולאחר מכן, כאשר הקשרים נחשפים, נעשה מאמץ עקבי להציגם כחבריים, שוליים, נטולי משמעות או אינטרס.

לא כל קשר בין פוליטיקאי לאיש עסקים הוא פסול. לא כל חברות היא שחיתות. אך כאשר כמעט בכל פרשה מתגלה אותו פער - בין עומק הקשר בפועל לבין האופן שבו הוא מתואר בדיעבד - השאלה חדלה להיות משפטית בלבד, והופכת לשאלה ציבורית ומערכתית.

האם מדובר בצירוף מקרים חוזר, או בדפוס שלטוני?

ארנון מילצ׳ן

שם מלא: Arnon Milchan
שנת לידה: 1944
מקום לידה: רחובות, ישראל
אזרחות: ישראלית ואמריקאית
תחום עיסוק: קולנוע, השקעות, פעילות ביטחונית בעבר
הון מוערך: מיליארדי דולרים

חברות נפש – או מערכת מחויבות?

ארנון מילצ׳ן, מפיק הוליוודי ואיש עסקים ישראלי־אמריקאי, היה במשך שנים מהאנשים הקרובים ביותר לבנימין נתניהו. הקשר ביניהם החל כבר בשנות ה־90, עוד לפני כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, והעמיק לאורך השנים לכדי חברות אישית אינטימית, שכללה מפגשים תכופים, חופשות משותפות וקשר משפחתי קרוב.

החשדות בתיק 1,000 בהן מעורב מילצ׳ן, הן שהוא סיפק טובות הנאה שהתבטאו בסיגרים, שמפניות, תכשיטים ועוד דברים אחרים שהגיעו לשווי של כ-750,000 ₪.

נתניהו תיאר את הקשר עם מילצ׳ן כחברות עמוקה ונטולת אינטרסים. בעדותו ובחקירותיו חזר שוב ושוב על הטענה שמדובר ב”חבר נפש”, בקשר אנושי טהור בין שני אנשים שמעל לציניות של העולם. אלא שבחקירת המשטרה, התמונה שהציג מילצ׳ן הייתה שונה בתכלית. לפי עדותו הקשר כלל דפוס קבוע ומתמשך של אספקת טובות הנאה יקרות ערך למשפחת נתניהו: סיגרים יוקרתיים, שמפניות, ולעיתים גם תכשיטים. לא כמתנה חד־פעמית, אלא כזרם מתמשך.

במקביל לקבלת טובות ההנאה, נתניהו פעל, על פי כתב האישום, בעניינים שהיו רלוונטיים לאינטרסים של מילצ׳ן: ניסיונות לסייע בהארכת ויזה אמריקאית, ומעורבות בקידום חקיקה הנוגעת למיסוי. נתניהו מכחיש כל קשר בין הדברים, וטוען שהפעולות נעשו משיקולים ענייניים בלבד.

קטעים מעדותם של נתניהו ומילצ׳ן במסגרת המשפט המעידים על טיב הקשר ביניהם:

״בחקירה הראשונה של מילצ'ן במשטרה העיד המיליארדר כי לא היה חבר קרוב של בני הזוג נתניהו, והוסיף כי הדרישות שלהם לסיגרים ושמפניה בהיקפים הולכים וגדולים מילאו אותו "גועל".״ (העין השביעית) לאחר מכן חזר בו מהאמירה.

החוקר המשטרתי שאל את מילצ'ן האם קיבל מתנות משרה, וציטטה את דברי העד: "אתה רוצה שאני אפול על הרצפה מצחוק? התשובה היא לא". (העין השביעית)

כבר באירוע הראשון הזה, סיפר מילצ'ן, ביקשה ממנו שרה שיביא כמתנה לבנה יאיר בובה גדולה יותר מזו שהביא. (העין השביעית)

אישר כי השתמשו בשמות קוד, וכי נתניהו ביקש ממנו לפטר את העוזרת האישית שלו (הדס קליין) כי היא "יודעת יותר מדי" (העין השביעית)

מילצ'ן: "נתניהו אובססיבי לתקשורת, זה חלק מההישרדות שלו" (כלכליסט)

ג׳יימס פאקר

שם מלא: James Douglas Packer
שנת לידה: 1967
מקום לידה: אוסטרליה
אזרחות: אוסטרלית
תחום עיסוק: קזינו, נדל״ן, השקעות
הון מוערך: מיליארדי דולרים

ג׳יימס פאקר, מיליארדר אוסטרלי ובנו של איל התקשורת קרי פאקר, נכנס למעגל הקרוב של משפחת נתניהו דרך ארנון מילצ׳ן. בשנים 2013–2016 נוצר קשר אישי הדוק בין פאקר לנתניהו ולבני משפחתו, קשר שנבחן יחד עם פרשת מילצ׳ן במסגרת תיק 1000.

הקשר לא היה מופשט או סמלי. פאקר קנה את האחוזה הצמודה לזו של נתניהו והעמיד אותה לרשות משפחת נתניהו ולפי חומרי כתב האישום, פאקר השתלב - לצד מילצ׳ן - במעגל אספקת ההטבות, לרבות סיגרים ושמפניות. בכתב האישום בתיק 1,000 ערך ההטבות שסיפק פאקר הגיע לכדי 250,000 ₪.

בעדותו, נתניהו תיאר את פאקר כחבר קרוב, אך גם כאדם במצוקה נפשית, בודד ולא יציב בתקופה הרלוונטית. התיאור הזה נועד, מבחינת נתניהו, להסביר את נדיבותו של פאקר ולשלול קיומם של יחסי תן־וקח.

בשלב החקירה הנגדית במשפט, התגלו פערים בעדות נתניהו. כאשר נשאל נתניהו האם ידע שג׳יימס פאקר מחזיק ברשת מלונות וקזינו - נכס הליבה שממנו נובע עושרו המשפחתי. התשובה הייתה חד־משמעית: “לא ידעתי שיש לו רשת מלונות! וגם לא קזינו!”

התגובה עוררה תמיהה ברורה. התובע ציין כי ניתן להבין חוסר ידע לפני היכרות ראשונית, אך הקשר עם פאקר נמשך כשלוש שנים, כלל קרבה אישית אינטנסיבית, בילויים משותפים ואף מגורים סמוכים בקיסריה - ולמרות זאת, לטענת נתניהו, הוא לא ידע במה עוסק חברו הקרוב.

ואז הגיעה הסתירה.

“אולי אז זכרתי”.

עו״ד התביעה הציג לבית המשפט תמליל מחקירת המשטרה של נתניהו מינואר 2017. באותה חקירה, כאשר נשאל על פאקר, נתניהו דווקא ידע לומר:

“יש לו בהוליווד איזה… אה… בית הפקות, יש לו איזה קזינו ב… אה… אוסטרליה.”

כאשר עומת עם הפער בין הדברים - הכחשה מוחלטת במשפט מול זיכרון מפורש בחקירה - השיב נתניהו:

“אולי אז זכרתי.”

אין כאן קביעה פלילית. אך הסתירה אינה שולית. היא מצטרפת לדפוס מוכר: כאשר הקשרים נבחנים בדיעבד, עומק ההיכרות, הידע והקרבה נוטים להצטמצם. (העין השביעית)

פאקר גם שילם עבור שכירת סוויטה יוקרתית במלון רויאל-ביץ' סכום של 11,300 דולר לחודש, ובנוסף דמי ניהול בסך 7,338 שקל לחודש. הסוויטה הועמדה לרשותו של יאיר נתניהו, שלן בה גם במועדים שפאקר כלל לא היה בארץ. יאיר וחברו רומן אברמוב השתמשו בה כדירת בילויים בביקוריהם בתל-אביב. אברמוב, שאף התקבל לעבודה אצל פאקר בזכות קשריו עם נתניהו הבן, היה גם מי שהשתתף בשנת 2015 לצד יאיר נתניהו בסיבוב מועדוני החשפנות שהוקלט ונחשף בחדשות 12. אחד הקונסיירז'ים במלון רויאל ביץ', שנשאל על-ידי אחת מחוקרות המשטרה את מי ראה מגיע לדירה של פאקר, אמר בין היתר כי "יאיר ורומן מגיעים עם בחורות שאני לא מכיר". (העין השביעית)

פרשת פאקר אינה עומדת לבדה. היא משתלבת ישירות בפרשת מילצ׳ן, הן כרונולוגית והן מהותית. פאקר אינו מיליארדר זר שנקלע במקרה לחיי משפחת נתניהו - הוא הוכנס למעגל על ידי מילצ׳ן, ופעל בתוך אותו דפוס של אספקת משאבים אישיים יקרי ערך.

כאן מתחדדת התמונה הרחבה:
במילצ׳ן - מתנות ולחץ.
בפאקר - מגורים, הטבות, וסתירות בעדות.

ובשני המקרים, לאחר החשיפה, עולה אותו נרטיב: חברות אישית, חוסר עניין בעסקים, והקטנת עומק הקשר בדיעבד.

כשנשאל נתניהו האם יתכן שקליין הביאה לו סיגרים בשמו של פאקר, ולא רק בשמו של מילצ'ן, השיב ראש הממשלה לחוקרים: "כן, סיגרים כן. אני לא יודע, אני לא יודע. אני חשבתי שזה בא מארנון, לא יודע אם זה מג'יימס, אין לי מושג, אני לא יודע איך זה מתחלק".

בתגובה, עו״ד תדמור: . אדוני לא יודע כשהוא מקבל תשורות איך זה מתחלק? מה הכוונה מתחלק? מה יש לחלוק? מטלה חולקים. מתנה? אדוני לא יודע ממי הוא מקבל מתנות?". (העין השביעית)

עוד שאלה שנותרת פתוחה היא האם סביר שראש ממשלה ינהל קשר כה אינטימי עם מיליארדר במשך שנים, ייהנה מהטבות משמעותיות - ובכל זאת יטען שאין לו מושג בסיסי על מקור עושרו.

שאול ואיריס אלוביץ׳

בני הזוג שאול אלוביץ׳ ואיריס אלוביץ׳, בעלי השליטה בקבוצת בזק ובאתר החדשות וואלה, עמדו בלב תיק 4000 - הפרשה החמורה ביותר מבין תיקי נתניהו. בניגוד למקרים אחרים, כאן לא מדובר רק בקבלת טובות הנאה, אלא בהפעלה ישירה ומתמשכת של כלי תקשורת מרכזי.

נתניהו טען לאורך הדרך כי מדובר לכל היותר ב”סיקור אוהד” ושכולם פועלים באותו האופן. בנוסף, טען כי הוא לא עסק בכתבה כזו או אחרת, אלא בשינוי ״הצופן הגנטי״ של האתר שהיה, לטענתו, שמאלני ועוין אותו ככל שאר כלי התקשורת. אלא שהראיות שנפרסו בבית המשפט - ובעיקר עדותו של מנכ״ל וואלה לשעבר אילן ישועה - מציירות תמונה שונה לחלוטין. לא אידאולוגיה. לא קו מערכתי. לא שינוי צופן גנטי. אלא שליטה תפעולית בפרטים: איזו ידיעה תעלה, מתי תעלה, כמה זמן תישאר בראשית, מה יימחק, מה יונמך, ואיך ינוסח.

זהו סוג של התערבות שמו״לים אינם נוהגים לבצע - ובוודאי לא באופן יומיומי, אובססיבי ומתועד.

עד המדינה, ניר חפץ העיד בנושא: ״העיסוק של נתניהו בתקשורת מאפיל אצלו על הכל.״ עד כדי "אובססיה". חפץ סיפר שכאשר נודע ללשכה על כתבה נפיצה במיוחד בנושא הקשור לנתניהו או משפחתו, אירוע שכמוהו התרחש מדי שבוע, "ניהול המדינה נפסק עד כדי חצי יממה". לדבריו, זה קרה גם בעקבות "דברים שלמתבונן מהצד ייראו כשטויות". (העין השביעית)

באחת ההתכתבויות, בניסיון לדרבן את ישועה לפרסם ידיעה הנוגעת לנתניהו, כתב שאול אלוביץ׳: “זה חשוב לו בדרגה גבוהה. תדאג לתוצאה טובה, זה מאוד חשוב לו.” (העין השביעית)

כאשר הוצגו הדברים לנתניהו, הוא נמנע מלאשר במפורש שאלוביץ׳ התכוון אליו - אך גם לא סיפק הסבר חלופי סביר. בהמשך ניסה להסיט את הדיון לעובדה טכנית: שהידיעה פורסמה קודם בערוץ 2, ולכן “וואלה” נגרר אחריה. אלא שהתביעה הפכה את הטיעון על ראשו.

לדבריה, דווקא משום ש”וואלה” לא היה אתר אוהד, הדרך היחידה להכניס תכנים פרו־נתניהו הייתה באמצעות פנייה לבעל הבית, והפעלת סמכותו הישירה על המערכת.

העדויות החזקות ביותר הגיעו מתוך שיחות פנימיות בין האלוביצ׳ים לישועה, שחשפו מודעות מלאה לפגיעה באתיקה העיתונאית - והחלטה מודעת לעשות זאת בכל זאת.

באחת השיחות אמר שאול אלוביץ׳ לישועה: “יש גרם מול מאה טון.”

ובהמשך פירש:

“האי־נוחות שלהם מול הבג״ץ.”

ה”גרם” - אי־הנוחות של העיתונאים מהתערבות גסה בתכנים.
ה”מאה טון” - עתירה לבג״ץ שהגישה בזק, שממנה הייתה תלויה רווחיות של כמיליארד שקל בשנה.

זהו רגע מפתח: בעל שליטה שמצהיר במפורש כי מצפונם המקצועי של העיתונאים שוקל פחות מהאינטרס הכלכלי שלו - אינטרס שהיה תלוי בהחלטות רגולטוריות של נתניהו.

ישועה העיד כי בעקבות דרישות שהגיעו מנתניהו, הוא נאלץ לקחת על עצמו עריכה אישית של תכנים רגישים.

“אין ברירה כנראה, כנראה אני חייב לעבור על כל ידיעה כזאת בקטעים האלה.” במקרה אחר תיאר כיצד כתב ידיעה בעצמו, הקריא אותה מילה במילה לדובר ראש הממשלה ניר חפץ - וקיבל שבחים:

“הביא את הידיעה, עוד פעם לא הייתה בסדר, אז ישבתי ערכתי אותה לבד… טילפנתי לניר ואז הקראתי לו את זה… הוא אמר ‘מדהים, מדהים. נפלא’.”

איריס אלוביץ׳, מצדה, ניסתה להרגיע - לא מבחינה עקרונית, אלא טקטית:

“אני מדברת על זמן מאוד מאוד מאוד מסוים… זה לא לכל החיים. יש תקופות בחיים שהן קריטיות.”

המסר ברור: ההתערבות אינה חריגה חד־פעמית, אלא מהלך מודע לתקופה שבה בזק “זקוקה במיוחד” לחסדי השלטון.

במהלך חקירת נתניהו, ניסתה התביעה לחדד נקודה פשוטה: אם וואלה היה אתר עוין, ואם המערכת סירבה להיענות לבקשות - מדוע בכל זאת חלק מהדרישות בוצעו?

כאשר נשאל על כך, נתניהו החל לענות, ואז נקטע על ידי סנגורו. השופטת פרידמן־פלדמן ציינה לפרוטוקול:

“הוא אמר ‘לפעמים’.”

מילה אחת - אך משמעותית.
הודאה בכך שפניות מטעמו כן הצליחו לעיתים להפוך מערכת עוינת לאתר שמשרת את האינטרסים שלו.

(העין השביעית)

שלדון אדלסון, ישראל היום ותיק 2000

כשהשליטה בתקשורת הופכת לאסטרטגיה שלטונית

הקשר בין שלדון אדלסון לבנימין נתניהו אינו עוד קשר בין פוליטיקאי לאיש עסקים. זהו קשר שבמסגרתו הוקם כלי תקשורת ארצי שלם, חינמי, הפסדי, שמטרתו המוצהרת - גם אם לא המנוסחת רשמית - הייתה לתמוך בנתניהו ולהגן עליו לאורך שנים.

ישראל היום נוסד בשנת 2007, והפך בתוך זמן קצר לעיתון הנפוץ בישראל. בניגוד לעיתונים מסחריים, הוא לא נדרש לרווחיות. אדלסון ספג הפסדים של מאות מיליוני שקלים - לא כתוצאה מכישלון עסקי, אלא כתוצאה מהחלטה מודעת. התוצר היה עיתון ששימש, הלכה למעשה, פלטפורמה פוליטית קבועה לראש הממשלה.

הקשר בין נתניהו לעיתון לא היה רעיוני בלבד. הוא היה תפעולי וישיר. במהלך השנים 2015–2017, כיהן עמוס רגב כעורך הראשי של ישראל היום. לפי נתונים שמסר משרד ראש הממשלה, נתניהו ורגב קיימו כ־30 שיחות טלפון בחודשיים שקדמו לבחירות 2015 - תדירות חריגה ביחס למקובל בין ראש ממשלה לעורך עיתון.

הנתון הזה אינו עוסק בתוכן השיחות, אלא בעצם קיומן ובהיקפן. הוא מצביע על ערוץ תקשורת פתוח וישיר, בתקופה הרגישה ביותר במערכת דמוקרטית - מערכת בחירות.

(וואלה, נובמבר 2020)

כאשר רגב סיים את תפקידו, מי שהחליף אותו היה בועז ביסמוט, לימים מועמד לכנסת מטעם הליכוד, ולאחר מכן חבר כנסת. המעבר הזה חידד בדיעבד את הזיקה הפוליטית של העיתון ואת קרבתו הישירה למחנה נתניהו.

ההקמה וההשפעה של ישראל היום יצרו זעזוע עמוק בשוק התקשורת. העיתון החינמי פגע אנושות במודל הכלכלי של עיתונים מסחריים, ובראשם ידיעות אחרונות. בתגובה, עלה בכנסת יוזמת חקיקה שנועדה להגביל את הפצתו של עיתון חינמי, הלוא הוא “חוק ישראל היום”.

החוק לא היה תיאורטי. הוא איים ישירות על המיזם של אדלסון - ועל אחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר של נתניהו.

כאן נכנס לתמונה נוני מוזס.

נוני מוזס

שם מלא: ארנון ״נוני״ מוזס
שנת לידה: 1950
אזרחות: ישראלית
תחום עיסוק: תקשורת
מוקד כוח: שליטה רבת שנים בידיעות אחרונות, השפעה רוחבית על שוק העיתונות

שווי: לא ידוע

מוזס היה במשך עשורים המו״ל החזק בישראל. ידיעות אחרונות לא היה רק עיתון - אלא מוקד כוח שהשפיע על סדר היום הציבורי, הפוליטי והתרבותי. הוא היה הטייקון שכל שאר המיליארדרים חששו ממנו ופחדו להתעסק איתו.

את היחסים בין מוזס לנתניהו ניתן לסכם בעדותו של מילצ׳ן במשפט, שאישר כי כלפי מילצ'ן כי הייתה "שנאה ותיעוב" כלפי מוזס מצד משפחת נתניהו, ואמר כי ראש הממשלה "ראה ב'ידיעות אחרונות' כאויב מספר 1". הוא הוסיף כי לנתניהו "תמיד היו טענות" כלפי הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות". (כלכליסט)

במסגרת תיק 2000 נחשפו הקלטות של שיחות בין נתניהו למוזס. בשיחות הללו, הציע מוזס שינוי מהותי בסיקור של נתניהו בידיעות אחרונות - בתמורה לפעולה מצדו של נתניהו נגד ישראל היום.

מוזס: "אמרתי לך, לשמחתך, אתה המשוגע שרוצה להיות. אז לבריאות, תהיה. אמרת, תהיה. לבריאות. אבל תראה, צריך לעשות הכל מהר, ביבי. למה? כי אני צריך להזיז את הספינה...".

מוזס: "אני, אני, תראה אני מסתכל לך בעיניים, ואמרתי בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, תהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אמרתי לך את זה, ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה... אני אומר לרון (עורך 'ידיעות') ביום ראשון".

נתניהו: "אבל תסובב את הספינה, אתה יודע".

מוזס: "עשינו את זה. כבר היינו בסרט הזה. אתה יודע, זאת מערכת הבחירות הרביעית שלנו. לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו".

ההצעה הייתה, לפי החשד, סיקור חיובי, או לפחות מרוכך, תמורת חקיקה שתפגע בעיתון המתחרה - העיתון שמומן על ידי אדלסון ותמך בנתניהו. נתניהו, מצדו, לא קטע את השיחה, לא דחה את ההצעה על הסף, ולא דיווח עליה. במקום זאת, הוא ניהל מו״מ מתועד, שקיבל ביטוי בהקלטות.

גם כאן, ההגנה טענה: לא בוצעה עסקה בפועל. החוק לא עבר. אך גם כאן - כמו בפרשות אחרות - השאלה איננה רק תוצאתית. כאשר חוק ישראל היום נפל, היחסים בין נתניהו לידיעות אחרונות הידרדרו במהירות למלחמה גלויה. הסיקור הפך עוין ובלתי מתפשר. מבחינת נתניהו, לא מדובר היה רק בעיתון אחד, אלא במערכת תקשורתית שלמה.

על פי עדויות מהמשפט, נתניהו טען שוב ושוב כי זרועו של מוזס ארוכה, וכי השפעתו חורגת מגבולות ידיעות אחרונות ומגיעה גם לכלי תקשורת אחרים - לרבות מעריב ופובליציסטים בולטים. בין השמות שהוזכרו בהקשר הזה על ידי נתניהו: בן כספית ואחרים. (העין השביעית)

בין אם הטענה נכונה במלואה ובין אם לא - היא מעידה על תפיסת עולם ברורה: התקשורת אינה זירה עצמאית, אלא שדה כוח שיש להשתלט עליו, לאזן אותו או לנטרל אותו.

איך זה מתחבר לדפוס

במילצ׳ן ופאקר - משאבים אישיים.
באלוביץ׳ - הפעלה ישירה של אתר חדשות.
ובאדלסון ומוזס - מאבק שליטה בין אימפריות תקשורת, שבו ראש ממשלה אינו רק מסוקר, אלא שחקן פעיל: מקדם, בולם, מאיים ומתווך.

זהו כבר לא סיפור של “סיקור אוהד”.
זהו סיפור של עיצוב המרחב התקשורתי כולו.

מרים אדלסון

מפטרונית נאמנה למבקרת החריפה

מרים אדלסון אינה עוד מיליארדרית אמריקאית־יהודייה המקורבת לראש ממשלה ישראלי. יחד עם בעלה המנוח שלדון אדלסון, היא הייתה מהגורמים המרכזיים ביותר בנסיקתו הפוליטית של בנימין נתניהו בעשורים האחרונים. בני הזוג אדלסון הקימו ומימנו את ישראל היום, השקיעו בו מאות מיליוני דולרים, והעניקו לנתניהו גב תקשורתי ופוליטי חסר תקדים - עד כדי יצירת תחושת חסינות כמעט מוחלטת.

אלא שהברית הזו לא שרדה. לפי מקורות המקורבים לאדלסון, הקשר החל להתערער עם פתיחת חקירת תיקי האלפים, והפך לבלתי־הפיך עם חשיפת תמלילי השיחות בין נתניהו לנוני מוזס בתיק 2000. כאשר נודע לאדלסונים כיצד ניהל נתניהו מו״מ חשאי על “עסקת תן־וקח” תקשורתית - תוך כדי הפעלת העיתון שהם מימנו - “עבר חתול שחור בין המשפחות”, כהגדרת מקורבת לאדלסון. לדבריה, מדובר ב“פצע מדמם, עמוק ולא ניתן לריפוי”.

בעדותה במשטרה בתיקי האלפים, תיארה אדלסון מערכת יחסים מתוחה, רצופת דרישות, צעקות ולחצים - בעיקר מצד שרה נתניהו, אך גם מצד ראש הממשלה עצמו. לצד זאת, אדלסון לא תיארה את בני הזוג כקורבנות. היא הבהירה כי הדרישות חרגו מגבולות הסביר, וכי בסופו של דבר היא ושלדון החליטו להתרחק מהם לחלוטין.

“אמרתי לעמוס רגב, ‘יאללה עמוס, תשים איזו תמונה שלה שהיא תרד מאתנו כבר’.”

אדלסון הדגישה כי ראתה בכך מטרד ניהולי, לא שליחות פוליטית. לדבריה, שרה נתניהו “בלבלה לעורך את המוח”, עד כדי פגיעה בתפקוד המערכת.

במקרה אחר, כאשר שרה התקשרה לכתב המדיני של העיתון, שלמה צזנה, וצעקה עליו תוך איום בפיטורין - אדלסון התערבה הפוך: אסרה על פיטוריו, הטילה חרם על נסיעות העיתון עם נתניהו, והבהירה שלא תיכנע לאיומים.

אדלסון סיפרה כי היא סירבה לבקשות תרומה למטרה פוליטית במסווה חברתי וציינה גם כי נמנעה מלהעניק מתנות יקרות לשרה, מחשש לפגיעה ברישיון הקזינו שלה בארה״ב.

(הארץ)

במהלך המלחמה, מרים אדלסון חצתה קו נוסף: היא פעלה בגלוי לקידום עסקת חטופים, גם כאשר נתניהו התנגד לכך. לפי כתבה מפברואר 2025, אדלסון הפעילה את השפעתה על דונלד טראמפ ועל שליחו למזרח התיכון סטיב וויטקוף, והבהירה כי נדרש לחץ משמעותי - בעיקר על ישראל - כדי להגיע להסכם.

משפחות חטופים שנפגשו עמה אמרו לכאן חדשות כי התרשמו ש“בלי מרים אדלסון, ההסכם לא היה קורה”.

כך הפכה מי שהייתה הפטרונית הגדולה ביותר של נתניהו לדמות שפועלת נגד עמדתו, ואף מציגה אותו כמי שחסר רגישות וחמלה.

(כאן)

סיכום

פרק אדלסון אינו סיפור על בגידה אישית, אלא על התפכחות. אישה שהכירה את נתניהו מקרוב, השקיעה בו הון, כוח והשפעה - ובשלב מסוים קבעה גבול.

במובן זה, עדותה של מרים אדלסון חריגה במיוחד:
לא יריב פוליטי.
לא עיתונאי ביקורתי.
אלא מי שהייתה בלב־ליבה של מערכת התמיכה של נתניהו - והתרחקה.

והריק שנוצר, לא נשאר ריק לאורך זמן.

סיימון פאליק

פרשת סיימון פאליק אינה עוסקת בעסקה אחת, בהחלטה רגולטורית ספציפית או בעבירה פלילית מובהקת. כוחה נמצא דווקא בהצטברות: אירוח ממושך ויוקרתי, מתנות ומחוות אישיות, תמיכה פוליטית כספית מתועדת, קרבה משפחתית עמוקה - וכל זאת בעיתויים ביטחוניים רגישים במיוחד ובצמוד למוקדי כוח שלטוניים.

בני הזוג נתניהו שהו לאורך השנים, ולעיתים לפרקי זמן של שבועות ואף חודש שלם, בבתיהם של בני משפחת פאליק בישראל ובארה״ב, ללא תשלום וללא שקיפות ציבורית. מדובר באירוח שאינו מסתכם בלינה או ארוחה, אלא בהעמדת תשתית מגורים מלאה: אבטחה פרטית, צוותי ניקיון ובישול, מערך מצלמות, ולעיתים גם שף צמוד. גם אם פורמלית הוגדר הדבר כ״ביקור״, בפועל מדובר במשאב יקר ערך שמוענק לראש ממשלה מכהן.

לצד האירוח, נחשפה תמיכה פוליטית כספית ישירה: תרומות משמעותיות בשנים 2012 ו־2014, שהיוו נתח חריג מסך התרומות שגייס נתניהו; המשפחה נזכרת בתחקירי “ביבי־טורס”; וקשרים מתמשכים עם גורמים פוליטיים ואידאולוגיים בימין הקיצוני. לכך נוספו טענות בדבר מתנות אישיות יוקרתיות - טענות שלא הולידו חקירה פלילית, אך משתלבות בדפוס רחב של מחוות חומריות.

מעבר לקשר האישי והפוליטי עם בנימין נתניהו, משפחת פאליק מקיימת קשרים מתועדים עם גורמים בולטים בימין הקיצוני ובזרמים משיחיים בישראל. בין השמות שעלו בפרסומים ובהקשרים שונים: ברוך מרזל, פעיל ימין קיצוני ותיק, וחנמאל דורפמן, מקורבו של השר לביטחון לאומי ומי שנחשב לדמות מפתח במעגלי הימין הרדיקלי.

בנוסף, על פי פרסומים, קרן פילנתרופית הקשורה למשפחת פאליק תרמה ל“הקרן להצלת ישראל”, גוף המזוהה עם בנצי גופשטיין, מייסד ארגון להב״ה. הקרן וארגונים הקשורים אליה מזוהים עם פעילות לאומנית־קיצונית ועם זרמים משיחיים המאמינים בקידום בניית בית המקדש השלישי.

מקורות (N12, וואלה, הארץ, הארץ)

וכרגיל עם נתניהו, אי אפשר בלי ניגוד עניינים.

מאז סוף 2024 ועד ינואר 2026 פעלה רשות שדות התעופה ללא יו״ר קבוע, לאחר שמועמדים שקידמה שרת התחבורה מירי רגב לתפקיד נבלמו בידי לשכת ראש הממשלה - אף שללשכה אין סמכות פורמלית בהליך המינוי. המעורבות החריגה מקבלת משמעות מיוחדת על רקע האינטרסים העסקיים של סיימון פאליק, המחזיק באחת מרשתות הדיוטי פרי הגדולות בעולם ושואף להרחיב את פעילותה בישראל. (כלכליסט)

לצד הממד העסקי, מתעוררות גם שאלות של ניגוד עניינים ביטחוני סביב ציר זיני: שמואל זיני, שמוגדר כמנהל/איש קשר מרכזי בעסקי משפחת פאליק בישראל, הוא אחיו של האלוף דוד זיני - ראש השב"כ שמונה ע"י נתניהו. החיבור הזה מקבל משמעות כאשר באותה תקופה ממש מתקיימת קרבה הדוקה בין משפחת פאליק למשפחת נתניהו, הכוללת אירוח ממושך ותדיר של בני הזוג נתניהו בבית פאליק בירושלים, לרבות בליל מתקפת הטילים האיראנית.

יצחק מירילשווילי

בעל שליטה ב־ערוץ יהודי ישראלי, המחזיקה ב:

  • ערוץ עכשיו 14 (לשעבר ערוץ 20)
  • תחנות הרדיו החרדיות קול חי
  • אתר החדשות 0404

ביוני 2024 הקים את ערוץ הכלכלה, הערוץ הכלכלי הייעודי הראשון בישראל

תפקידו המרכזי של יצחק מירילשווילי בזירה הציבורית אינו נובע מעסקיו האחרים, אלא מהשליטה שהקים והפעיל בזירת התקשורת הימנית בישראל. אם שלדון אדלסון סיפק לבנימין נתניהו גב תקשורתי באמצעות עיתון חינמי, מירילשווילי יצר עבורו זרוע שידור מגויסת, יומיומית ואגרסיבית.

בשנת 2014 הוקם ערוץ 20 כערוץ מורשת יהודית. בתוך זמן קצר הפך הערוץ, תחת בעלותו והכוונתו של מירילשווילי, לכלי פוליטי מובהק המזוהה עם הימין ועם נתניהו. בשנת 2021 עבר הערוץ מיתוג מחדש והפך ל־ערוץ 14 - ערוץ חדשות ודעות, הפועל מאז באופן גלוי ובלתי מתנצל בעד נתניהו. (כלכליסט)

ערוץ 14 אינו מתיימר לאיזון או לניטרליות. להפך: הוא מתפקד כבית של מה שמכונה “מכונת הרעל” - מערכת שידור שמטרתה אינה רק סיקור אוהד, אלא הגנה אקטיבית על נתניהו, מתקפה שיטתית על יריביו הפוליטיים, ודה־לגיטימציה מתמשכת של מערכת המשפט, התקשורת הממוסדת ומוסדות דמוקרטיים נוספים.

הדמויות המרכזיות והבולטות בערוץ הן כולן תומכי נתניהו נלהבים ומוצהרים:
ינון מגל, שמעון ריקלין, בועז גולן ו־יעקב ברדוגו - כולם מקדמים קו מערכתי עקבי של תמיכה בנתניהו ותקיפה של מתנגדיו. (ice)

נתן מיליקובסקי

​​שם מלא: Nathan Milikowsky
שנת לידה: 1942
שנת פטירה: 2021
מקום מגורים: ארצות הברית
קשר לנתניהו: בן דוד מדרגה ראשונה

מיליקובסקי היה איש עסקים אמריקאי בתחום הפלדה והמתכות, ופעל במשך עשרות שנים במסחר, ייצור ואספקה של פלדה לתעשיות כבדות. הוא היה מעורב בחברות הפועלות בזירת הפלדה התעשייתית, תחום המשיק גם לספנות ולתעשיות ביטחוניות.

על פי פרסומים, החברות שבהן היה מעורב קיימו קשרים מסחריים ארוכי שנים עם תאגידי פלדה בינלאומיים, ובהם גם תאגידים אירופיים גדולים.

נתן מיליקובסקי ז״ל, בן דודו של בנימין נתניהו, ממחיש כיצד קשר משפחתי קרוב חוצה את הגבול שבין הפרטי לציבורי, ונוגע בליבת האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

מיליקובסקי היה איש עסקים שפעל בעיקר בתחום תעשיות המתכת והפלדה, והחזיק, בין היתר, במניות בחברה אמריקאית שסיפקה ציוד לתעשייה הצבאית. פעילותו לא הייתה זניחה, אך גם לא כזו שמציבה אותו בחזית ההון הגלובלי. ובכל זאת, שמו נקשר באחת הפרשות הרגישות ביותר בתולדות מערכת הביטחון הישראלית: פרשת הצוללות.

ב-2016, העביר מיליקובסקי תרומה בסך כ-37,000 שח לאתר ״מידה״ הימני אותו ייסד מקורבו של נתניהו ומי שהיה מנהל תחום ההסברה של ביבי, רן ברץ. שני הצדדים סירבו לחשוף מה היתה מטרת התרומה. (העין השביעית)

לפי עדותו של מיליקובסקי במשטרה בחקירות תיק 1000 ב-2019, מיליקובסקי נתן לנתניהו כסף בסכום מאה אלף ש״ח, בין היתר מעטפות הכסף שהעביר במשך עשרות שנים, כרטיסי הטיסה שקנה, בנוסף להלוואה של 200,000 דולר לבתו של נתניהו, נועה רוט. לא ידוע אם ההלוואה הוחזרה. (דה מרקר, 19 בנובמבר 2019 | דה מרקר, 31 במרץ 2019)

לפי נתניהו, התמיכה הכספית אינה חדשה: אביו של נתן, מתי, תמך בבנציון נתניהו (אביו של בנימין), ונתן “המשיך את המסורת”.

ב-2020, לפני פתיחת משפטו של נתניהו ב-2021, נתן מיליקובסקי לנתניהו 300,000 ש״ח, 270,000 עבור הוצאות משפטיות ו-30,000 ש״ח לשרה נתניהו. היועמ״ש מנדלבליט התנגד להעברה וקרא לה מתנה אסורה וקרא לו להחזיר אותה (ynet). התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג״ץ וכשנה לאחר מכן, בג״ץ הורה לנתניהו להחזיר את הכסף. (ynet)

הנקודה הרגישה ביותר בפרשה אינה גובה המימון - אלא החפיפה בין תחומי העיסוק של מיליקובסקי לבין החלטות ביטחוניות אסטרטגיות. במרץ 2017, כחודש אחרי תחילת חקירת פרשת הצוללות, פורסם ב"כאן" שמיליקובסקי היה בעל מניות משמעותי בחברה ציבורית אמריקאית שהיא ספקית של טיסנקרופ - החברה הגרמנית שמכרה לישראל צוללות וספינות בכ־2 מיליארד דולר, עסקה שנמצאת בלב חשד לשוחד בפרשת הצוללות. נתניהו הגיב שהוא לא מדבר עם מיליקובסקי על עסקיו ואינו מודע להם.

השינויים בטענות נתניהו בפרשת מיליקובסקי

מניות וקשרי משפחה

(דה מרקר)

גם כאן חזר אותו דפוס מוכר. נתניהו טען כי לא היה מודע לפעילותו העסקית של מיליקובסקי בתחום הביטחוני, וכי לא ידע על הקשר האפשרי בין מניות הפלדה לבין עסקאות הצוללות. זו אינה אמירה שולית. מדובר בבן דוד קרוב, בקשר כספי ישיר, ובתחום עיסוק שנוגע לליבת הביטחון הלאומי. ובכל זאת - שוב טען ראש הממשלה: לא ידעתי.

הטענה הזו מצטרפת לאמירות דומות בפרשות אחרות:
לא ידע על עסקי פאקר.
לא היה מעורב בפרטים בוואלה.
לא ראה בעסקי מילצ׳ן עניין אישי.

בכל פעם - אותו נרטיב.
ובכל פעם - אותו פער בין הקרבה בפועל לבין הידע המוצהר בדיעבד.

ספנסר פרטרידג׳

שם מלא: Spencer Partridge
אזרחות: אמריקאית
עיסוק: איש עסקים ומשקיע
תחומי פעילות עיקריים: נדל״ן והשקעות פרטיות
זיקה ציבורית: ידיד אישי של בנימין נתניהו

ספנסר פרטרידג׳ הוא איש עסקים אמריקאי הפועל בעיקר בתחומי השקעות פרטיות ונדל״ן. הוא אינו דמות ציבורית מוכרת, אינו עומד בראש תאגיד גלובלי ואינו מזוהה עם אימפריה עסקית רחבת היקף. עיקר נוכחותו בזירה הציבורית בישראל נובעת אך ורק מקשריו האישיים עם בנימין נתניהו.

שמו עלה לראשונה בהקשר פרשת ביביטורס, שמו של פרטרידג' הוזכר בתחקיר "ביביטורס" כאחד מאילי ההון שהעמידו את מטוסו הפרטי לרשות נתניהו בשנים שבהן היה שר אוצר ויו"ר האופוזיציה.

בתיק 1000, ולפי טענת הפרקליטות, פיתח נתניהו את קשריו עם פרטרידג׳ בזמן שלקח פסק זמן מהפוליטיקה אחרי ההפסד בבחירות 99׳ לאהוד ברק. (העין השביעית)

שמו עלה לתודעה הציבורית בישראל כאשר נחשף כי נתניהו כלל אותו בבקשה לוועדת ההיתרים לקבלת מימון להוצאותיו המשפטיות, לצד בן דודו נתן מיליקובסקי. בכך הפך פרטרידג׳, לראשונה, לדמות בעלת משמעות ציבורית - לא בשל פעילות עסקית בישראל, אלא בשל נכונותו להעמיד הון אישי לרשות ראש ממשלה מכהן.

בנוסף לפגישות עם מיליארדרים אחרים, נתניהו ניסה להעלים גם את הפגישות עם ספנסר פרטרידג', איש עסקים שהלווה לו שני מיליון שקלים למימון הגנתו המשפטית והעניק לו חליפות וסיגרים, וזאת על ידי ניהול יומן כפול. (העין השביעית)

ארנו מימרן

שם מלא: Arnaud Mimran
שם לידה: ארנו מימרן
אזרחות: צרפתית־ישראלית

הקשר הישיר לעולם הפשע (הארץ)

הקשר בין בנימין נתניהו לארנו מימרן אינו מסתכם במפגש חברתי מקרי או בהיכרות שטחית. מראשית שנות ה־2000 השאילה משפחת מימרן לנתניהו דירה רחבת־ידיים בשדרות ויקטור הוגו, בלב הרובע ה־16 היוקרתי בפריז. לאורך תקופה זו, ובוודאי בעת חופשה משותפת במונקו, מימרן כבר היה דמות מוכרת לרשויות האכיפה.

כבר בסוף שנות ה־90 הורשע מימרן בעבירות מס בצרפת. בשנת 2000, שלוש שנים לפני החופשה עם נתניהו במונקו, נחקר בארצות הברית בחשד לסחר במידע פנים, והסכים - יחד עם שותפיו - לשלם קנס של 1.2 מיליון דולר. כלומר, בשנים שבהן התקיימה הקרבה האישית לנתניהו, מימרן לא היה “איש עסקים תמים”, אלא מי שכבר נשא עבר פלילי והיה מצוי בחקירות חמורות.

הפרשה המרכזית שבגינה הורשע מימרן - “הונאת מס הפחמן” - נחשבת לאחת מפרשות ההונאה הגדולות בתולדות צרפת. לפי כתב האישום, בין קיץ 2008 לאביב 2009 גנבו מימרן ושותפיו לפחות 282 מיליון אירו מקופת האיחוד האירופי בתוך עשרה חודשים בלבד. דו״ח השופט החוקר, שהגיע לידי הארץ, מציב את היקף ההונאה האמיתי על כ־1.6 מיליארד אירו.

החקירה הסתבכה והתארכה גם בשל רציחות מסתוריות של שותפים מרכזיים בפרשה, ובשל העובדה שחשודים נוספים ניצלו את חוק השבות ועלו לישראל - תופעה שקדמה לקריאתו הפומבית של נתניהו ליהודי צרפת לעלות לישראל “למען ביטחונכם האישי”.

דמות שעלתה בתחקיר Mediapart ומצוטטת בתחקיר "הארץ" היא מאיר חביב, אז נציגו הבלתי רשמי של נתניהו בפריז, ולימים חבר הפרלמנט הצרפתי. לפי דו״ח השופט החוקר, חברת התכשיטים של חביב ייצרה עבור מימרן טבעת זהב עם תבליט גולגולת, שנועדה לשמש כמתנה - ככל הנראה אמצעי לחץ - כלפי עד מפתח בפרשה.

אותו עד, סמי סווייד, נרצח ביריות בספטמבר 2010 ליד שער הניצחון בפריז, דקות לאחר שנפגש עם מימרן. ליד גופתו נמצאה אותה טבעת - פרט שמחבר בין עולם הפשע המאורגן לבין רשת הקשרים שסבבה את מימרן.

לשכת ראש הממשלה מסרה בתגובה כי “הרמיזות שקריות ומגוחכות”, וכי הקשר בין משפחות נתניהו ומימרן נותק שנים רבות קודם לכן. עוד נמסר כי המפגשים התרחשו כאשר נתניהו היה אזרח פרטי, וכי באותה עת משפחת מימרן נחשבה “ידועה ומכובדת”, ללא טענות משפטיות נגדה. הלשכה הדגישה כי נתניהו לא ביקש דבר, לא קיבל תרומה, ולא התערב בשום הליך משפטי.

אלא שגם אם מקבלים את ההכחשה במלואה, פרשת מימרן נותרת אות אזהרה בוהק. זהו המקרה שבו המעגל החברתי של נתניהו חפף - בזמן אמת - לדמות שהייתה שקועה בפשיעה כלכלית רחבת־היקף, אלימות, והלבנת הון בינלאומית. לא עסקת תן־וקח, לא פטרונות - אלא כשל שיקול דעת חמור, שממחיש מה קורה כאשר סביבת קבלת ההחלטות אינה מסוננת, והקרבה האישית קודמת לבדיקה, זהירות וגבולות.

במובן הזה, מימרן אינו עוד “חבר בעייתי”, אלא המקרה הקיצוני ביותר בסיפור היחסים בין הון, כוח ושלטון - מקרה שבו החיבור עצמו, גם בלי ראיה להתערבות ישירה, כבר מהווה נזק.

משפחת לבנהרץ

זה התחיל, לכאורה, בצירוף מקרים תיירותי. שרה ויאיר נתניהו נצפו באי הנופש איסלמורדה שבפלורידה, מוקפים מאבטחים, במסעדת דגים וההמבורגרים Papa Joe’s. אלא שבאותו ערב ממש נערך במקום אירוע משפחתי חגיגי של משפחת לבנהרץ. מכאן החלה להיפרם פקעת של קשרים - אישיים, עסקיים ולוגיסטיים - בין משפחת לבנהרץ למשפחת נתניהו, פקעת שהתבררה כעמוקה, מתמשכת ומעוררת שאלות כבדות.

במרכז הסיפור עומדים האחים שמחה (סים) ומנחם (מנדי) לבנהרץ, חרדים לשעבר מרקע חב״דניקי, שמוצאם במשפחה יהודית מאוקראינה. בעשור האחרון בנו לעצמם מעמד כלכלי משמעותי בארצות הברית, בעיקר בפלורידה ובקונטיקט, תוך פעילות בתחומי נדל״ן, חברות החזקה, הלוואות ופיננסים.

על שמם של כל אחד מהאחים רשומות מספר חברות, חלקן פעילות וחלקן כאלה שנראות כחברות החזקה או שלדים תאגידיים. בעבר התגוררו בניו הייבן, קונטיקט, ואף גרו באותו בניין שבו התגורר ג׳ונתן פרליץ׳ - איש עסקים ששמו יהפוך בהמשך לחוליה מרכזית בקשר ליאיר נתניהו.

בשנים האחרונות זכו האחים לבנהרץ לגישה אישית ואינטימית יוצאת דופן למשפחת נתניהו. תיעודים שפורסמו ברשתות החברתיות מציגים אותם במפגשים בלתי פורמליים עם בנימין ושרה נתניהו, לרבות תמונה מביקורו של נתניהו בארצות הברית לקראת נאומו באו״ם - שבועות ספורים לפני טבח 7 באוקטובר.

בתמונות נראית קרבה שאינה אופיינית לידידות שטחית: נוכחות פיזית צמודה, שפת גוף אינטימית, והתרשמות ברורה של גישה למעגל הקרוב ביותר של ראש הממשלה.

על פי נתוני מאגרי מידע אמריקאיים, יאיר נתניהו רשום כמתגורר באותו מגדל מגורים במיאמי שבו מתגורר גם שמחה (סים) לבנהרץ. לדברי מקור ששוחח עם גורמי אבטחה, שמחה לבנהרץ מלווה את יאיר נתניהו בחלק ניכר ממפגשיו בארצות הברית, ואף מציג אותו בפני אנשים עמם הוא נפגש.

מנחם לבנהרץ, לעומת זאת, מתואר כבליין וטיילן, המרבה לפרסם תיעוד מחיי פנאי ובילויים ברחבי העולם. כאשר נשאל ברשתות החברתיות על קשריו עם משפחת נתניהו, השיב בקריצה כי הוא “לפעמים גם עובד או מקיים פגישות”.

החיבור של ג׳ונתן פרליץ׳ למשפחת נתניהו נעשה דרך האחים לבנהרץ. פרליץ׳ וסים לבנהרץ התגוררו בעבר באותו בניין בניו הייבן, ושמרו על קשר עסקי מתמשך. פרליץ׳ רשום כסוכן, איש קשר ומקים חברות עבור חלק מהעסקים של הלבנהרצים.

שבוע בלבד לפני הגעתה של שרה נתניהו למיאמי, פתח יאיר נתניהו חברה בארצות הברית בשם Y.N Israel Heritage. הייעוד המוצהר: הדרכות והרצאות בבתי ספר ובמוסדות חינוך.
החברה נרשמה דווקא בניו הייבן, קונטיקט - לא בפלורידה, שם מתגורר יאיר בפועל.

  • מנהל החברה: יאיר נתניהו
  • הסוכן שרשם את החברה: ג׳ונתן פרליץ׳
  • הבעלות הועברה לפרליץ׳ כ־6 שעות בלבד לאחר שהקמת החברה נחשפה בפומבי

הבחירה בקונטיקט, השימוש בפרליץ׳, והקשר הישיר ללבנהרץ - כולם מעלים שאלות באשר למהות הפעילות האמיתית של החברה.

בינואר 2025 נרכש בית פרטי בניו הייבן, קונטיקט, על ידי חברה שנרשמה תחילה על שמו של יאיר נתניהו ולאחר מכן הועברה לבעלות חבר אחר.

עיקרי העסקה:

  • המוכר: חברה בבעלות שמחה (סים) לבנהרץ
  • מחיר הנכס: 325,000 דולר
  • תשלום במזומן: 50,000 דולר
  • יתרה: מימון באמצעות משכנתא
  • על שטר הרכישה: חתום יאיר נתניהו בשמו

כאן עולות שאלות מהותיות:
בארצות הברית לא נהוג להעמיד משכנתא בשיעור של כ־85% למי שאינו תושב קבע או בעל אשרת שהייה מתאימה, ובוודאי לא ללא הכנסה והון מדווחים שיכולים לשמש בטוחה. מכאן עולות שורה של שאלות:

  • מאין הגיע הכסף למקדמה?
  • מי חתום בפועל על המשכנתא?
  • מי העמיד ערבויות?
  • מהו הבסיס העסקי לעסקת נדל״ן בין שתי חברות הקשורות ליאיר נתניהו ולסים לבנהרץ?
  • האם הפעילות הזו מדווחת באופן מלא לרשויות המס בארצות הברית ובישראל?

מקורות (Ynet, הפייסבוק של אורי משגב, השומרים)